‏בספרות מקובל להמשיל אדם המתעלם ביודעין מהמציאות האופפת אותו לבת יענה הטומנת את ראשה בחול. לאמיתו של דבר אין למטבע ספרותית זו כל בסיס בפרכסיס הזואולוגי – בת היענה איננה טומנת את ראשה בחול, ואת הסכנות האורבות לה היא מכירה היטב. לנו נדמה כי קיים חשש רציני שבעתיד עלול מכתם חדש להחליף את הקלישאה העתיקה, וכשירצו לתאר סינוור עצמי לדעת יגידו: הוא נוהג כישראלי ממוצע ב-1970.

אנו מעדיפים שהאנושות תמשיך להעליב את בנות היענה, ולא היינו רוצים שגורלם של ההמונים בישראל יהיה כזה שיצדיק את הפיכתם לסמל של התנכרות בני אדם למאבקם החברתי והפוליטי האמיתי. לכן אנו חוזרים ומפרסמים את העובדות על המתרחש בשטחים הכבושים, אפילו שכל קורא עיתון יכול היה לעמוד עליהן מדי יום ביומו; לכן אנו חוזרים ומדגישים: רק המאבק נגד מנגנון הדיכוי, רק ההתנגדות לכיבוש, רק המלחמה במכונת המלחמה הם הדרך לשחרור האמיתי – החברתי והלאומי – של ההמונים בישראל.

‏העובדות המובאות להלן הן אחד מכלי הנשק במאבק זה – השתמש בהן!

‏"כתוצאה מהשלכת הרימון"

  • ‏בשבת ה-15.11.69 הושלך רימון יד לעבר רכב צבאי ישראלי שנע ברחובות רמאללה. במהדורת החדשות ש‏ל שעה אחת באותו יום אמר הקריין: "רימון יד נזרק לעבר רכב צבאי ישראלי. חייל אחד נפצע. החיילים שנמצאו ברכב ירו לכיוון ממנו נזרק הרימון. נפצעו 17 תושבים".
  • ‏במהדרות החדשות של שעה שתיים נמסר בנוגע לאותו מקרה: "רימון יד נזרק לעבר רכב צבאי ישראלי. החיילים ירו באוויר. מהרימון נפצעו 17 איש".
  • ‏לעיתונות יום א' כבר היה נוסח מלוטש יותר: "רימון יד נזרק לעבר רכב צבאי ישראלי. כתוצאה מהשלכת הרימון נפצעו 17 איש".

‏נדמה כי אין מה להוסיף. צריך רק לזכור את התרגום המילולי של הנוסח "כתוצאה מהשלכת הרימון".

  • ‏באותה שבת הושלך רימון לעבר סיור צבאי בכיכר פלשתין בעזה. חייל אחד נפצע. כתוצאה מהשלכת הרימון נפצעו עוד תשעה תושבים מקומיים.
  • ב-16.11 הושלך רימון לעבר מכוניתו של מושלה הצבאי של עזה, סא"ל (חבר קיבוץ נירים ומחבר "הזורעים במדבר") בני מייטיב. לא היו נפגעים.
  • ב-17.11 "נעצרו לחקירה עשרות מבעלי הדוכנים שסרבו למסור כל עדות" בנוגע למשליך הרימון ("דבר").
  • ב-28.11 הושלך בעזה רימון לעבר רכב צבאי... כתוצאה מהשלכת הרימון נהרגה מורה. הפגנות תלמידים נגד רצח המורה דוכאו בכוח.
  • ‏19.12 – רימון יד נזרק לעבר ג'יפ של משמר הגבול ב"כיכר השעון" בשכם. כתוצאה מהשלכת הרימון נפצעו 17 אנשים, ביניהם ילדה בת שבע שנפגעה קשה בראשה. מאות אנשים נעצרו.

‏במשך השבוע 24.12–30.12 ארעו "תקריות הרימונים" הבאות:

  • שני רימונים נזרקו לעבר מכונית פרטית בכביש הראשי לחאן יונס. אין נפגעים.
  • רימון נזרק לעבר רכב צבאי ברחוב הראשי בעזה. כתוצאה מהשלכת הרימון נפצעו שני ילדים.
  • ‏שניים מתושבי עזה נפצעו קשה עת הושלך מטען חומר נפץ לעבר טנדר ישראלי.
  • שני רימונים הוטלו בשכם לעבר רכב משטרתי ומשאית צבאית. כתוצאה מהשלכת הרימון נפצעו שלושה נערים מקומיים. עשרות תושבים נעצרו. הוכרז עוצר.
  • ‏רימון הושלך לעבר טנדר צבאי בכיכר העיר בשכם. שני חיילים, שלושה תושבים מקומיים וחמישה אזרחים ישראלים נפצעו.

מ-1 בינואר עד 7 בו:

  • הושלך רימון בכיכר המרכזית ברמאללה. כתוצאה מהשלכת הרימון נפצעו שמונה תושבים.
  • ‏בשוק העיר חברון הוטל רימון. כתוצאה מהשלכת הרימון נהרגו שני תושבים.
  • ב-10.1 נזרק רימון יד לעבר רכב צבאי ישראלי. כתוצאה מהשלכת הרימון ‏נפצעו חמישה אנשים.

‏בין 14 ל-21 בינואר:

  • כתוצאה מהתפוצצות רימון ברפיח נפצעו שני חיילים ושבעה תושבים מקומיים.
  • ‏ברחוב ראשי בעזה הוטל רימון. כתוצאה מהתפוצצות הרימון נפצעו שמונה תושבים. בוצעו מעצרים.
  • אוטובוס של אגד נשרף בעקבות התפוצצותו של רימון. אין נפגעים.
  • 24.1 ­– מתוך מונית נוסעת ברחוב בעזה הוטל רימון לעבר ג'יפ ישראלי. כתוצאה מהתפוצצות הרימון נפצעו 22 איש.

*     *     *

ב-29 באוקטובר 1969 אמר [שר הביטחון משה] דיין: "כשיורים בחיילים הם פותחים באש וכשזורקים רימון – פותחים באש לעבר זורק הרימון" – דברים המטילים אור מסוים על תקריות הרימונים.

*     *     *

‏הכיבוש הוא שהוליד את מלחמת ההתנגדות של תושבי השטחים – ולא להיפך. האחראים לכיבוש הישראלי ואלה שאינם עושים כל שביכולתם לחיסולו המיידי הם האחראים לדמם של הקורבנות – יהיו אלה יהודים או ערבים שנפגעו מ"עוזי'' או מרסיסי ה"מילס".

‏אבן על אבן

‏בתשובה לשאילתה בכנסת מסר שר הביטחון, משה דיין, כי מיוני 67' ועד 1 בדצמבר [1969] נהרסו 516 מבנים ("מבנה" יכול להיות גם בית בן ארבע דירות ויותר). בהתאם לסטטיסטיקה של דיין נהרסו בגדה המערבית 265 מבנים, ברצועת עזה 227 ובירושלים 24 מבנים. דין וחשבון זה אינו כולל את שכונת המוגרבים שעל חורבותיה סללו את רחבת הכותל, איננו מדבר על כפרי עמק איילון, בית נובא, אמאוס ויאלו, ולא על פעולות ההרס ברמת הגולן.

‏פעולותיהם של "כוחות הביטחון" בנושא זה, לאחר מסירת הדו"ח מפי השר, מעידות על דאגה לסיפוק תביעותיה של "סטטיסטיקת דיין":

  • בסוף דצמבר פוצץ ביתו של מוחמד חאג' חוסיין בן ה-65, תושב קבטיה שבאזור ג'נין. בעל הבית סיפר כי 45 יום לפני פיצוץ הבית נעצר בנו, שחזר מירדן לאחר שתם תוקף רשיון שהותו שם. הוא נעצר כ"חשוד בהשתייכות לארגון עוין". הבן לא הובא לדין, האב לא הואשם במאומה – הבית פוצץ.
  • בשבוע הראשון של שנת 1970 פוצצו – על פי ההודעות הרשמיות – 7 בתים באזור קלקיליה, 2 בתים באזור ג'נין ו-2 בטול כרם. לא נערכו, כמובן, כל משפטים ואנשים לא הועמדו לדין. השופט והמוציא לפועל היה קצין שפעל על פי תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945.

גרסאות שונות...

‏דיין נקב מספר של 516 מבנים שנהרסו מיוני 67' ועד 1 בדצמבר 1969. סטודנט מירושלים הערבית, שערך מעקב מדוקדק ומחקר מקיף בנושא זה, מוסר נחונים שונים במידת מה.

‏אותו סטודנט ערך רשימה מפורטת של הבתים שפוצצו, התאריך בו בוצע המעשה ובמרבית המקרים הוא מציין גם את שמות בעלי הבתים שהפכו, "מטעמי ביטחון", לחסרי בית.

‏לא נביא כאן את הרשימה המפורטת, אך – במידה שיש מישהו המפקפק בקיומה והמוכן לבדוק בעצמו – נוכל להמציא אותה לכל דורש. על פי סיכומים אלה פוצצו בירושלים 342 בתים (מזה 135 ליד הכותל המערבי), באזור לטרון (כולל אמאוס, יאלו ובית נובא) – 2,500, ברמאללה וסביבותיה 46 בתים, באזור שומרון (שכם, טול כרם, ג'נין, קלקיליה) – 3,700 ‏בתים, בהר חברון 566 בתים, בחלחול 87‏ בתים, בבית-לחם 96 בתים וברצועת עזה 374 בתים.

‏הרשימה האמורה מסכמת 7,624 בתים שפוצצו בגדה המערבית וברצועת עזה החל מ-11 ביוני 1967 ועד 25 בדצמבר 1969. הנתונים היחידים שיש לגבי רמת הגולן מקורם בכתב רויטרס באו"ם, המצטט את נציג סוריה שהודיע ב-4.10.69 כי: "במשך עשרת החודשים המסתיימים ביולי 68', הרסו השלטונות הישראליים 17 כפרים ברמה הסורית" .

‏מסתבר שיש איפוא ביסוס לטענתו של הודג'קין ב"טיימס" הלונדוני, הקובע כי כוחות הכיבוש הרסו "למעלה מ-7,000 בתים מאז מלחמת יוני".

*     *     *

יומן קפדני של פעולות הדיכוי ומאבק ההתנגדות בשטחים הכבושים איננו יכול להיכנס למסגרת הצרה של שניים או שלושה טורים בעיתון. גירושים, מעצרים אדמיניסטרטיביים, סגירת בתי ספר, הפגנות אלימות, הכרזת עוצר מלא או חלקי על שכונות ואף ערים שלמות, עינויים בבתי סוהר, חיפושים וטרור הם לחם חוקם של תושבי השטחים הכבושים.

אמת, בני אדם לא התקוממו כנגד מעשי זוועה חמורים מאלה. אך כשהאדישות, ההתעלמות מהעובדות וההתנכרות לתהליכים החברתיים הם בעלי משמעות כה חמורה לגבי עתיד קיומנו במזרח התיכון, גובל חידלון זה בהתאבדות.