חפרפרת – עיתון הנוער של "מצפן"

"אנו מצדיעים לידידתנו החפרפרת הקשישה, היודעת כה יפה לנבור במחתרת ולפתע להופיע – המהפכה" (ק. מרכס)

למה בעצם?

מערכת "מצפן" הקדישה בעיתונה דף לצעירים. לקחתי על עצמי דף זה. לא, אינני חבר "מצפן"; ישנם ויכוחים ביני ובין "מצפן", אבל על דבר אחד אין אנו חלוקים: שלצעירים צריכה להיות "כתובת" לליבון בעיותיהם השונות. ולכן, מן הגיליון הזה מוקדשת פינה לצעירים.

שתי שאלות על הפרק: 1) מדוע אנחנו, הצעירים, צריכים בכלל פינה משלנו? 2) מדוע דווקא ב"מצפן"?

לגבי השאלה הראשונה ברצוני לצטט את ריצ'רד רייט, קומוניסט כושי שנולד בתחילת המאה ואמר: "כאשר לא תפחד להגיד מה שיש לך להגיד – יתברר לך שאתה לא לבד". לדעתי לנוער יש הרבה מה להגיד, אבל אנחנו שותקים. רק ליבון בעיות במשותף יקדם את פתרונן, ורק כשנתחיל לדבר ישמעו אותנו. רק כאשר נתחיל לכתוב מה שמעיק עלינו יתברר לנו שאנחנו לא לבד.

לגבי השאלה השנייה – מדוע דווקא ב"מצפן" – הסיבה היא שמערכת "מצפן" היא הראשונה אשר מוכנה להעמיד מקום לרשות הצעירים, ללא צנזורה של המערכת, ויהיה הנושא אשר יהיה והכותב יהיה מי שיהיה.

דף הצעירים אשר ייקרא "חפרפרת" ישמש במה לנוער הכותב לנוער. הדף, לפחות בהתחלה, יחולק לשני חלקים: חלק אחד למאמרים רעיוניים שיציגו את הבעיות שלנו לדיון פתוח מעל גבי העיתון, והשני יכלול דיווחים מכל הארץ על הנעשה באירגוני הנוער, פעילות, הפגנות, כרוזים, סילוף ההיסטוריה בספרים, בעיות בבית הספר, קוריוזים וכו'. כל מי שמעוניין להביע את דעתו ולהציגה לוויכוח, כל מי שיש לו דיווחים, הצעות או שאלות, מוזמן לכתוב לתיבת דואר 2234, ירושלים, עבור איתן.

אם אתה סתום אל תקרא

בשנה האחרונה ישנה התעוררות בבתי הספר. הנוער התחיל לשאול שאלות ולהתערב בפוליטיקה. במשך שלוש שנים שמענו הבטחות שלא מולאו כלל, כמו הטלפון המפורסם שדיין מחכה לו כבר שלוש שנים כדי שהערבים יקראו לו לעשות שלום.

המלחמה שלאחר המלחמה זיעזעה את כולנו. תוצאות הזעזוע התגלו בשנה שעברה – הנוער הצטרף לשי"ח, ל"העולם הזה" ול"מצפן", הנוער הוציא עיתוני מחתרת, הפיץ כרוזים, הקים חוגי נוער, והתחיל בפעם הראשונה בתולדות המדינה לשאול שאלות מפחידות. אולם חושב אני שהנוער עד היום לא עשה פעולה רצינית אמיתית אחת, כי הוא לא יכול במסגרת הקיימת לעשות כלום. הוצאת עיתון מחתרת בגלל מצב-רוח זה דבר יפה, אבל רק יפה. פרשת גולדמן זיעזעה, אולם בגלל היותה פעולה פרטיזנית היא רק זיעזעה ולא השפיעה. כאשר שלושה אנשים עושים הפגנה זה יפה. אבל הם שלושה וסותמים להם את הפה. כאשר ארבעה צעירים שכואב להם על גילוי חוסר דמוקרטיה בארץ והם מחלקים כרוזים ביציאה מהסרט, זאת פעולה נהדרת אולם הם ארבעה והקהל כמה מאות. כאשר שניים בכל בית הספר שואלים שאלות זה יפה. אבל הם שניים.

לכן לדעתי עלינו להתארגן בכדי שלא נהיה שניים פה, חמישה שם, אלא שנהיה הרבה, שנתחיל להשפיע. אנחנו ישנים ופועלים לפי מצבי רוח. צריכים להתעורר ולפעול גם כאשר פעולות אלה לא מביאות לנו הילה של גיבורים. שני צעירים בני גילנו נעצרו בנצרת על חלוקת שיר שעבר את הצנזורה, ואנחנו שותקים. שני תלמידים גורשו מבית חינוך בירושלים, ואנחנו שותקים [ראו דיווח נרחב בהמשך]. אם באמת ישנם צעירים שלא מדאיג אותם שצעירים אחרים נעצרים על הבעת דעה, או שתלמידים אחרים מגורשים מבית הספר בגלל תסרוקתם, אז שימשיכו לשתוק. אבל שלא יביעו את דעתם ברבים, כי הם עלולים להיעצר, וכדאי מאוד שיסתפרו ושיעשנו רק בבית שימוש – אחרת יגורשו מבית הספר ואף אחד לא ידבר על כך.

אולם לצעירים שבינינו אשר כן אכפת להם שחבריהם נעצרים וחברים אחרים מגורשים מבית הספר (היום בגלל שערות ואולי מחר בגלל דעות), לכל אלה אשר אכפת להם, לכל אלה אשר יש להם תלונות, לכל אלה אשר יש להם שאלות, אנו קוראים להתארגן.

רק כאשר נתארגן באירגון נוער חזק, שיוכל להיאבק על שלו, נשיג משהו. רק כאשר נצעק ישמעו אותנו, ורק כאשר נשאל שאלות במאורגן יקשיבו לנו. אחרי כל פעולה מוצלחת של הנוער ינסו להשתיק את הפעילים בדיוק כמו בפרשת גולדמן. אבל אם נתארגן נהיה גם מוכנים לרדיפות ונוכל להחזיק מעמד. פעולות של בודדים יפות וחשובות, אבל הן יצליחו רק כאשר נעמוד מגובשים מול הרדיפות. רק אז נגיע לניצחון אמת.

[הגירוש מבית הספר]

כל העניין החל כשהוחזרו לבית הספר (בית חינוך עירוני ג' בירושלים) שני תלמידים שהועפו ממנו בשל תספורתם. את אחד משניהם ייצג עו"ד צעיר ומלא מרץ, שהצליח להכניע את בית הספר עוד לפני המשפט – וללא כל פשרות.

לאחר פעולת שכנוע והסברה של שני הנערים, ניצבה למחרת היום קבוצה גדולה של תלמידים המסרבים להסתפר. מובן כי כולם הורחקו בשלב זה מבית הספר. בו ביום אחר הצהריים כונסה מועצת התלמידים בבית פרטי, ללא אישור ההנהלה, כדי לקבל מספר החלטות בעניינים שהדיון עליהם במועצה נאסר על ידי ההנהלה (כמו למשל: סמכויות המועצה…).

המועצה החליטה לצאת בכרוז בן שמונה סעיפים, הקורא לאוטונומיה של מועצת התלמידים; קובע את מעמדם של המורים בישיבות המועצה; מתיר גידול שיער ועישון; מבטל את ההוראה לפיה מייצג התלמיד את בית הספר גם אחרי הצהריים; קובע כי תלמיד שעבר על החוק לא יורחק מבית הספר; קורא לביטול השיטה הקיימת של הוצאת תלמיד מהכיתה כעונש – שיטה שלא הוכיחה את עצמה עד כה – והחלטות נוספות.

כמו כן תוכננה עצרת שתיערך בהפסקה הגדולה, שלא על חשבון הלימודים. במועצה עצמה לא חסרו "סבונים" ומלשינים, והעניין כולו הגיע לידיעת ההנהלה. לא היה ספק כי זו תנסה לחבל בתוכנית. ביום המיועד לעצרת ננעלו שערי בית הספר, הפעמונים לא צילצלו והכיתה נלקחה לכותל להזדהות עם יהודי ברית המועצות. התפלגות הדעות בבית הספר היתה גלויה ובולטת בהליכה לכותל וממנו: הבעד'ים מזה והנגד'ים מזה.

בשעה 12 בצהריים הופיע חבר המועצה ומגאפון בידו. הוא קרא לתלמידים שאכפת להם (בשם המועצה כמובן) להתכנס בחצר. במקביל אירגנו שני חברי מועצה אחרים חלוקת כרוזים ונשיאת פלקאטים בחצר. כ-500 תלמידים (מתוך 750) ירדו אל החצר וכל השאר השקיפו מבעד לחלונות. חבר מועצה (אחד ה"מועפים" בגלל שערו הארוך) החל להקריא בקול את החלטות המועצה לאור הטרור הכפוי על התלמידים. הוא הסביר מדוע צריך ציבור התלמידים לעמוד על מילוי תביעותיו ולהוכיח שהוא כוח. התלמידים הריעו, ולשאלות האם ממשיכה המועצה לייצג אותם, האם יכולה המועצה להשתמש בכסף ואם מוכנים הם לשבות אם לא תתקבלנה התביעות – השיבו התלמידים ב"הן" ממושך. העצרת הסתיימה בקריאה לחזור לכיתות. תלמידי השביעיות, הלומדים בבניין נפרד, לא רצו לחזור לכיתותיהם והיה צורך לשכנעם ולהסביר שוב מהי הדרך בה יש לנהל את המאבק.

יש לציין כי לא כל חברי המועצה שיתפו פעולה. חלקם העדיף לצנן את המאורע בשקיות מים המוטחות מלמעלה על ראשי המתאספים.

המנהל נחפז לבוא בהול ואיתו שני מורים. הוא ניגש ישר למפעילי המגאפון אשר הוגש מיד לפיו והוא, תוך טלטולים ונענועים החל לזרות אמרי שפר. בית הספר כולו זכה לשמוע מפיו שיעור ב"פתגמים ומכתמים" על טהרת הרוסית והערבית.

אגב, מנהלנו זה הורשע בעבר על כך שכינה תלמיד בשם "נאצי". דבר זה לא הרתיעו מהשמעת הכינוי שוב ושוב. רק אחרי שסיפקו את יצר האלימות הפסיקו המורים את המריבה.

בו ביום הועף אחד מחברי המועצה מבית הספר באמתלה שהחסיר שתי שעות לימוד. שעתיים אלו אושרו לו מבעוד יום על ידי מועצת התלמידים לשם השגת החומרים הדרושים לאסיפה. סילוקו עורר התמרמרות רבה בקרב התלמידים ושוב סערו הרוחות. המורים עסקו בהסברה כיתתית כל שעות הלימודים, חברי המועצה נקראו ביחידות ל"שיחות שכנוע" וכצפוי, ערק יושב-ראש מועצת התלמידים אל מחנה ה"שמרנים" וניסה למתן את הסערה.

חבר המועצה מגודל השיער שנזרק מבית הספר לא אמר נואש. לאחר ניסיון בלתי מוצלח לארגן עצומה, פנה ישירות להנהלה. התנאים שהוכתבו לו נוסחו כך: אם לא תגדל שיער, ואם לא יהיה רעש בבית הספר, אם לא תדבר אלא על לימודים ואם לא תעסוק בענייני חברה, אם תפסיק כל פעילות ואם תלמד היטב, אם לא תעביר שיעורי מחנך, אם תצניע לכת ואם לא תתעסק ולא תיזום כל פעילות בחוץ – וכל זאת בתנאי שתביא התחייבות חתומה על ידך ומאושרת בידי הוריך – תלמד בבית ספרנו!

בינתיים קיבלה המועצה הממותנת החלטות "מהפכניות": מותר לתלמידי בית הספר לגדל שיער ושפם כמקובל בין בני גילם. אסור להצמיח זקן, פן תתעורר קנאת "חלקי הלחי". המועצה מסתייגת מהמשך הפעילות בכיוון ה"מסוכן" ומסתייגת מכרוז של "צנון" (חוג הנוער למחשבה עצמית), הקורא להמשך המאבק בדיכוי הנוער בבית הספר ודורש עירוי דם נמרץ לעורקיהן המסוידים של מועצות התלמידים.

ובבית הספר – החבר'ה מרגישים שהם עשו את המרד! מותר להם לגדל שיער. הם אינם מבינים כי העצם שנזרקה להם עתידה לחנוק את גרונם. הם עדיין אינם מבינים ששיער ארוך אינו אלא סמל למרד, והתרתו רק משתיקה את המרד. שיער ארוך כשלעצמו לא העניק יותר אוטונומיה לאף תלמיד. יש לצאת נגד השיטה כולה – לקראת מערכת חדשה.

נותר לנו רק לקוות כי אלה שמבינים זאת יאזרו את האומץ להמשיך במאבק, להבין מה עומד מאחורי השיטה, מי יוצר אותה ולאיזה צרכים היא מופעל.

שטח משוחרר

מדור זה פתוח לכל ידיעה וידיעה. שמו של מוסר הידיעה לא חייב להתפרסם, אבל האמיצים מתבקשים לחתום בשמם. זה ייתן דוגמה טובה לאחרים. מה הפחד? מה יש?

• זה עתה יצא לאור עיתון הנוער נעשו"ש (נוער שוחר שינוי) מס' 5. העיתון דן בנושאי חינוך, פוליטיקה, פורנוגרפיה וכולל שירים ושאר מאמרים ויצירות הכתובים בידי נוער תיכוני.
• בירושלים נערכו שלושה כינוסים של תלמידי תיכון על הנושא: מועצות התלמידים. הכינוסים נערכו בבית הנוער העברי. לאחר הכינוס הראשון פרצה במקום תגרה לאחר טענה של מספר חברי המוסד כי בין הדנים ישנו "מצפניסט" אחד. הכינוס האחרון החל בעיבוד תוכניות לדרישת והשגת האוטונומיה למועצות התלמידים.
• החוג הפוליטי של בית הנוער העברי נפגש עם נוער ערבי מטייבה. הפגישה נערכה לאחר דיונים על נושא הישות הפלשתינאית והערבים בישראל. החברים הערבים הוזמנו לבקר בירושלים והביקור עומד להיערך בזמן הקרוב.
• תסיסה הורגשה בקרב חברי השומר הצעיר בירושלים, תסיסה שהתבטאה בצידודם במורים (בהפגנה של ועד ההורים) וכן בדיונים על צווים מינהליים. כמה חברים החלו לבקר מאז בשי"ח.
• ידיעה, אולי ישנה במקצת: "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" בביטאונה "החזית" הציעה הצעת ייעול לצה"ל. ההצעה היא בעניין פיצוץ מוקשים והפתרון הינו פשוט מאוד: להוליך את בני הערובה השבויים בידינו לפני הרכב או הכוח הצבאי.
• לא מזמן יצאה קבוצה מחברי "שי"ח תלמידי תיכון" לגגות הבתים על יד כיכר דיזנגוף והפריחה משם בלונים עליהם כתוב: "הלאה הכיבוש", "סיפוח – לא", "שלום – כן" וכו'. שניים מחברי הקבוצה נעצרו ונפתח להם תיק בעוון הסגת גבול…
• ידיעות ממשיכות להגיע על חקירות המלוות במכות ואיומים מצד חוקרים ושוטרים לנערים במחלק הנוער בירושלים.
• שני תלמידים מבית ספר תיכון עירוני ג' בירושלים הורחקו בשל אורך שערותיהם, שלא מצא חן בעיני סגן המנהל (אורי קורין).
• ב-9.12.70 נערכה הפגנה של ועד ההורים ומועצת התלמידים העירונית למען סיום השביתה [שביתת המורים]. ההפגנה לא היתה צריכה לשאת אופי כלשהו ולצדד בצד כלשהו, אך משום מה שני חברי הכנסת שדיברו יצאו בחריפות נגד המורים וכן גם נציג המועצה שאמר דברים אותם לא אישרה המועצה העירונית. דבר נוסף שלא התפרסם בעיתונות על המאורע הוא שבמקום נכחה קבוצה ניכרת מאנשי "צנון" ו"שי"ח תלמידי תיכון" שהופיעו עם כרזות וחילקו כרוזים המצדדים במורים.
• סגן מנהל בית ספר תיכון בירושלים איים על תלמיד שעישן (סיגריות רגילות ומחוץ לבית הספר) כי ידאג להורדת ציוני המגן שלו (תלמיד שמינית). שלא לדבר על העפות מבית הספר בנושא זה.
• באטלס מאת משה פרוור משנת 1966 רשומה על האזור של הגדה המערבית ושטח רצועת עזה הכותרת: "שטח כיבוש ערבי". ?!
•  שני חברי בנק"י [ברית הנוער הקומוניסטי] נעצרו בנצרת לאחר שחילקו כרוז הנושא שיר של תופיק זיאד, שיר שאושר על ידי הצנזורה ופורסם ב"אל-איתיחאד" והוקרא באסיפה פומבית בעצרת האחד במאי בנצרת. רק עתה, כחצי שנה לאחר המאורע, מעמידים את השניים לדין. לא סתם בפני בית משפט, אלא בפני בית דין צבאי.
• לתלמידי בתי ספר תיכוניים בירושלים נאסרה הכניסה לספרייה הלאומית אשר באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרייה זו נבנתה מכספי הציבור.

שאלה ליגאל אלון [שר החינוך]

מהמורים דרשת: תחילה תנהלו איתנו משא ומתן ואחר כך נדבר על נסיגה.

מהערבים אתה דורש: תחילה תנהלו איתנו משא ומתן, ואחר כך נדבר על נסיגה.

למורים אמרת: לקיים משא ומתן בזמן שביתה זה לא הוגן.

אנו אומרים: לקיים משא ומתן תוך כדי קביעת עובדות זה גם כן לא הוגן.

מה דעתך?

[שני יהודים]

שני יהודים ירדו מברית המועצות ועלו לארצות הברית.

עולים ירדו.

יורדים עלו.

נער פלשתינאי

ירד מעזה

ועלה למצרים.

"קול ציון לגולה"

נקלט בתפוצה ובפזורה.

טוב להיוולד במולדת.

טוב למות בעד הקיום היהודי.

מיהו ערבי?

מוחמד עטאללה זאקוט שואף לעלות ליפו מהגולה בעזה.

הפלשתינאים אינם נוטים לרדת מישראל לתפוצה בעבר הירדן.

הם מעדיפים את הפזורה בגדה המערבית.

סכנת נישואי תערובת, המאיימת על הקיום הערבי, גרועה מסכנת ההשמדה ומסכנת חיסול המדינה הפלשתינאית.

ערביי הדממה: תנו לנו לעלות לישראל.

מיהו ישראלי?

לאינדיאנים זכות היסטורית על ארצות הברית.

ליבוסים – על ירושלים.

לפלישתים אין זכות קיום בפלשת.

זכות מהי? קיום מהו? אלוהים גוי או יהודי?

מולדת. גולה. זכות. גויים. ערבים. חיסול. עלייה. יהודי. תפוצה. זכות היסטורית. ירידה. פזורה. השמדה. זכות קיום. קיום.

המלים שולטות בתודעה…

משרד החינוך שולט במלים!

‏

[הגיליון הבא של "חפרפרת"]