בימים הקרובים יועמדו לדין כעשרים מחברי המפלגה המהפכנית הסוציאליסטית של צ'כוסלובקיה. הם מואשמים ב"טרוצקיזם", אך אין זו מילת גנאי עבורם. לא כמו במשפטי פראג המפורסמים, עומדים הפעם הנאשמים בתוקף על דעותיהם, ואינם חוזרים בהם מהביקורת שמתחו על המפלגה הקומוניסטית בפרט, ועל הסטאליניזם בכלל.
זהו המשפט הפוליטי הראשון מאז שנת 1968, אך אין זה משפטה של קבוצה מתוך הביורוקרטיה, שאיבדה את חינה בעיני ההנהגה, ואין זה משפטם של אנשים שביקורתם על הסטאליניזם נובעת מחוסר אמונה בסוציאליזם המהפכני. זהו משפט של חלוץ מהפכני חדש הצומח בכל המשטרים הביורוקרטיים של מזרח אירופה.
זוהי קבוצת מהפכנים המסרבת לקבל את השליטה של שכבה ביורוקרטית על מדינת פועלים, ושאינה גורסת אפשרות של סוציאליזם בארץ אחת. הם דוגלים במהפכה מתמדת ושואפים להגשים את הסוציאליזם בעולם כולו. סיסמתם היא: לניניזם – כן, סטאליניזם – לא! סיסמאות כאלה אינן יכולות להתפרש כרצון לשוב אל חיק הקפיטליזם, כפי שטוענים הקטיגורים. להיפך – זהו רצון לכונן מדינת פועלים סוציאליסטית, ולשים קץ לשלטון הביורוקרטיה.
עצם קיומו של המשפט וההתקפות החריפות שקדמו לו מעידים כי הביורוקרטיה בצ'כוסלובקיה רואה במהפכנים את מקור הסכנה לשלטונה; היא חוששת שיהיה בכוחם להביא לגיוס המוני ולמהפכה פוליטית שתעביר את השלטון לידי מעמד הפועלים עצמו.
לא את פטר אוהל וחבריו שופטים בפראג: את הביורוקרטים שופטים שם!
אנו מזדהים עם קריאתם של חברי המפלגה המהפכנית הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית ועם קריאתם של המהפכנים בעולם כולו: ישוחררו פטר אוהל וחבריו המהפכנים. לניניזם – כן, סטאליניזם – לא!
עם סגירת הגיליון, כבר הסתיים המשפט. לאחר הופעה אמיצה של הנאשמים, הם נידונו לתקופות מאסר ארוכות מהרגיל (פטר אוהל נידון לארבע שנות מאסר).
קטעים מהפרוגרמה הצ'כוסלובקית:
"…אנו משוכנעים שכדי שחברתנו תוכל להשיג את המטרות הסוציאליסטיות עליה לעבור תהליך מהפכני. עליה לבטל, בראש ובראשונה, את הביורוקרטיה כשכבה חברתית; כלומר, ליטול ממנה את השלטון הפוליטי והכלכלי. יחד עם זאת לבטל את כל אמצעי הדיכוי, בעיקר את שירות הביטחון, הצבא, המיליציות העממיות-לכאורה והצנזורה…
"העם העובד, בנוטלו בכך את השלטון לידיו, יוכל להתארגן בארגונים שונים שיציגו את תפיסותיו ואת הפרוגרמות השונות. רצונו יתבטא במוסדותיו העצמאיים, שלא יהיו תלויים במפלגה אחת – הסובייטים במקומות העבודה ובסקטורים; הסובייט המרכזי של העובדים; ומוסדות הניהול העצמי של העם בערים ובכפרים. סובייטים אלה לא יהיו אחראיים עוד בפני ההנהגה הביורוקרטית, אלא בפני העובדים. אלה יוכלו – באווירה של ויכוח חופשי, חופש העיתונות, חופש ההתאגדות וההתכנסות – לערוב לכך שנציגיהם יבטאו את האינטרסים של העם.
"אולם אין אנו סבורים שמדינתנו יכולה לעבור דרך זו לבדה. המצב הגיאוגרפי והכלכלי לא יאפשר זאת. התהליך המהפכני חייב להתפשט למדינות אחרות; בתיאום עם עמי אותן מדינות אנו רוצים לעבוד ולחיות בעתיד. אי-אפשר להפריד את אירופה המזרחית והמערבית שלנו משאר המדינות; סוציאליזם משמעו סולידאריות ואחווה בין עמלי העולם כולו.
"לכן אנו מזדהים עם כל הלוחמים נגד הדיכוי, למען החופש. עם הפרטיזנים הלטינו-אמריקאים; עם הסטודנטים והפועלים הצרפתיים שהציגו במאי 1968 אלטרנטיבה סוציאליסטית לעתידם של עמלי המערב; עם הווייטנאמים הנאבקים נגד האימפריאליזם האמריקאי; שהרי העולם חד הוא, ועל בני האדם להחליט אם הם מקבלים את האלטרנטיבה של ניכסון, ברז'נייב ופראנקו – היינו, האלטרנטיבה של הפאסיביות, הפחד ואי-החופש; או את האלטרנטיבה של החברה החופשית – הסוציאליסטית".