מספרים על הרשלה מאוסטרופולר שהגיע יום אחד לבית דודו שבעיירה אחרת. נתן לו הדוד לאכול והיה שואלו שאלות:
– "מה שלום רב יאנקעל?" שאל הדוד.
– "מת", ענה הרשלה.
– "מה שלום המלמד?"
– "מת".
וכן הלאה – כולם מתים. כשגמר הרשלה לאכול שאל הדוד: "בכל זאת, איך יתכן? כולם מתים?"ענה הרשלה: "לא. בריאים ושלמים. אבל כשאני אוכל, הכל מת בשבילי"…
הסיסמוגרף של ספיר
כשמסתכלים על החיים בישראל במבט מהצד, נדמה שרואים את הרשלה – אבל הפוך: נדמה כי כל מאורעות החודש האחרון הסתכמו ב"כוחותינו פשטו", "מטוסינו חזרו בשלום", "סוריה עוד תקבל את שלה", "שני מחבלים נהרגו", "שלושה חיילים נהרגו ושמונה נפצעו" וכו'. אולי גם קצת "גולדמן" –וזהו. אולי מישהו יזכור שהיתה שביתה או שתיים (בוודאי אלה ששבתו), אבל בדרך כלל אנחנו כל כך עסוקים בלהרוג ולהיהרג, שאיננו חושבים על אוכל.
היה נדמה לי שהדברים אינם בדיוק כך, שמלבד השביתה שאני וחברי במפעל ערכנו היו עוד שביתות, ושמישהו דואג לזה שאנחנו לא נדע על מאבקיהם של פועלים אחרים ושפועלים אחרים לא יידעו על המאבק שלנו.
הלכתי ובדקתי.
מצאתי:
- שביתה "פראית" פרצה ב-13.3 במחלקת האריזה והמילוי ב"תנובה" בתל אביב משום שההנהלה אינה רוצה לקבל את תביעות הפועלים בעניין תנאים סוציאליים והעלאות בדרגה. (השביתה נשברה על ידי העברת החלב למחלבות הפרטיות ואריזתו שם).
- ב-15.3 החליטו עובדי המברקה הארצית והבינלאומית להפסיק את שביתתם לגבי שעות עבודה נוספות, לאחר שנציג מזכירות עובדי המדינה הבטיח לפעול לתיקון העיוותים בסיווגם. (בראשית אפריל שוב שבתה המברקה לאחר שההבטחות נשארו הבטחות).
- ב-16.3, לאחר ארבעה ימי שביתה, החליטו 850 פועלי "אוטוקרס" להמשיך בשביתתם. חלק גדול מפועלי המפעל משתכרים בין 350 ל-400 ל"י לחודש, אך שביתתם בתביעה לשיפור התנאים לא אושרה על ידי מועצת פועלי חיפה. מקץ ארבעה ימים נוספים חזרו הפועלים לעבודה לאחר הבטחה של ההנהלה, כי תדון עם ועדה מטעם מזכירות מועצת פועלי חיפה בקשר לתביעות העובדים. מנהל "אוטוקרס", האדון שחר, הכחיש כאילו הבטיחה ההנהלה למלא חלק מדרישות העובדים.
- ב-17.3 נסתיימה שביתתם בת ששת הימים של 400 פועלי "אמקור". "הארץ" סיפר בכתבה צוהלת משמחה כי הפועלים לא יקבלו דמי שביתה וכי נכנעו לתביעות ההנהלה.
- עובדי מחלקת האספקה של משרד הבריאות איימו ב-18.3 כי יפתחו בשביתה כללית אם לא תיענינה תביעות העובדים שהוגשו לפני שנתיים. השביתה, שאושרה על ידי מועצת פתלי תל אביב, בוטלה אחרי יומיים עם הבטחות נציבות שירות המדינה ומשרד הבריאות כי יושג הסדר.
- 500 טכנאי המשמרות ב"אל-על" איימו להפסיק את העבודה בערב שבת ובשבת (20.3–21.3) ותבעו כי ההסתדרות ו"אל-על" יכירו בוועד החדש שבחרו (לאחר שפרשו מעובדי בתי המלאכה) ויפתחו עמם במו"מ להטבת תנאיהם.
- ב-22.3 התפרסם בעיתונות אודות תביעתם של רופאי קופת חולים, כי בראש הקופה יעמוד רופא. הם הסבירו כי קידום המוסד מחייב שינויים בניהולו ובמבנה האירגוני שלו. הרופאים הזהירו משיבוש יחסי העבודה אם לא תיענינה תביעותיהם.
- ב-22.3 פורסם כי אירגון המהנדסים והטכנאים ב"סולל בונה" עירער לפני המחלקה לאיגוד מקצועי על שיטת ההעלאות בדרגה של חברי האירגון. חברי האירגון מחו נגד הסחבת שנקט מזכיר הסתדרות הטכנאים וההנדסאים ונגד הפרת חוקת העבודה מצד מנהל מחלקת כוח אדם ב"סולל בונה".
- באותו יום פתחו מחלקי הלחם בירושלים בשביתה בת יום אחד נגד סירובם של בעלי המאפיות לפתוח עמם במו"מ על שיפור תנאי עבודתם. המחלקים הסכימו לחזור לעבודה לאחר שהובטח להם כי מועצת פועלי ירושלים תלחץ לקיום דיון בתביעותיהם.
- ב-24.3 בשעה 10 בבוקר פתחו פקחי הטיסה בארץ בשביתת האטה. הם תבעו כי נציבות שירות המדינה תאשר את ההעלאות לעובדים, שעליהן הוסכם עם משרד העבודה. מקץ שעתיים נכנעה הנציבות והפקחים חזרו לעבודה מלאה.
- עובדי "בנק ישראלי לתעשייה" החליטו ב-25.3 לפתוח בשביתה כללית בתגובה להחלטת הדירקטוריון לשלול מעובד בכיר של המוסד את זכות החתימה. האדון קימחי, מנהל הבנק, הודיע כי זהו עניינו של הדירקטוריון ואין זה נושא להחלטות ועדי העובדים או ההסתדרות.
- ב-29.3 נמסר כי פועלי המילוי ב"אמישראגז" הפסיקו את שביתתם בת שלושת הימים, בה פתחו לאחר שתביעותיהם להעלאת שכר ולהטבות שונות הוכרזו כ"חורגות מעיסקת החבילה". ההסכם על גמר השביתה הושג לאחר שההנהלה התחייבה לסכם את המו"מ עם הפועלים עד 10 באפריל.
- ב-30.3 פתחו 350 עובדי מפעל "ליילנד אשדוד" בשביתת האטה במחאה על סירוב ההנהלה להעלות בדרגה 300 עובדים. מועצת פועלי אשדוד לא אישרה את השביתה, ואילו הנהלת "ליילנד" הודיעה כי היא מוכנה להעלות את דרגתם של 175 עובדים. לאחר ארבעה ימי שביתה הודיעה ההנהלה על סגירת המפעל. הוועד הזמין את האוטובוסים ו-300 פועלים באו לעבודה למרות הודעת ההנהלה. הוועד ערך רישום נוכחות והודיע כי יתבע מההנהלה תשלום שכרם של הפועלים.
- ב-5.4 נמסר כי שביתת ההאטה של פועלי הפרי בנמל חיפה נמשכת, וכי ניסיונות של מועצת פועלי חיפה לשכנע את הפועלים לחזור לעבודה סדירה לא הוכתרו בהצלחה.
- שביתת עובדי הרנטגן, שנערכת כשביתה כללית או שביתת האטה ובהפסקות זה כבר כמה חודשים, עדיין נמשכת. ההסתדרות, העיתונות, קופת חולים, הממשלה – כולם מאשימים את עובדי הרנטגן בסבל החולים שנמנע מהם טיפול, כאילו היו אומרים: "מכיוון שמאבקכם עלול להזיק לציבור – אסור לכם להיאבק. אנחנו ננצל זאת ונקפח אתכם".
- פועלי "כימיקלים ופוספטים", שדרשו, בין היתר, כי לאחר 8 (!) שנות עבודה יעבור פועל יומי להיות חודשי, נתבעו לדין אזרחי על גרימת נזק (כתוצאה מהשביתה) של כמה מאות אלפי ל"י.
להרעיד את האדמה ביחד
[שר האוצר, פנחס] ספיר, שותפיו ומשרתיו מנסים להסתיר מאיתנו את גודל המשבר. הם מאיימים בסגירת מפעלים, הם מביאים פועלים לדין, הם מדברים על פיחות, על מיתון או על שניהם ביחד, וצועקים בלי הרף: הפועלים בוגדים!
אפרים אילין, אחרי שפשט את הרגל, איננו פושט יד. הוא עוסק במסחר מפוקפק של בשר ארגנטינאי. חלק מהפועלים שעבדו במפעלו אינם יכולים לקנות לבני משפחתם את הבשר שהוא מייבא.
מאיר אילן, מנהל כימיקלים ופוספטים, קצין גבוה לשעבר בצה"ל, חושב שהוא יכול לתת לפועלים פקודות.
אבל שום פקודה לא יכולה להסתיר את האמת:
במשך 20 יום התפרסם בעיתונות היומית – ודווקא בשולי העמודים ובמשבצות קטנות – על שש-עשרה פעולות של הכרזת שביתה, הפסקת שביתה או איום בשביתה. פעולות אלה הקיפו אלפים רבים של עובדים. אלפי מפרנסים בישראל נאבקו בימים אלה על הטבת תנאיהם, אך העיתונות, הרדיו והטלביזיה מצליחים לטמטם אותנו עד כדי כך שרבים מאיתנו, אפילו הם נמצאים בעיצומו של מאבק, אינם יודעים על מאבקם של פועלים אחרים.
הנימוק ה"ביטחוני" עוד עובד עלינו וישכנע רבים מאיתנו ללכת ב-1 במאי לעבודה כדי לתרום לביטחון. אנו עיוורים לסערה הכלכלית המרקידה את האדמה מתחת לרגלינו.
מי שיעבור עוד פעם על הרשימה שהבאתי, יראה שרוב המאבקים הסתיימו בלא כלום. וזה משום שאנו מנסים להרקיד את האדמה כל אחד בנפרד. אילו היו מתארגנים כל אותם אלפי פועלים ועובדים יחד, אילו שבתו פועלי הנמל לא רק למען האינטרסים שלהם אלא גם למען האינטרסים של טכנאי הרנטגן ועובדי "כימיקלים ופוספטים"; אילו היו מכריזים כל אותם פועלים כי יפסיקו את עבודתם יחד – איש למען האינטרסים של חברו, למען האינטרסים של כולנו – אז היתה האדמה רועדת עד כדי כך שהיה בה, אולי, כדי לקדם את ענייני הפועלים.
