מלחמת יוני 1967 העמידה בפני היהודים החיים מחוץ לישראל, בצורה החריפה ביותר, את בעיית התייחסותם למדינת ישראל ולציונות בכלל. מאז המלחמה מנסה המימסד הציוני, יותר מאשר אי פעם קודם לכן, ליצור "איחוד לאומי", לא רק של כל היהודים החיים בישראל, אלא של כל יהודי העולם. מטרת מדיניות זו, בשלב זה, היא לגייס את כל התמיכה האפשרית – כלכלית, פוליטית ואידיאולוגית – לשמירה על ה"הישגים" של מלחמת יוני 1967: סיפוח טריטוריות נוספות, דיכוי האוכלוסייה הפלשתינאית בטריטוריות אלה והפיכת ישראל למשען העיקרי של האימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון.
באותו זמן התחוללו שינויים כבירים בעולם כולו. השביתה הכללית במאי 1968 בצרפת והפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה באוגוסט אותה שנה זיעזעו את הסטטוס-קוו הבינלאומי ואת הרגיעה היחסית במלחמת המעמדות הבינלאומית. שני מאורעות אלה הראו והוכיחו כי האימפריאליזם הבינלאומי והביורוקרטיה הסובייטית נמצאים במשבר עמוק. משבר זה הולך ומחריף בכל ארצות מערב ומרכז אירופה, בארצות הנתונות לשליטת הביורוקרטיה הסובייטית ובארצות הברית עצמן. המאבק נגד מלחמת וייטנאם, החרפת בעיית הכושים1 וקשייו הכלכליים של האימפריאליזם האמריקאי מבטאים את עוצמת המשבר הבינלאומי בארצות הברית.
כל משבר כזה מעלה מחדש את השאלה היהודית. כל החרפה במלחמת המעמדות הבינלאומית מחריפה את הבעיה היהודית. התחדשות האנטישמיות במערב ובמזרח מוכיחה פעם נוספת כי השאלה היהודית היא שאלה בינלאומית ויכולה להיפתר רק דרך שינויים בשיטה הכלכלית והפוליטית הבינלאומית. ההיסטוריה של עשרות השנים האחרונות הוכיחה כי הקפיטליזם, הנתון במשבר היסטורי ללא מוצא, אינו יכול לפתור את הבעיה היהודית. ההוכחה הניצחת לכך היא מלחמת העולם השנייה והברבריות הנאצית. אולם, יחד עם זאת הוכח כי גם הציונות העמידה – בצורה חדשה – את היהודים החיים בישראל בקונפליקט ללא-מוצא עם סביבתה: עם העם הפלשתינאי, עם עשרות מיליוני ערבים. היא יצרה גטו חדש בו אינה יכולה להתפתח חברה נורמלית; בו התפתחה חברה המיוסדת על קשרים מתמידים עם האימפריאליזם הבינלאומי, על סיוע כלכלי עצום, על דיכוי עם אחר, על מלחמות חוזרות ונשנות, על שנאה, על סכנת השמדה מתמדת.
המשבר הפוליטי והכלכלי הבינלאומי, יחד עם משבר הציונות, מעלים מחדש את שתי הברירות העומדות בפני יהודי העולם כולו מאז ראשית מאה זו: תמיכה בקפיטליזם המתנוון בכלל ובציונות בפרט, המביאים על האנושות כולה ועל היהודים בכלל אסונות וטרגדיות; או תמיכה במאבק לסוציאליזם עולמי, שרק הוא יכול לפתור את השאלות הגורליות המרחפות על עולמנו. חלק ניכר של הנוער היהודי בעולם מתגייס היום לשורות המהפכה, ניצב יחד עם הנוער בארצותיו ועם מעמד הפועלים וההמונים המדוכאים במאבק משותף נגד האימפריאליזם הבינלאומי, במאבק משותף למען המהפכה הסוציאלית והפוליטית, שהיא הכרח תקופתנו. חלק אחר של הנוער היהודי לא מצא עדיין את דרכו.
הציונות מנסה לגייס אתכם לשורותיה. כניעה לציונות היום פירושה סיוע לריאקציה בשתי דרכים. ראשית, סיוע לריאקציה בארצותיכם, על ידי פילוגכם משורות הנוער, הפועלים וההמונים הנאבקים לשינוי החברה. עמידתכם לצד הציונות, גיוסכם לשירות מדיניותה, פירושם החלשת הכוחות המהפכניים בארצותיכם-אתם. שנית, סיוע לציונות, המדכאת זכויות עם אחר, המובילה את ההמונים היהודים בישראל לשואה חדשה.
בידיכם ההכרעה! זכרו כי אין פתרון, לא ליהודי ישראל ולא לכם, יהודי העולם, מלבד המהפכה הסוציאליסטית העולמית. זכרו כי תמיכתכם בציונות היא תמיכה בסדר החברתי והפוליטי המהווה את המסגרת לטרגדיה היהודית, כמו לטרגדיות רבות אחרות. זכרו כי העזרה האמיתית היחידה שאתם יכולים לתת להמוני היהודים החיים בישראל היא במאבק בארצותיכם-אתם נגד הריאקציה, נגד הקפיטליזם המנוון, למען סוציאליזם. רק מאבק זה יקרב את הגשמת הפרספקטיבה של שינוי חברתי כל-עולמי, יחזק את הכוחות המהפכניים הסוציאליסטיים במזרח התיכון עצמו, יפתח סיכוי למאבק משותף של יהודים וערבים לחברה חדשה המבוססת על שוויון לאומי וחברתי.
זכרו, בידיכם ההכרעה!
האירגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן)
(הכרוז הנ"ל חולק בכנס נוער יהודי בבנייני האומה בירושלים בינואר 1970)
- בעת פרסום הכרוז, המונח כושי היה עדיין מונח נייטרלי ומקובל בישראל, ונעדרה ממנו הנימה הגזענית שנלוותה אליו בהדרגה בשנים הבאות – מערכת אתר מצפן ↩