– קטעים מראיון ב"מיליטנט" –
ניו יורק: מאז תחילת אפריל שהה אריה בובר, דובר האירגון הסוציאליסטי הישראלי, המהפכני האנטי-ציוני, במסע הרצאות בארצות הברית ובקנדה, בחסות הוועדה לאלטרנטיבות חדשות במזרח התיכון. הוא הרצה בלמעלה מ-100 פגישות פומביות, הופיע ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות, וכנראה כי הגיע בדרך זו או אחרת לידיעת מיליוני אמריקאים בהתנגדותו לציונות ובתוכנית האירגון הסוציאליסטי הישראלי למאבק מהפכני רב-לאומי למען מזרח תיכון סוציאליסטי.
בובר שהה בניו יורק בשבוע שעבר, ושוחחתי עמו על מסעו. "עדות ליעילות המסע", אמר, "היא תגובת הממסד בישראל. למשל, הופיע מאמר בעיתון יומי נפוץ, 'מעריב', שנכתב על ידי חנוך ברטוב. המאמר היה גדוש בשקרים שהאירגון הסוציאליסטי הישראלי רגיל בהם, ובניסיונות לזלזל בי ובדברים שאמרתי. בו בזמן ציין ברטוב בצער כי עליו לדווח שבכל מקום בו ניסה להסביר 'מה חושבים ישראלים', היה עליו לעמוד בעימות עם מה שאמר אותו אריה בובר, 'האנטי ממסדי, המהפכן'."
אריה בובר השתדל להיפגש עם רדיקלים ועם פעילים נגד המלחמה, עם יהודים צעירים, סטודנטים ערבים ואנשי העולם השלישי של ארצות הברית. תגובתם היתה, באופן כללי, אוהדת וחיונית.
"בכל מקום בו הופעתי", בובר ממשיך, "הדגשתי תמיד את הסכנה כי המזרח התיכון סופו להפוך לווייטנאם שנייה. השאלה הממשית ליהודים בישראל היא – כיצד הם עתידים להתקיים כמיעוט קטן במזרח תיכון ערבי עצום. דרום וייטנאם של המזרח התיכון – האם עתידה היא להיות מורכבת מהמרינס האמריקאיים, הריאקציה הערבית והריאקציה היהודית? זוהי שאלת החיים והמוות ליהודים, כיוון שהמדינה הציונית, שכוננה תוך הפיכת מיליון פלשתינאים לחסרי אדמה, חסרי מדינה, פליטים משוללי זכויות, המדינה הממשיכה לנשל ולדכא פלשתינאים, מדינה הקשורה למדכא האימפריאליסטי של כל המוני הערבים – מדינה זו תנוצח ותוכרע, ואם המוני היהודים בישראל לא ינטשו את הציונות – הם צפויים להשמדה.
"נדמה לי כי עלה בידי להגיע למספר צעירים יהודים רדיקליים", אומר בובר, "שנטו לישראל באופן טבעי, והיו מושפעים מתעמולה ציונית". כמובן שבובר לא זכה לקבלת פנים נלהבת בכל מקום. "בהתחלה", הוא אומר, "נעשו ניסיונות על ידי הציונים להפרעות מאורגנות באסיפות; משנכשלו, ניסו להתעלם מהן. הם ניסו לעורר קשיים רבים ככל האפשר באירגון האסיפות: הפלקטים שהודיעו על קיום האסיפות נקרעו, בעלי אולמות שנשכרו לאסיפות ביטלו את השכירות ברגע האחרון באופן מסתורי. התקיימו רק שניים או שלושה ויכוחים רציניים, כי קבוצות ציוניות שנקראו להגיב ולהתווכח – סירבו לקחת חלק באסיפות. הקונסוליות הישראליות, שנקראו לשלוח נציגים להגן על עמדת ממשלת ישראל, סירבו להיענות".
דנו בתרומה שיכולים אמריקאים להעלות לתנועה האנטי-ציונית בישראל ולמהפכה הסוציאליסטית במזרח התיכון. "מעל לכל", אמר בובר, "אנו זקוקים לזמן, זקוקים לכך כדי להפריד את ההמונים בישראל מהציונות.
"מכאן נובעים מספר דברים: באופן מעשי אנו נלחמים כדי שנוכל להמשיך לעבוד באירגון חוקי בישראל. הממשלה הישראלית רגישה ביותר לתדמיתה כ'דמוקרטיה'. היא רגישה במיוחד לדעת הקהל היהודי בעולם. אנשים כאן יכולים להתגייס לדרישת זכות לדעות חריגות בישראל, וכן זכות של קיום אירגונים חורגים כמו אירגון הסוציאליסטי הישראלי ואחרים.
"פגשתי מספר אנשים שאמרו לי: 'אתם, מהפכנים זרים, תמיד באים אלינו ואומרים – תימכו במהפכה הפלשתינאית, תימכו במהפכה הווייטנאמית, אך אנו מנסים לעשות את המהפכה שלנו'. אולם במציאות, ברור כי אנשים אלה אינם מבינים כי בתומכם במהפכה בווייטנאם הם מביסים את אויבם מבית, ומנהלים את מהפכתם שלהם. אין אלו טובות שאנו מבקשים. אם האמריקאים יוכלו לשמור את המרינס שלהם מחוץ למזרח התיכון – תהיה זו מהלומה לאימפריאליזם בכל אתר, פה ובכל העולם. זוהי מהפכה חובקת עולם. אין אלה מאורעות נפרדים המתרחשים פה ושם. סולידאריות אינטרנציונליסטית איננה רק חלום יפה ומוסרי – זה הכרח מוחלט למהפכה".
