רוחות רעות מנשבות בישראל.
והן הורסות, בזו אחר זו, כמה מן האגדות הידועות, המטופחות על ידי שליטי ישראל ושכירי-העט שלהם. "רוח רעה" אחת הרסה את אגדת "הכיבוש הליברלי". פעולות הדיכוי הנרחבות ברצועת עזה חשפו את אופיו של משטר הכיבוש הישראלי. הן הוכיחו כי "כיבוש ליברלי" אינו בנמצא, אלא במוחותיהם ובדמיונם של הכובשים. "רוח רעה" שנייה הרסה את אגדת "הליכוד הלאומי". די היה בהתארגנות ראשונית של צעירים ירושלמים – הפנתרים השחורים – כדי להוכיח כי סיסמת "הליכוד הלאומי" במשטר הקפיטליסטי היא סיסמת רמייה שנועדה להרדים את מעמד הפועלים. "הליכוד הלאומי" אינו מבטל את ניגודי המעמדות; הוא אינו מחסל את הניצול. הוא רק משתק את המאבק המעמדי, כדי שהמנוצלים ישלימו עם הסדר החברתי הקיים. והנה, לפתע צצו ועלו ביטויים שהוסתרו במשך שנים והיו כמעט אסורים בשימוש, כמו "עוני" וכמו "פער חברתי". "רוח רעה" נוספת הרסה את אגדת "הביטחון". לאחר שנים של שטיפת-מוח בדבר "שלום" ובדבר "ביטחון", לאחר שנים של התמוגגות לנוכח "הניצחון", קרבה ובאה מלחמה נוספת, המאיימת לקטול יותר נשים, גברים וטף מכל המלחמות הקודמות גם יחד.
המשטר הקיים אינו נושא עימו "כיבוש ליברלי" או "ליכוד לאומי" או "ביטחון ושלום".
זהו משטר של דיכוי, ניצול ומלחמה. זהו משטר של דיכוי מתרחב והולך, ניצול מתגבר ומלחמות נוספות.
ולנגד עינינו ממש, מעבר לקו הפסקת האש, מתרחש הטבח של הפלשתינאים. שליטי ישראל צוהלים ומלאכתם נעשית בידי אחרים. המשטרים הערביים הזעיר-בורגניים צופים מן הצד, משלימים עם הטבח למעשה ויוצאים ידי חובתם במלל ובוועידות המתכנסות חדשות לבקרים. הביורוקרטים הסובייטים, כדוגמת ידידיהם מבין השליטים הערבים, מרבים אמנם בדיבורים, אך בחשאי, מתחת לשולחן, מנהלים את עיסקותיהם עם האימפריאליזם, כדי למצוא "הסדר" מזרח-תיכוני מאחורי גב העמים באזור ועל חשבונם. ואילו הריאקציה הערבית, המתגלמת במלך-הבובה חוסיין, היא השופכת את דם הפלשתינאים.
הטבח בירדן מבליט ביתר-שאת את פשיטת הרגל, הלכה למעשה, של הנהגת אל-פתח. הדם השפוך חושף את פרצופם האמיתי של בעלי האידיאולוגיה הלאומית מקרב הפלשתינאים, המטיפים מזה שנים לשלום-בית עם הריאקציה הערבית ולניתוק מאבקם של הפלשתינאים מן המאבק הכולל – הן נגד האימפריאליזם, הן נגד הציונות והן נגד הריאקציה הערבית. הווה אומר: הטבח של הפלשתינאים מוכיח כי אין פתרון לשאלה הפלשתינאית במנותק ובנפרד מן המאבק המהפכני למען הסוציאליזם.
אך המאבק נגד האימפריאליזם, סוכניו המקומיים ובעלי-בריתו אינו עומד רק על סדר-היום של המזרח-התיכון. זוהי שאלה עולמית; זוהי מלחמתם של המוני המנוצלים ומעמד הפועלים בראשם – מלחמה המתנהלת על פני תבל ומלואה. ה"שקט", "שלום-הבית", "החוק והסדר" – אלה הם חלומותיהם של כל הקפיטליסטים. זהו "השילוש הקדוש" של הריאקציה בכל אתר ואתר. והוא מופר יום-יום, שעה-שעה, פה ושם; בעריה וכפריה של אמריקה הלאטינית אכולת הניצול והעוני, במרכזים התעשייתיים של אירופה ה"שבעה", בג'ונגלים של אסיה הטבולים בדם ובגטאות השחורים בלב ליבו של הקפיטליזם העולמי – בארצות הברית עצמה.
במלחמה זו לומדים ההמונים להכיר את טיבו של המשטר הקפיטליסטי ואת אופיו של הסדר הבורגני. מול הפועלים, האיכרים והנוער מפעילים הבורגנים גם את החוק שלהם, גם את המשטרה שלהם וגם את הכוח הצבאי שלהם. בווייטנאם מופעלת מזה שנים מכונת המלחמה האדירה ביותר והמשוכללת ביותר של האימפריאליזם, והיא מבצעת טבח-עם כמוהו לא ידעה האנושות מאז תקופת הברבריות הנאצית.
ב-1 במאי – יום הסולידאריות של פועלי כל הארצות, אנו מרימים את קולנו, חרף מיעוט כוחנו:
- יחי מאבקם המשותף של יהודים וערבים נגד האימפריאליזם, הציונות והריאקציה הערבית!
- תחי המהפכה הסוציאליסטית במזרח-התיכון!