סטודנטים!
כאשר הוציא ועד הסטודנטים הערביים גילוי-דעת, ובו תבע להפסיק את מסע ההפחדה והלחץ נגד הסטודנטים הערביים וכלל האוכלוסייה הערבית ‒ בוודאי לא ציפה כי מערכת "פי האתון" [עיתון הסטודנטים באוניברסיטה העברית] תצטרף אף היא למסע זה.
אכן, במאמר המערכת של "פי האתון" מיום 21.4.71 מעלה המערכת את "תרומתה" למסע ההסתה. תוכן המאמר לא היה מבייש אף את הפורעים האנטישמיים הגרועים ביותר בהיסטוריה.
למעשה, מפנה מאמר המערכת שתי טענות לסטודנטים הערביים:
- הוא מוקיעם כבנים "לאומה אויבת".
- הוא תובע מהם להביע "נאמנות למדינה" קבל עם ועדה.
מה אתם אומרים כאשר הרב הראשי בבגדד נתבע ל"נאמנות" למשטר העיראקי?
כאשר הרב לוין במוסקבה נתבע "להישבע אמונים" לשליטיו?
מהי תגובתכם כאשר סטודנטים ערביים נדרשים לרקוד "מה יפית" בפני שליטי ארצכם?
אנו קובעים:
- עצם הצבת השאלה האולטימטיבית של "או-או" בפני הסטודנטים הערביים הינו מעשה נבלה!
- אין הסטודנטים הערביים חייבים דבר לאיש, ואין הם חייבים "נאמנות" לאף אחד, בייחוד לא לשלטון שימיו "מפוארים" במעשי נישול והרג, ופרשיות כמו כפר קאסם, קיבייה ודיר-יאסין.
- מאמר המערכת של "פי האתון" משתלב במכוון במאמצים לסתום לוועד הסטודנטים הערביים את הפה, ולמנוע ממנו פעילות פוליטית לגיטימית.
תהא עמדת "ועד הסטודנטים הערביים" אשר תהיה; אנו כסוציאליסטים חוזרים על עמדתנו הפוליטית העקרונית בצורה חד-משמעית:
מעבר לחילוקי הדעות על הדרכים והשיטות ‒ זכותו וחובתו של כל עם מדוכא להילחם נגד הכיבוש, הדיכוי והניצול, ואין זכות לאיש להטיף לו מוסר על כך.
כסוציאליסטים ‒ שום "לויאליות" לעם או למדינה לא תמנע מאיתנו את הבעת עמדתנו זו.
אין בכוחו של עורך "פי האתון" או כל גורם אחר לקבוע זכות קיום, צורת חשיבה של אדם כלשהו או עמדה פוליטית ‒ לא ב"פנייה מנומסת" נוסח המאמר האמור, ולא באונס!
תא הסטודנטים של הארגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן)
אפריל 1971