חפרפרת – עיתון הנוער של מצפן

אנו מצדיעים לידידתנו החפרפרת הקשישה, היודעת כה יפה לנבור במחתרת ולפתע להופיע – המהפכה (ק. מארכס)

‏לעניין:

היהודים הם עם הומאני. קטני-אמונה ישימו נא ליבם להפגנות ההמוניות שנערכו לאחרונה, במחאה על נגישות היהודים ברוסיה ועל שלילת זכויות אדם מינימליות. חברי-כנסת ושרי-ממשלה, פקידונים ומזכירים זוטרים, —— ונכבדים למיניהם עטו על ההזדמנות הנדירה לשאת נאומים חוצבי להבות בגנות הדיכוי. אלא שהנאומים הנלהבים ביותר, שיהיו עשירים ככל שיהיו במילים נדירות, שיהיו מורכבים ככל שיהיו מבחינת המבנה התחבירי שלהם – לא יצליחו למחות, לחסל ולהסתיר את הבעיות המקומיות, את הסתירות הממשיות, אלה הנמצאות כאן, בהישג ידם של כל הנואמים למיניהם.

‏מסתבר שאותם יפי הנפש, המזדעקים נוכח כל תופעה של קיפוח ואי-צדק, מתעלמים (או, במקרה הטוב, אטומים) מתופעות כאלה כשהן מתרחשות בין כותליהם; בתוך בתיהם; בסביבתם המיידית. קחו, למשל, את שר הסעד. הוא מדבר על יהודי רוסיה, ובו בזמן מזעיף פניו אל עבר "הפנתרים השחורים". הוא מתריע על כל פגיעה בכל יהודי על פני תבל ומלואה; אך כאשר הוא נשאל בכנסת על הנוער משכונות העוני הוא כועס ומאיים ואומר: "ראו, הזהרנוכם!"

מי מכל הנכבדים ורמי-המעלה, המרבים לדבר על חופש ודמוקרטיה בכל מה שנוגע ליהודים בברית המועצות, השמיע, ולו מילה אחת, בגנות ה"דובים" (אירגון ד"ב – "דיכוי בוגדים"), אשר הודיעו בגלוי, בכרוזים, כי הם מתכוונים לחסל בוגדים כמו רק"ח, שי"ח, מצפן והעולם הזה? אף לא אחד. ומי מכל הנכבדים האלה השמיע מילה אחת כנגד המעצרים "המונעים" של הצעירים הירושלמים אשר התכוונו להפגין נגד אפליה וקיפוח? אף לא אחד.

אם טדי קולק סבור כי הקהל הירושלמי הוכיח בגרות כשלא השתתף בהפגנת "הפנתרים", זו הבעיה שלו; זו העדות שלו עצמו על מצפונו ועל מוסרו האישי והפוליטי. אך אתה הקורא, אתה הצעיר, אתה חייב להוכיח כי אינך חסר כושר שיפוט עצמאי, כי אינך נעדר מוסר. אחוז ראשך בשתי ידיך, נער אותו מעט וחשוב: "היכן, בעצם, אני חי?!"

‏"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"…

כל האזרחים שווים, אבל יש כאלה ששווים פחות. זאת כנראה הסיבה להתנגדות המשטרה להפגנת הפנתרים השחורים – על ידי "מעצרים מונעים". בסיכומו של דבר, הרי הפנתרים השחורים מבטאים בסך הכל אינטרסים של קבוצת שוליים זעירה (65% מכלל האוכלוסייה).

ממזרים היזהרו! החוק הדתי קובע שממזר לא יבוא בקהל ישראל. במקרה, יושב החוק הדתי בקואליציה. חשודים כממזרים עד דור עשירי (ת"ח ות"ט ) – הסתתרו עד יעבור זעם!

אנחנו מדינה דמוקרטית (ראה פיסקה ראשונה ). סטודנט ערבי בשם דרוויש קשוע יושב שנתיים במעצר אדמיניסטרטיבי – מחוסר הוכחות נגדו. בתגובה על המחאה שעוררו הסטודנטים הערבים, נעצר יושב-ראש ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית בירושלים – ואליד פאהום, וסטודנט ערבי נוסף. כל זאת כדי להגן על הממשלה מעודף דמוקרטיה.

‏

כולנו רוצימ?...

• כולנו   רוצימרוצימרוצימרוצימ   ב–
• כולנו   חולמימחולמימחולמימחולמימ   על–
• כולנו   מייחליממייחליממייחלימ   ל–
• כולנו   פוחדימפוחדימפוחדימפוחדימ   מ–
• שלומ??
• ‏באין   שואף להשמידנו מהו סוד קיומנו?
• באין   חותר להכחידנו ממה יושיעונו אחינו?
• באין   רכוש נטוש מהו רכושנו?
• באין   נפקדים מה הן קרקעותינו?
• באין   מיסי חירום מהו אוצרנו?
• באין   אויב מבחוץ מהי אחדותנו?
• באין   חייל מי הם גיבורינו?
• באין   צבאות מיהו אלוהינו?
• באין   צה"ל מהם נכסינו, ערכינו, מיזוג גלויותינו?
• באין   דם ויזע מהו גזענו?
• באין   ארץ מובטחת מהם אבותינו?
• ‏באין   רדיפות מהי ציוניותנו?
• ‏באין   ‏אפליה מהי יהדותנו?
• באין   איום לאחריתנו מהי אחריתנו?
• שלומ??

*   *   *

• כולנו   רוצים.
• כולנו   מייחלים.
• כולנו   שואפים.
• כולנו   חולמים.
• כולנו   תמימים???

דומינו פנתר

‏לפנתר השחור.

‏אני נולדתי בדירה של 4 חדרים, האבא שלי מרוויח 1,200 ל"י לחודש (בלי לקחת בחשבון שעות נוספות), יש לי אח אחד בוגר תיכון, ארון בגדים מלא, שולחן כתיבה, פטיפון ואופניים. הייתי בגנון, בגן ובבית-ספר; עשיתי מחנות צופים ורקדתי במסיבות…

אתה נולדת בחדר אחד (גם הוא דולף), אביך היה מחוסר עבודה (אין שעות נוספות), יש לך 9 אחים ואחיות שמשוטטים ללא בגדים, בלי אפשרויות ללמוד, בלי פטיפון, בלי אופניים, עם תיקים במשטרה, עבר של מכות ומעצרים…

‏אתה קמת היום והחלטת: די! ‏לא יכולת יותר. בנו ליד החירבה שלך שיכוני עולים מפוארים (לעולים מרוסיה). הוציאו ביליוני לירות לתקציבי ביטחון. הוסיפו עוד שתי מכוניות לכל פקיד גבוה. בנו מועדונים עירוניים אליהם לא נתנו לך להיכנס – כי אלה היו בשביל "הילדים הטובים". סללו מדרכות בבית הכרם. לא נתנו לך עבודה ואם נתנו היתה זו עבודה שחורה. לא היית צנחן ולא טייס, כי בכלל לא לקחו אותך לצבא. עכשיו נמאס לך! נמאס לך להיות החמור שאוכל את הקש. נמאס לך לקבל הבטחות לפני הבחירות ולתת דם 4 שנים, נמאסה לך האפליה שהתחילה בדור של הוריך ועוד תימשך לבניך, אם לא תצליח ‏הפעם. אתה רוצה שיכונים מפוארים – לך. קיומן של הבטחות ועבודה לדפוקים. מספיק לך עם המעצרים והמכות במשטרה. מספיק עם הצעקות בבית, מספיק עם תנאים בהם המשגל ותריסר תוצאותיו ישנים באותו חדר, מספיק עם חוסר האפשרות להתקדם! לאלה אתה נאבק, כך הבנתי.

‏אתה פנתר – כי החלטת להילחם באומץ ובהתמדה בתוך ג'ונגל המשרדים ובעלי הזכויות, כי החלטת להילחם בשיניים ובציפורניים, ואף להפוך לחיה טורפת – אם צריך.

‏אתה שחור – אפילו שהמוסדות והעיתונות מנסים לתאר אותך ואת הבעיה שלך כ"קבוצת שוליים", כבעיה של "משפחות מרובות ילדים" או של "שיכוני עוני". אתה יודע מניסיונך שיש משהו משותף ל"משפחות מרובות ילדים", ל"קבוצות שוליים" ול"שיכוני עוני" – המשותף היא העובדה שאלו בעיות של "שחורים" בישראל. זו כבר לא בעיה של "עולים חדשים" – איפה אתה ואיפה העולים ה"לבנים" שבאו לישראל בזמן של הוריך? איפה אתה ואיפה היורמים – אפילו ששניכם נולדתם בבית-חולים "הדסה"? בך לא מטפלים, לך לא נותנים הטבות ולא דואגים לקליטה שלך בארץ. כי לך – לעומת העולה ה"לבן" – אין לאן לחזור. ה"לבן" אולי יחזור לאירופה, או לאמריקה, אבל השלטון לא פוחד שאתה תחזור ‏לארצות ערב, בייחוד אחרי שהוא מלמד אותך כמה רע היה שם לאבותיך.

‏גם אני פנתר – כן, למרות ההבדלים בינינו, גם אני החלטתי להילחם בג'ונגל הזה. גם לי יש מלחמה בשיניים ובציפורניים נגד כל אפליה, נגד כל דיכוי וניצול. בגלל זה אני תומך במאבק שלך, מאבק של מנוצל ומופלה. אני תומך במאבק שלך כי הוא מאבק צודק. אמנם בעניין הזה של המאבק יש הבדל בינינו, כי מה שאתה רוצח היום זה "הטבות" ושיפורים. ואילו אני, אינני מאמין שאפשר להיפטר מהאפליה ומהניצול על ידי "שיפורים". אני חושב שהשיטה הקיימת תמיד תיצור מנוצלים ומופלים כמוך כאן, כמו הערבים בישראל, הכושים בארצות הברית והפלשתינאים בירדן. אני חושב שרק שינוי חברתי יסודי – מהפכה – יכול לעשות את בני האדם שווים ומאושרים. אולי גם אתה תיווכח בזה בהמשך המאבק שלך, כשתראה שהשלטון הקיים לא יכול לפתור את הבעיות שלך ושל כל האחרים. אבל בינתיים אני נלחם יחד איתך גם בשביל ה"שיפורים".

אני לבן, אבל אני פנתר ורוצה להילחם איתך ביחד. תראה, יש גם פנתרים עם כתמים ונקודות, והם לא פחות חזקים מאחרים.

כה אמרו חז"לנו

‏עזר [ויצמן]: "אפשר להמשיל את מצב השמאל לרוסיה. גם רוסיה מכריזה על עצמה כשוחרת שלום ונציגת המוסר עלי אדמות. אולם כולנו יודעים שרוסיה היא דיקטטורית, עושקת וגוזלת. אמנם נעים להיות לפעמים אנטי מימסדי, אולם הצרה היא שזה נובע לעתים מתוך תסביך אשמה על מה שעשינו לערבים. במקום לעקור תסביך זה מעמיקים אותו עוד יותר. ישנו כאן חיפוי תת מודע לכפר על רגש אשמה בלי לאמץ בכלל את עקרון זכותנו על ארץ ישראל. קרה מצב שב-1948 כבשנו שטחים, גירשנו ערבים וגזלנו את רכושם וכיום רוצים להיפטר מתסביך זה וכך באה לפעמים – האנטי מימסדיות. תשובתם של פרופסורים וסטודנטים אלה היא, כי האו"ם יפתור את בעיותינו. אולם החבר'ה שוכחים שאותו או"ם שהודיע שאין סיפוח שטחים בכוח הזרוע, אישר לנו לחזור לגבולות 1967. במילים אחרות – אותו או"ם מרשה לנו לשבת בלוד וברמלה שאותן כבשנו למעשה בכוח הזרוע".

שטח משוחרר

• הניסיון לדכא את הפגנת הפנתרים הביא קהל רב לאותה הפגנה (ולא 200–300‏ איש כפי שתואר בעיתונות) ובתוכו בני נוער רבים המזדהים עם מאבק הפנתרים. בין הכרזות שנשא הנוער בלטה הסיסמא: "אנו סולידארים עם מאבק הפנתרים השחורים".
• בהפגנת "כן" להצעות יארינג השתתפו מאות אנשים שצעדו בתהלוכה ברחובות המרכזיים של ירושלים. ההפגנה אורגנה בשם התנועה לשלום ולביטחון. בכל מהלך התהלוכה ניסו אנשי הימין לתקוף את המפגינים, אולם הם סולקו בכוח ובקריאות "הפאשיזם לא יעבור". משנתפזרה ההפגנה התרכזו בריוני הימין להתנפלות מרוכזת, המשטרה התערבה ב"עדינות" יתרה ועבר זמן רב עד שנרגעו הרוחות.
• בבתי הספר בערים הגדולות הופץ עיתון ימני בשם "עיתון הנוער הלאומי". שלא כבהפצת עיתוני נוער שמאליים, לא אונה למחלקים דבר. להיפך, הם נהנו מתמיכה רחבה. בגימנסיה העברית בירושלים, למשל, חילק את העיתון בנו של סגן-המנהל ובו בזמן הוחרם עיתון "ליבראלי" של נוער בשם "אורגזמה" בעת מכירתו בבית הספר שליד האוניברסיטה העברית.
• בשכונת הקטמונים בירושלים נבנה בית-ספר מודרני ומשוכלל. בית הספר ישמש את… ילדי בית-הכרם. בני השכונה הפיצו כרוז בנדון.
• מברק הזדהות נשלח על ידי קבוצת תלמידים בחיפה לאירגון הנוער התיכוני בפאריז, לעידוד מאבקם לשחרור חברם – ג'יל גיו. הוא נאסר על פעילות פוליטית. לאחר יומיים של השבתת לימודים והפגנות של עשרות אלפי תלמידים, שוחרר ממאסרו.
• המשורר פאוזי-אל-אסמר הגיש בג"צ נגד משרד הביטחון שינמק מדוע רותק ללוד. המשטרה טענה כי פאוזי נהג לכתוב "מכתבי שיטנה" וכי "סביבתו הטבעית" היא לוד, ומוטב שיישאר שם. פאוזי הושתק כשניסה לטעון כי מזה 15 שנה "סביבתו הטבעית" היא תל אביב.
• למערכת שבועון המפלגה הקומוניסטית (רק"ח) – "זו-הדרך" – פרצו בריונים מהתנועה הפאשיסטית בית"ר, אשר כילו זעמם במשרד ובעובדת. רהיטים נופצו, והעובדת אושפזה בבית חולים. המתפרעים ציירו צלבי-קרס על קירות המשרד. המשטרה, כהרגלה במקרים כאלה, איחרה לבוא, ואף נתנה לחלק מהמתפרעים הזדמנות לברוח. אין להצטער על המעטים שנעצרו. הם זכו, ללא ספק, ליחס אוהד במשטרה.
• 2 תלמידים מבית הספר ע"ש מאי-בויאר בירושלים "הורחקו" מן הלימודים לאחר שנראו מחובקים עם ידידותיהם ביום הספורט של ביה"ס, ומעשנים סיגריות במסיבת פורים (שתי הפעילויות היו מטעם מועצת התלמידים!). התלמידים הוחזרו לאחר שהראו למנהל בית ספרם את נוסח הכרוז אותו עמדו להפיץ בבתי הספר התיכוניים בירושלים בנושא זה.
• הקבוצה הירושלמית של שי"ח דנה פעם נוספת בנושא: ‏"שי"ח – לאן?"
• ב-8.4.71 נערך באולם בני-ברית בתל אביב כינוס מטעם תלמידי תיכון בנושא: בעיית העוני והפנתרים השחורים. לפגישה הגיעו קרוב ל-100 תלמידים, נציגי הפנתרים אשר הסבירו את עמדותיהם וצעדיהם, וסוציולוגית שהסבירה את המצב וגורמיו. כינוס זה היה חוליה בשרשרת כינוסי הסברה שעורכים הפנתרים בקרב תלמידים וסטודנטים.
• שמיניסטים העומדים לפני גיוסם לצה"ל, והידועים בנטיותיהם השמאלניות, קיבלו הקדמת גיוס לצבא.
• תלמיד תיכון בסג'רה נזרק מבית הספר לאחר שכתב בהפסקה על הלוח: "בן גוריון הוא אבי-האומה כי אם-האומה לא לקחה גלולות".

 ‏

[הגיליון הקודם של "חפרפרת"]

[הגיליון הבא של "חפרפרת"]