פלטפורמה זו הובאה בקיץ 1968 בפני הוועד המרכזי של החזית העממית. לאחר דחייתה פרשו מציעיה מן החזית, כשבראשם יוזם ההצעה, נאיף חוואתמה, והקימו את החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין.
* * *
1. המשבר של תנועת הגרילה בפלשתינה
המשבר של תנועת הגרילה נובע מהעדר תיאוריה מהפכנית.
המאבק המהפכני הפלשתינאי הגיע לפרשת דרכים: או שהוא יעמוד לשירות המהפכה, או שיסטה, ביודעין או שלא ביודעין, לקראת הקונטר-רבולוציה. התנאים האובייקטיביים של בעייתנו ושל מאבקנו המהפכני מטילים עלינו אחריות היסטורית בעלת השלכות לגבי עתיד המאבק לשחרור פלשתינה ומציבים בפנינו את האלטרנטיבה – לשרת את המהפכה או להתנוון וללכת לקראת הקונטר-רבולוציה.
מחובתו של כל מהפכן ללמוד את הבעיות התכופות ביותר של המהפכה, ולנקוט עמדה מבלי להיכנע להשפעת גורמים אישיים. וכשאנו מבליטים את השקפתנו לגבי הבעיות העיקריות של מאבקנו, אנו מתכוונים להביא כל אחד לידי נקיטת עמדה בשאלה המכרעת: להיות לצד המהפכה או לצד הקונטרבולוציה.
2. מלחמה סדירה היא מלחמת הבורגנות; המלחמה המהפכנית היא מלחמת העם
הבורגנות הערבית הקימה צבאות של שכירים, שלא היו מוכנים להקריב לא את האינטרסים ולא את יתרון הזכויות שלהם. המיליטריזם הערבי הלך והתפתח, עד שהחל להוות מנגנון יעיל בו משתמשת הבורגנות הלאומית כדי לחזק את עמדתה וכדי להגביר את הניגודים הפנימיים בתנועה הלאומית. תוך ניצול השאלה הלאומית השתמשה הבורגנות בצבאותיה כדי לחזק את שליטתה הביורוקרטית על ההמונים, וכדי למנוע מהפועלים והאיכרים את כיבוש השלטון הפוליטי. הבורגנות בארצותינו ניהלה מדיניות של רמייה וצביעות. היא התיימרה ומתיימרת לזכות בתמיכת הפועלים, מבלי לארגנם ומבלי לפתח את האידיאולוגיה שלהם. ברגע ששכבה כלשהי של הבורגנות הלאומית מגיעה לשלטון – בדרך כלל באמצעות ההמונים – באותו רגע חוזרת אותה שכבה לעמדתה המקורית בתור מעמד ביורוקרטי. היא מקימה משטר של טרור המתיר, אולי, דיבורים על המהפכה, אך המדכא, למעשה, כל תנועה מהפכנית והמחסל את אלו המנסים לגבש את ההשקפה הנכונה אודות המהפכה. הבורגנות הערבית השתמשה תמיד בבעיה הפלשתינאית כבתירוץ שנועד להרחיק את המוני הערבים מהכרת הבעיות והאינטרסים האמיתיים שלהם. הניצחון מחוץ לגבולות הלאומיים – בפלשתינה – היה מאז ומתמיד חלומה של הבורגנות הלאומית ועליו אין היא מפסיקה לדבר במטרה לחזק את האינטרסים המעמדיים שלה וגם את עמדותיה הביורוקרטיות. כדי להגשים חלום זה מתבססת הבורגנות הלאומית על התיאוריה הבלתי נכונה של מלחמה מסורתית, סדירה.
מלחמת יוני 67' הוכיחה עד כמה מוטעית תיאוריה זו, עד כמה הבורגנות הלאומית עצמה היא היא הגורם לתבוסה המוחלטת. האסטרטגיה הטובה ביותר של האויב היא להילחם במהירות. האויב איננו יכול להחזיק את כוחותיו במצב של גיוס מתמיד בשל סכנת המשבר הכלכלי המאיימת עליו, ומצד שני הוא נהנה מתמיכת האימפריאליזם האמריקאי המספק לו את הנשק החדיש ביותר. גורמים אלה מאלצים אותו לתכנן ניצחון צבאי במלחמת "בזק": העליונות הטכנולוגית של האויב, הנשענת על העזרה האימפריאליסטית האמריקאית, גם מאפשרת לו לארגן מלחמה כזאת.
האסטרטגיה הטובה ביותר בטווח ארוך, לעמנו העני, היא מלחמת העם. עמנו חייב להתגבר על חולשותיו ולפתח את חולשות האויב. יש לגייס את פוטנציאל המאבק של העם הפלשתינאי והערבי ובגיוס זה טמון תהליך חינוכי, אידאולוגי ופוליטי בלתי פוסק.
המאבק המהפכני הוא שיטת ההתמודדות היחידה העשויה להביא להחלשת מעמדם וקליטתם של האימפריאליזם והציונות באזור.
3. מלחמת הגרילה כמכשיר לחץ על הבורגנות ערב "הסדר השלום"
בפרספקטיבה לטווח ארוך של דרישות מלחמת העם נתבעת מלחמת הגרילה – כדי שתהיה מסוגלת להיהפך לתנועה מזוינת של העם – להתוות בפני הפוטנציאל של ההמונים הפלשתינאים והערבים אידיאולוגיה ברורה שתאפשר לה למלא תפקיד היסטורי מכריע בתנועה המהפכנית. העובדה שהעם הפלשתינאי נפגע באופן ישיר מן השליטה האימפריאליסטית והציונית במזרח התיכון העמידה אותו בנקודת מפתח במאבק נגד הציונית והניאו-קולוניאליזם בהנהגתה של ארצות הברית. אך המאבק הפלשתינאי אינו אלא חלק של כלל. כלומר, חלק של התנועה המהפכנית הערבית כולה ושל התנועה המהפכנית העולמית.
חשיבותו של קשר זה גוברת ככל שמתרבים הניסיונות הבלתי פוסקים של הבורגנות הערבית והאימפריאליזם העולמי – עם ארצות הברית בראשו – לכונן "הסדר שלום", מאחר וכל ההצעות המאפשרות פתרון מדיני של השאלה הפלשתינאית מחייבות: א. פתרון לטובת האימפריאליזם והציונות; ב. ערעור על המאבק העממי כדרך לשחרור; ג. חיזוק קשריה של הבורגנות הערבית עם השוק העולמי האימפריאליסטי. הבורגנות הערבית מפחדת להיכנס להתמודדות ולאבד את תפקידה כמתווכת בין הקפיטליזם העולמי לבין השוק המקומי. זאת הסיבה לשבירת החרם על ארצות המערב מצד ארצות הנפט ומשום כך הביע מקנמרה את נכונותו להעניק להן תקציבים.
הבורגנות הערבית מחפשת "הסדר שלום" לבעיית המזרח התיכון למען ביסוס הרווחים הגדולים שהיא מפיקה מתפקידה כמתווכת בין השוק האימפריאליסטי לבין השוק הפנימי. הבורגנות הערבית עדיין סובלת את פעילות הגרילה, ואפילו תומכת בה מדי פעם, כי קיום הגרילה עודנו מהווה אמצעי לחץ למען "הסדר שלום", וזאת משום שלגרילה אין עדיין כל תודעה מעמדית או הכרה פוליטית ברורה, בשעה שקשריה עם הבורגנות מונעים ממנה אפשרות להתנגדות יעילה לניסיונות ניצולה על ידי הבורגנות. אך הניגוד בין לוחמי הגרילה לבין אלה המחפשים "הסדר שלום" הינו בלתי נמנע ולשם כך צריכה הגרילה להיהפך למלחמת-עם בעלת מטרה ברורה.
4. לא תיתכן תנועה מהפכנית בלא תיאוריה מהפכנית
המאבק המהפכני במזרח התיכון הגיע לנקודה מכרעת המחייבת ניתוח של סיבות מגרעותיה של תנועת הגרילה שלנו, כדי שנהיה מסוגלים להתמודד עם האימפריאליזם והציונות, תוך כדי הישענות על תנועה עממית מזוינת בעלת תפיסה ברורה של המטרות, המסוגלת לגייס המונים לוחמים אשר יהוו את הערובה לניצחון. הסיבה העיקרית לחולשת תנועת הגרילה הינה העדר אידיאולוגיה מהפכנית אשר תאיר את האופק הפוליטי של הלוחמים הפלשתינאים ואשר צריכה להתגשם בפרוגרמה פוליטית וצבאית לגבי כל שלב.
בלי אידיאולוגיה מהפכנית יישאר המאבק הלאומי שבוי בצרכיו הפרקטיים והחומריים.
הבורגנות הערבית מוכנה להגשמה מוגבלת של צרכים אלה של המאבק הלאומי, בתנאי שמאבק זה יישאר במסגרת הגבולות המדיניים המוטלים עליו. דוגמה ברורה לכך היא הסיוע החומרי המוענק על ידי ערב הסעודית ל"אל-פתח", בשעה ש"אל-פתח" מכריז על "אי התערבות בענייניהן של המדינות הערביות"; מטרתה של אי התערבות זו היא להבטיח עזרה חומרית קטנה מצד הבורגנות הערבית. מכיוון שלרוב תנועות הגרילה אין נשק אידיאולוגי, יכולה הבורגנות לקבוע את גורל מלחמת הגרילה. אי לכך חייב מאבק העם הפלשתינאי לזכות בתמיכת הפועלים הערבים הנלחמים נגד כל צורה של שליטה מצד האימפריאליזם, הציונות והבורגנות.
תוכנית פעולה ערוכה בשלבים לא תיתכן בלא אידיאולוגיה מהפכנית, והאידיאולוגיה המהפכנית היא האידיאולוגיה המרכסיסטית לניניסטית הכוללת את חוקי מלחמת המעמדות והמטריאליזם ההיסטורי והדיאלקטי, המהווים ערובה לפעילות ההמונים בכל שלבי המאבק. המרכסיזם לניניזם משרת את אינטרסי העמלים ומאחד את התיאוריה והפרקסיס באופן דיאלקטי, כדי לטפל בסתירות עם היווצרותן. המחשבה המרכסיסטית לניניסטית משקפת את המציאות החברתית ופועלת עליה בחזרה באמצעות ההכרה.
5. מלחמת השחרור היא מלחמת מעמדות המודרכת על ידי אידיאולוגיה מהפכנית
אם אנו סבורים שהבעיה העיקרית היא העדר אידיאולוגיה מהפכנית, הרי בדברנו על עתיד מלחמת הגרילה ועתיד תנועתנו, אנו צריכים לקחת על עצמנו את היוזמה לנתח את הגורמים השונים החייבים להוות חלק מתהליך הדיאלקטיקה ההיסטורית בתנועה המהפכנית. איננו יכולים להצטמצם ולהתעלם מהבעיות של מאבקנו המהפכני באמתלה שזהו מאבק לאומי ולא מעמדי. למעשה המאבק הלאומי, אפילו ביסודו, הוא בעיה של מלחמת מעמדות. המאבק הלאומי הוא מאבקם של איכרים עניים ללא אדמות, למען רכישת האדמות.
הבורגנות מוכנה תמיד לשים עצמה בראש התנועה הלאומית, בתקווה לשלוט על השוק הפנימי. כשהבורגנות מצליחה להחזיק את התנועה הלאומית תחת פיקוחה, היא מובילה אותה לפשרות עם האימפריאליזם והציונות, במסווה של "הסדר מדיני" המחזק את עמדתה.
כך מצליחה הבורגנות להפקיע לעצמה חלק זעיר מהאוצרות שהניאו-קולוניאליזם מוציא מארצותינו בשיטות שונות. ולכן המשפט "מאבק השחרור הוא באופן יסודי מאבק מעמדי" מבליט את ההכרח בהתייצבותם של הפועלים והאיכרים בראש המהפכה הלאומית.
אם המעמד הפועלי והאיכרי לא ימלא תפקיד מדריך זה, יש סכנה שהמהפכה הלאומית תסטה ממטרותיה המקוריות. אם הזעיר-בורגנות תמלא את תפקיד ההנהגה, המהפכה הלאומית תיפול קורבן לאינטרסים המעמדיים של הנהגה זו. טעות יסודית תהיה זו להניח שהאתגר הציוני דורש ליכוד לאומי – המקבלים הנחה זו מוכיחים, למעשה, חוסר הבנה למבנה המעמדי של הציונות.
המאבק נגד ישראל הוא מאבק מעמדי; המעמד המדוכא הינו היחידי הזכאי להנהיג את המאבק נגד הציונות.
