גיליון זה של "מצפן" [מס' 58, אפריל 1971] מוקדש לנושא "הפנתרים השחורים" והעוני בישראל. הנושא עלה בהבלטה לכותרות לאחר שהתארגנה בירושלים קבוצת צעירים בני עדות-המזרח והחלה במאבק נגד הקיפוח החברתי והעדתי.
לפי הוראות ראש הממשלה נאסר קיום ההפגנה הראשונה שרצו הפנתרים לארגן. תגובה זו מוכיחה יותר מכל, כי הצעירים נגעו באחת הבעיות החמורות ביותר בישראל כיום: בעיה שנוצרה על ידי המשטר, ואין בכוחו לפתור.
אכן, מאז ההתפרצות בואדי-סליב, ובשל המלחמה המתמדת, עלה בידי השלטונות לרסן את ההתמרמרות ולהדק את החגורה בסיסמאות של "ליכוד לאומי" ו"איום בטחוני". אולם כיום, כשהמתח הבטחוני יורד, ובאופק מסתמנת אפשרות של הסדר פוליטי – מתחילים הניגודים בחברה הישראלית להתבלט.
* * *
ככל חברה קפיטאליסטית, מבוססת גם החברה הישראלית על סתירה בין הון לעבודה, בין בעלי ההון לפועלים. המטרה הציונית – קיבוץ גלויות – עומדת בסתירה למטרתה השנייה: מיזוגן של הגלויות. שכן בשיטה הקפיטאליסטית אין כל אפשרות לבטל את הפער בין המעמדות ולהגשים "מיזוג גלויות".
מסיבה זו מהווה תופעת "הפנתרים השחורים" איום לעצם המשטר, ויהיו הפנתרים עצמם פטריוטיים ככל שיהיו.
* * *
אמנם כיום מהווים הפנתרים עדיין קבוצה קטנה, שקל לשלטונות לקנותה ולתעל את התמרמרותה לכיוונים עקרים. אולם אין בכוחו של המשטר הנוכחי לספק את דרישות השכבה החברתית שממנה צמחו הפנתרים. אולי יהיה בכוחן של פגישות פנים אל פנים עם גולדה מאיר להשהות את התהליך, אולם האפליה החמורה בכלכלה, בחינוך ובתרבות תוליד פנתרים חדשים לבקרים.
ההצלחות להן זכו הפנתרים בהפגנה, באסיפות באוניברסיטאות ולפני תלמידי תיכון, מראות כי אפשר לגייס למאבק הפנתרים ולהזדהות עימם שכבות רחבות באוכלוסייה, ובמיוחד נוער וסטודנטים.
* * *
הארגון הסוציאליסטי הישראלי תומך במאבקם של "הפנתרים השחורים", יהיה יחסם אלינו אשר יהיה, כפי שאנו עומדים לצד האוכלוסייה הערבית המדוכאת, ומזדהים עם מאבקו של כל מדוכא ומופלה בעולם.
אנו נתמוך בהתגייסותם הספונטאנית של בני השכונות, כי בהם טמון חומר נפץ מהפכני נגד המשטר כולו.
מערכת "מצפן"