לילה חאלד: מאבק לשחרור...
...חוסר הנהגה מתאימה: המלך חוסיין (מימין) ויאסר ערפאת (משמאל), אשר רק לפני שעות ספורות ביקשו זה את נפשו של זה וערכו מרחץ-דמים הדדי, לוחצים ידיים בחיוך רחב, כשנאצר משקיף עליהם ומחייך גם הוא. הדבר היה בקהיר, עם חתימת ההסכם להפסקת הקרבות בירדן.

 

"לא ידינו שפכו את הדם הזה", הכריז הרוצח מרבת עמון עם צאתו לקהיר. פונטיוס פילטוס ההאשמי רוחץ בניקיון כפיו לאחר הטבח שערכו "כוחות הסדר" שלו בהמוני הפלשתינאים, גברים, נשים וטף במחנות הפליטים. שבויים שנכנעו ופצועים חסרי אונים נרצחו בידי חיילי "השליט הנאור ביותר בעולם הערבי". העם הערבי הפלשתינאי שנושל מאדמתו, שמולדתו נגזלה ממנו, שבמשך שבעים שנה נדרש לשלם את מחיר ההתנחלות הציונית, השליטה האימפריאליסטית באזור והברית בין אלה ובין הריאקציה הערבית, משלם גם עתה את מחיר "הפתרון" הנכפה עליו. האימפריאליסטים האמריקאים ובני בריתם הישראלים, הביורוקרטים הסובייטים ובני בריתם באזור חלוקים בשאלות רבות, אך על נקודה אחת ישנה הסכמה מלאה בין הצדדים – האמריקאי והסובייטי, הישראלי והערבי. אלה גם אלה מתכוונים לחסל את "הבעיה הפלשתינאית"; אלה גם אלה, בציניות מרובה, המתיימרת להיות "ריאליזם", מוכנים לשם חיסול הבעיה לחסל את הפלשתינאים עצמם. אנו עדים להשמדת עם המתחוללת לעינינו ממש.

יפי הנפש ובעלי המוסר, שזה עתה הזעיקו שמים וארץ על "אושוויץ שבמדבר", על "הברבריות של הערבים" – נאלמו לפתע דום. מוסרם חדל מלפעול אל מול הטבח ההמוני. וכמוהם "שוחרי השלום" המשליכים את כל יהבם על רוג'רס ועמיתיו.

[ומנגד –] חולשתו של השמאל הפלשתינאי, גילו הצעיר יחסית והתלכדותו מאחורי הנהגה הדוגלת בחזית כל-לאומית, אשר במקום להדגיש את הבסיס המעמדי עליו יכולה להתארגן תנועת השחרור – טישטשה אותו, ובכך לא השכילה למנוע את הטבח.

הטבח – והפתרון שייכפה לאחריו – אין בו כדי להוביל לשלום; לכל היותר הוא יביא ל"הפוגה" שלאחריה יפרוץ הסכסוך המזוין מחדש.

חלפה לבלי שוב התקופה בה ניתן למחוק עמים מעל  במת ההיסטוריה ולהעביר פס על זכויותיהם. על פני תבל ומלואה, מכפרי וייטנאם שבאסיה, עבור דרך ערי צ'כוסלובקיה ואירלנד, חלוף דרך דרום אפריקה ויערות דרום אמריקה, וכלה בערי ארצות הברית עצמה – הדיכוי, האפליה והניצול מעוררים התנגדות ומרי. לפעמים לובשת ההתנגדות אופי שקט ולפעמים עוטה המרי צורה של מאבק מזוין. אולם בשום מקום אין הדיכוי, האפליה והניצול מתקבלים בהשלמה ובכניעה. מה שלא ניתן להשיג במקומות אחרים בעולם לא ניתן להשיג באזורנו.

הבעיה הפלשתינאית ניתנת לפתרון רק במסגרת של מהפכה חברתית, אשר לא תוכל להתחולל בלא איחוד – על בסיס אינטרנציונליסטי – של כל הכוחות המהפכניים באזור. לא תחת הסיסמה של חזית לאומית יושג השחרור. רק מהפכה סוציאליסטית תוכל למגר את הציונות והריאקציה הערבית, לסלק את האימפריאליזם והביורוקרטיה מן האזור ולשחרר את עמי המזרח התיכון כולו.