מכתב זה הוברח מכלא דמון ופורסם על ידי ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית.
עצור חאסקיה. היכן המצפון היהודי?
 

גלוי דעת

רושדי מחמד חאסקיה
טירה – המשולש
(עצור בכלא דמון)
10.4.1970

אני הח"מ רושדי מחמד חאסקיה מכפר טירה במשולש וסטודנט בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים, עצור בבית סוהר דמון על פי צו מעצר מינהלי לתקופה של 6 חודשים החל מיום 17.2.1970.

האשמה המיוחסת לי ושבגללה נעצרתי הינה סיפור דמיוני שאין בר-דעת מסוגל להשלים אתו ולהצדיק את מעצרי.

הנני בן למשפחה של 8 אחים ואחיות, אחינו המבוגר ברח לפני מלחמת ששת הימים לרצועת עזה. לאחר המלחמה קיבלנו ממנו מכתב באמצעות הצלב האדום, לפיו הוא חי בקהיר.

בחודש אוגוסט 1969 הוזמנתי לפגישה עם אנשי שירות הביטחון. פגישה זו התקיימה בכפרי – טירה. הפגישה החלה באיום שהושמע בפני שאף אם אסיים את לימודי לא אקבל כל עבודה שהיא וכי בנוסף לזאת אני צפוי למעצר בגלל פעילות אחי וכי הדרך היחידה בפני היא לשתף פעולה עם שירותי הביטחון ולהיהפך למודיע שלהם. ברור שדחיתי את כל האיומים וההצעות האמורות.

ביום 18.1.70 נעצרתי על ידי משטרת ירושלים, בשיכון הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. למחרת נלקחתי למשטרת פתח תקווה, שם נפגשתי לאחר יומיים עם אותו איש שירותי הביטחון שהציע לי בזמנו לעבוד בתור סוכן עבורם. איש זה הזכיר לי את כל איומיו מלפני כמה חודשים ואת העובדה שהוא הוציא לפועל איום זה – כשאני נמצא כבר במעצר. בהמשך החקירה, נשאלתי שאלות שונות אודות פעילות אחי, ואם אני יודע דבר כלשהוא עליו. השבתי שאין לי כל ידיעות שהן עליו. החוקר הנ"ל הודיעני שאחי הסתנן לרצועת עזה לפני זמן מה, שהה שם תקופה מסוימת ונעלם. והוא הוסיף שהם חושדים בי שנפגשתי אז עם אחי, דבר שהכחשתי אותו. לאחר תקופה של כ-20 יום נלקחתי לכלא אשקלון, שם הפגישו אותי עם האיש שלדעת החוקרים היה איש סודו של אחי, אשר נשאל בנוכחותי אם הוא מכיר אותי. איש זה הודיע בפני שמעולם לא ראה אותי ואיננו יודע את שמי או את זהותי.

בגמר החקירה נלקחתי בחזרה לפתח תקווה ומאז הפסיקו לחקור אותי על כל נושא שהוא (חוץ משכל פעם מופיע אותו איש ומזכיר את איומו מלפני כמה חודשים). ברור שגם לא הואשמתי בכל אשמה שהיא. בגמר המצבעים הנ"ל ציפיתי לשחרור ממעצרי, לאחר שהוכחה חפותי מכל פשע. אולם במקום זאת, ולאחר שנסתיימו שתי פקודות המעצר של 15 יום כל אחת, הוצא נגדי צו מעצר מנהלי על ידי הרמטכ"ל בהתאם לתקנות המימשל הצבאי אשר כזכור "בוטל על ידי השלטונות", לתקופה של שישה חודשים החל מיום 17.2.70.

כידוע צו המעצר המנהלי הנ"ל הינו אחד הצווים הגסים והשרירותיים ביותר שחבורת הש.ב. משתמשת בו מזמן לזמן לשם מעצרם של אנשים חפים מפשע. חבורה זו אינה מודאגת אפילו מאותה סתירה מלאכותית שבין השימוש בצווי מעצר מנהליים לבין מה שנקרא האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל. לפי מיטב ידיעתי, הסיכויים לתקוף צו זה בפני בית המשפט ולהשיג את ביטולו הם אפסיים ולכן משתמשת אותה חבורה בצווים אלה לעתים די קרובות, ויתר על כן, צווי מעצר אלה מתחדשים בגמר תוקפם לתקופה נוספת של שישה חודשים בדרך כלל, ועל ידי כך אפשר להחזיק כל אדם במאסר עולם בתשלומים.

אני עצור במחלקה הכוללת 70 עצורים נוספים על פי צווים דומים, ביניהם אלה העצורים כ-28 חודשים.

צווים שרירותיים אלה הם הפרה גסה של הדמוקרטיה וזכויות האזרח. תקוותי הן כי כל אדם שוחר שלום לא יעמוד מנגד. בקשתי היא יחידה, שיבינו זכות כל אדם לחיות וללמוד ולא שחרב הנקמה תהיה תלויה על ראשו.

רבות אני חושב כאן ויותר מפעם ערכתי חשבון נפש עם עצמי בהגינות. אולם המסקנה תמיד היתה אחת, בדרך הזו, דרך העונש והדיכוי, יכולה להוליד אך ורק מרירות ולהעמיק את רגשי האכזבה והקיפוח מהם סובלים בני עמי בארץ. אם זה לא במציאות, הרי הם שרויים בפחד מתמיד מכך.

היום אני פונה לכל בעל מצפון חי במדינה הזו ושואל: א. האם לתוספת מרירות ודיכוי זקוקה הארץ הזאת והאזור הזה כולן?! או להבנה ולסלחנות ולרצון טוב להגיע לשלום צודק, שיאפשר את הדו-קיום בכבוד לשני העמים?

צו מעצר זה אין לו שום משמעות חוץ מהיותו מעשה נקמה זדוני.

וכאן נשאלת השאלה:

  1. היכן ההיגיון הבריא?!
  2. היכן המצפון האנושי?!
  3. היכן המצפון היהודי?! שכן העם היהודי סבל לא מעט מתקנות דיכוי בעולם.

הרבה הרבה שאלות ושאלות נשארות תלויות על חדרי האפל ועל הסורגים העבים... שאלות רבות יצטרכו לחכות אף זמן רב אולי, אך לא יזכו לעולם לתשובה.

אזרח נכבד, סטודנט נכבד, זוהי הבעיה שנאלצתי להביאה בפניכם בתקווה שאף אחד בעל מצפון חי לא יעמוד בחיבוק ידיים כלפי העוול אשר נגרם לי על ידי צו שרירותי וגס זה.

תודתי הלבבית נתונה לכל בעל מצפון אשר ייחלץ לעזרתי ויעשה מאמץ כלשהו לשחררנו ממעצר אשר נתון אני בו ללא כל הפסקה.

בכבוד רב ותודה מראש,
חאסקיה רושדי
כלא דמון