הכרוז הזה אינו מיועד לוויכוח פוליטי או אידיאולוגי עימכם ‒ אנשי שי"ח המשתתפים בכינוס הארצי השני. שכן ויכוח מעל גבי כרוזים אינו תכליתי ‒ הוא אינו מבהיר את חילוקי-הדעות ואינו ממצה את המשותף.

יחד עם זאת אנו סבורים כי ויכוח כולל ומקיף ‒ על שאלות פוליטיות ואידיאולוגיות ‒ הוא חיוני גם לנו וגם לכם. ולכך נועד הכרוז: להציע ויכוח בין "מצפן" לבין שי"ח; ליזום ליבון משותף של מכלול הבעיות הלאומיות והחברתיות המעסיקות סוציאליסטים הפועלים בישראל; לחתור לדו-שיח בינינו לביניכם.

אנו סבורים, כי אין זה באינטרס של מעט המהפכנים בישראל לבסס את יחסיהם ההדדיים על אינפורמציה השאובה מן העיתונות ‒ עיתונות הלוחמת בנו כשם שהיא לוחמת בכם (וכדי להמחיש את הדבר, הבאנו בצדו השני של הכרוז מבחר קטעי עיתונות טריים, המתייחסים דווקא לפעולה שלכם, מן השבוע האחרון). החרם הטוטאלי על "מצפן", לו שותפים כמה חברים משי"ח, משרת שירות דוב את עניין השלום והסוציאליזם.

לכן אנו מציעים לכם הצעה מעשית: הבה נקיים חוגי-לימוד משותפים, סימפוזיונים וימי-עיון, על מכלול הבעיות ‒ על ההיסטוריה של יחסי ישראל-ערב; על הציונות כפתרון לשאלת היהודים; על הפרקטיקה הציונית בארץ מראשיתה ועד היום; על המצב הפוליטי העכשווי; על העולם הערבי; על הפרספקטיבות לעתיד ועל מכלול השאלות המעסיקות את הסוציאליסטים המהפכניים לגווניהם השונים.

בצורה כזו ניתן לשפוט נכונה ולהשיב על שאלות כמו "שיתוף פעולה בין שי"ח ל'מצפן'", או "מה המפריד ומה המשותף בין שי"ח לבין 'מצפן'", או "באיזה תחומים ניתן לפעול ביחד" וכד'.

אנו מציעים לכם לדון בכך בכנס.

ועוד לפני שתדונו, אנו מודיעים כבר עתה: עיתוננו ‒ "מצפן" ‒ פתוח לפניכם, כדי לדון ולהתווכח עימנו על מכלול השאלות שלעין וכן על שאלות אחרות.

אנו קוראים אתכם לוויכוח.

אנו קוראים אתכם לדו-שיח.

חברי האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן") באוניברסיטאות

20.11.1970

_____

הצד השני של הכרוז:

שקרים מן העיתונות

מתוך "מעריב" / 16.11.70

"דגל פלשתין" גרם לתגרה בין סטודנטים ואנשי "מצפן"

תגרה פרצה אתמול ביו סטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים לבין צעירים מאנשי קבוצת "מצפן" שביקשו לקיים החתמה על עצומה נגד החלטת התאחדות הסטודנטים ששללה את זכות קיומה של מדינה פלשתינית.

התגרה פרצה בגלל העובדה שהמחתימים, שגם ביניהם היו סטודנטים של האוניברסיטה העברית, הציבו בשעות הבוקר על המדשאה שבקרית האוניברסיטה שולחן ועליו פרשו נייר צבוע בצבעי "הדגל הפלשתיני". הדבר עורר את חמתם של סטודנטים אחרים שהתקהלו במקום ההחתמה. אחד הסטודנטים חטף את "הדגל הפלשתיני" מעל לשולחן ורץ לכיוון בניין הפלנטריום, בעוד שאחד המחתימים רודף אחריו כדי להציל מידיו את ה"דגל". בבניין הפלנטריות התפתחה ביניהם תגרת ידיים פרועה שבה נופצו כמה שמשות, אך אנשי הביטחון של האוניברסיטה העברית הפרידו בין הנצים.

לאחר שהרוחות נרגעו המשיכו אנשי "מצפן" במבצע ההחתמה, וחזרו ופרשו נייר דמוי "דגל פלשתין" על שולחן ההחתמה. שוב פרצה סערת רוחות בקרב ציבור הסטודנטים, ובשעות אחר הצהריים התערב דיקן הסטודנטים וביקש מאת המחתימים להסיר את הנייר דמוי הדגל, בהסבירו להם, כי הם רשאים לקיים את מבצע ההחתמה, אך ללא "תפאורה".

תוך כדי ויכוח נזדמן למקום סטודנט למשפטים, שקבע, כי עצם הצגת "דגל של אוייב" הוא עבירה לפי החוק. על דעת עצמו הוא קרא למשטרה כדי שתטפל בעניין.

זמן מה לאחר מכן הגיעה למקום ניידת משטרה, ולאחר שניגבו עדויות ונתקבלו תלונות הדדיות של שני הסטודנטים אשר היו מעורבים בקטטה, פיזרו השוטרים את המתקהלים והתקרית חוסלה.

_____

מתוך "ידיעות אחרונות" / 17.11.70

נכון: השוטר!

כמה אנשי "מצפן" יש לנו? אולי תריסר ואולי עוד חצי. אבל "כבודם" מלא עולם, כי להם ‒ "אורגאן" טוב, כלומר קול טוב. כל אחד מהם זועק בכוח של אלף סוס מינימום. ויוצא "עסק"! מוצאים אותם מאחורי ה"פנתרים" שונאי ישראל באוניברסיטאות אמריקה, ומאחורי האנטישמים המתקדמים באוניברסיטאות גרמניה ‒ ו"שמח". ועתה הם פתחו בדף חדש ‒ בניסיון להעביר לצד ערפאת גם את האוניברסיטאות הישראליות... והם התחילו מהאוניברסיטה בירושלים, שאליה הביאו את דגל 'פתח'. וזה היה כבר מוגזם משהו אפילו לדעת הצעירים השלווים שלנו, שפשוט הביאו שוטרים לקמפוס. ובצדק. שהרי התרת דגל "פתח" בקמפוס העברי בירושלים איננה דמוקרטיה אלא חוליגנוקרטיה, המסתייעת ב"אוטונומיה האוניברסיטאית" שלנו. ואנו אומרים כי חובה למסור אותם לשוטרינו גם בקמפוס האוטונומי שלנו. כי אין קמים דום בפני אלה המרוקנים את כיסיך תוך כדי שירת "התקוה"...

ד"ר הרצל רוזנבלום

_____

מתוך "על המשמר" / 17.11.70

אנשי "מצפן" מתגרים

באוניברסיטה בירושלים פרצה תגרת-ידיים, בעקבות החתמה שאורגנה על-ידי קבוצת צעירים מאנשי "מצפן", נגד החלטת התאחדות הסטודנטים, אשר יצאה נגד כינונה של "מדינה פלשתינאית".

"מדינה פלשתינאית", כפי שאנשי "מצפן", האנטי-ציוניים והאנטי-ישראלים, מבינים אותה, משמעתה חיסולה של מדינת-ישראל וכינון "מדינה דמוקראטית פלשתינאית", לפי נוסח-ערפאת, עם הענקת "שוויון-זכויות" גם ליהודים בה-במידה ש"יורשה" להם להתגורר בתוכה.

המחתימים, אנשי "מצפן", לא נרתעו אפילו מלהציב שולחנות בתחום האוניברסיטה, שעליהם נפרשו טופסי-החתמה, בצבעי "הדגל הפלשתיני" של ארגוני-החבלה הערביים. אנשי "מצפן" סירבו להסיר את הסמל הפלשתינאי, סמלם של אויבי ישראל, כפי שנדרשו לעשות על-ידי דיקאן האוניברסיטה. הדיקאן היה מוכן להתיר את מפעל-ההחתמה, אך ללא "התפאורה" המתגרה; אולם תביעתו לא נענתה.

מדינת-ישראל היא מדינה דמוקראטית ואפילו לקבוצת "מצפן", המטעימה את קירבתה ה"אידיאולוגית" לארגון הערבי הטרוריסטי, ה"מאואיסטי", מיסודו של ג'. חבש, ניתן לפעול ולהפיץ את דעותיה, שאינן מעידות אלא על מחלת השנאה היהודית העצמית. אולם טוב יעשו אנשי "מצפן", אם לא יגדישו את הסאה וירסנו את עצמם במקצת; שאם לא כן, אין להתפלא על כך, כי סובלנותם וסבלנותם של נאמני מדינת-ישראל, עשויה לפקוע והאחריות תהיה על יוזמי ההתגרויות.

[מערכת] על המשמר       

 

הצד השני של הדף