על הפרישה

לאחר תקופה ממושכת של ויכוחים מקיפים, פרשו מספר חברים מהאירגון הסוציאליסטי הישראלי, ופנו לשני כיוונים שונים. אבדו לנו מספר חברים, אך אנו משוכנעים כי יציאת חלק מהם, לפחות, היתה הכרחית, שכן חילוקי הדעות בתוך האירגון שיבשו את פעולתו במשך זמן מה.

עמדות הפורשים מיוצגות בשני גילויי-דעת שאחד מהם אנו מפרסמים כבר בגיליון זה.

שני גילויי-הדעת הם בעלי אפיון משותף בדבר אחד: נקיטת עמדה מזוככת (פיוריסטית) וכיתתית. הפורשים סבורים, כי ברגע בו קבוצת אנשים מצליחה לחבר מסמך פרוגרמטי, הרי שביצעה בכך צעד מהפכני גדול.

אולם תהא זו טעות חמורה לחשוב כי בדרך זו נבנית מפלגה מהפכנית. בכל מקום בעולם, ועל אחת כמה וכמה בישראל, בה המציאות כה מורכבת, אין ולא יכולה להיות תשובה פשוטה וא-פריורי. להיפך, רק על ידי הפראקסיס המהפכני וההתמודדות עם המציאות הפוליטית ניתן להגיע לגיבוש קבוצת מהפכנים מסביב לקו פוליטי.

במציאות של כיבוש ודיכוי ניצבת קבוצה מהפכנית מול בעייתיות כפולה: מחד גיסא עליה לאחד את עיקר הכוחות בפעולה רחבת-מימדים ותקיפה נגד הדיכוי, ומאידך גיסא עליה לגבש את הכוח המהפכני מסביב לעמדה פוליטית ברורה.

נסיון לתת תשובה פשטנית וכוללנית, לחבר "פרוגרמה" המתיימרת לענות על כל בעיה ובעיה, ולומר: "מי לאדוני אלי" – נסיון כזה אינו רק אוטופי, הוא מהווה באופן אובייקטיבי בריחה מהמאבק המהפכני הקשה. אמרנו, וחזרנו ואמרנו כי פרוגרמה ללא גיבוש וחינוך החברים לאור הכרת המציאות ותוך פעילות מהפכנית בתוכה, אינה אלא מסמך חסר ערך ותועלת. יתר על כן, "מצפן" רואה עצמו כשלב ארעי בדרך להתארגנות מהפלגה מהפכנית כלל-אזורית. יצירת פרוגרמה קשורה קשר הדוק לפעילות משותפת בין המהפכנים היהודים והערבים.

מכל מקום, "מצפן" חותר לקראת גיבוש מצע פוליטי, אם על ידי ויכוחים פנימיים, ואם על ידי ויכוחים עם המהפכנים באיזור, או באמצעות פרסום עמדותינו בנושאים שונים. ברור כי פרישת החברים האלה תזרז את גיבוש המצע הפוליטי של האירגון.

בניגוד לעמדה פיוריסטית וכיתתית המיוצגת על ידי הפורשים, נבנה האירגון הסוציאליסטי הישראלי מסביב לעמדה פוליטית רחבה למדי. צודקים כותבי גילויי-הדעת באמרם כי ל"מצפן" לא היתה תשובה מן המוכן, תשובה סכמאטית וחד-מימדית לכל בעיה ובעיה. אך טועה ומטעה מי שטוען כי לא היתה עמדה בסיסית ברורה ומשותפת לכל חברי האירגון. עמדה זו היא אנטי-ציונית המבוססת על ראייה מהפכנית של שאלות החברה; על ניתוח מארכסיסטי. עצם הימצאותם של הפורשים, הדוגלים לדבריהם במארכסיזם-לניניזם, זמן כה רב בשורות האירגון מורה כי גם בעיניהם היתה עמדת האירגון משהו נוסף מ"אנטי-ציונות" גרידא.

באמרם כי אין ל"מצפן" קו פוליטי ברור, אומרים למעשה החברים הפורשים, כי הם אינם מסכימים עם הקו הפוליטי של האירגון. בעתיד יהא עליהם לטשטש יותר ויותר את עמדות "מצפן" על מנת להציג את עמדתם כמארכסיסטית, על מנת לרשת את "מצפן".

בשני גילויי-הדעת, כל אחד בכיוונו שלו, ניכרת אופטימיות יתרה, הנובעת ממשגים וטעויות בהבנת מורכבות המציאות. חברי הקבוצה הראשונה מאמינים כי אפשרי שלב לאומי, בו ניתן לשבור את הציונות מבחוץ, עוד לפני שיגיעו ההמונים הערבים להכרה סוציאליסטית. כמו כן מאמינים הם, כי התארגנות למאבק לאומי מתפתחת בהכרח למאבק מהפכני. לעומתם טוענים מחברי גילוי-הדעת השני, כי בשל היות ישראל מדינה קפיטאליסטית, ניתן לארגן את הפרולטריון הישראלי למען מהפכה סוציאליסטית עצמאית, במנותק מהבעייתיות הישראלית-ערבית.

לעומת שתי עמדות אלה מציגים אנו עמדה שאינה מבוססת על קביעות א-פריורי, אלא על ניתוח המציאות המורכבת: ישראל היא אמנם מנדינה קפיטאליסטית, אולם בו-בזמן היא מדינה בעלת אופי קולוניאלי מובהק. בגלל אופיה הנחלני של הציונות ובריתה עם האימפריאליזם, המאבק המעמדי הינו מאבק כלל-אזורי. גם אם האינטרס האובייקטיבי של הפרולטריון היהודי הינו מלחמה בקפיטאליזם, יש לעמול תחילה למען שחרורו מן הציונות, המציבה בפניו אינטרס-שווא של "ליכוד לאומי" כנגד ההמונים הערביים. מצד שני, שוללים אנו את האפשרות של שבירת הציונות על ידי מאבק לאומי גרידא, ללא התארגנות ההמונים הערביים על בסיס סוציאליסטי מהפכני. לכן אנו שואפים להקמת אוונגארד סוציאליסטי אנטי-ציוני בישראל, שיהווה חלק מהתנועה המהפכנית הכלל-אזורית.

רק זה אשר לא עמד על המורכבות של עמדת האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן") יכול להאשימנו בראיית ישראל כמדינה קפיטאליסטית רגילה, ומן הצד השני בכך שאנו מגזימים דווקא במיוחדות של המציאות הישראלית. שני תיאורים כה שונים של עמדת "מצפן" אומרים דרשני!

חברי הקבוצה הראשונה מהווים למעשה חלק מתנועה כלל-עולמית, המבססת עמדות אולטה-שמאליות על אשליות ביחס להתפתחות מהפכנית של "ההמונים" באשר הם. עובדה זו מסבירה את הסתירות הבולטות בעמדתם. אנו משוכנעים כי תוך כדי פעילותם יתפכחו מאשליותיהם. שאם לא כן, עלולים הם להתדרדר לדמאגוגיה, המטפחת אשליות פזיזות, ומעכבת למעשה את התהליך המהפכני.

גם חברי הקבוצה השניה מסונפים לתנועה כלל-עולמית. תנועה זו מסתמכת על ניתוח דוגמאטי והבנה מוטעית של המארכסיזם-לניניזם, והיא מתעלת בכל מקום את האנרגיות המהפכניות של מעמד הפועלים למאבק מקצועי גרידא. בקרב התנועה המהפכנית הם מהווים סוציאל-דמוקראטיה חדשה, ורביזיוניזם מוסווה. גם כאן, בישראל, עלולות עמדותיהם בקשר לאופן התארגנות מעמד הפועלים להביאם לנטישת שדה הקרב נגד האויב הטקטי הראשון – הציונות.

אנו מקווים כי החברים הפורשים משתי הקבוצות יעמידו את עמדותיהם במבחן המציאות, ואנו משוכנעים כי מרביתם, השואפים בכנות לנצחון המהפכה הסוציאליסטית, יגיעו להבנה מבוססת יותר של התהליך המהפכני באיזור. לשם כך אנו קוראים להם לשיתוף פעולה בפעולות מוסכמות, מעבר לחילוקי הדעות, ולוויכוח ענייני וחברי לשם הבהרת אופי התהליך המהפכני באיזור.