השלב האחרון של המלחמה הלא מוכרזת במזרח התיכון [הכוונה למלחמת ההתשה] מבוסס על טעות חישוב עמוקה. ההפצצות בעומק שטח מצרים לא ישכנעו את האוכלוסייה האזרחית להיכנע, אלא יחזקו את נחישותה להתנגד. זה הלקח של כל הפצצה אווירית. הווייטנאמים שספגו שנים של הפצצות אמריקאיות הגיבו לא בכניעה, אלא בהפלת מטוסי אויב נוספים. בשנת 1940 בני ארצי שלי התנגדו להפצצות של היטלר באחדות ובנחישות חסרת תקדים. מסיבה זו, ההתקפות הישראליות הנוכחיות לא יצליחו להשיג את תכליתן המהותית, אך יחד עם זאת יש לגנותן בכל העולם.

התפתחות המשבר במזרח התיכון מסוכנת ומלמדת כאחד. במשך יותר מעשרים שנה ישראל התרחבה בכוח הנשק. לאחר כל שלב בהתרחבות זו ישראל פנתה ל"היגיון" והציעה "משא ומתן". זהו תפקידה המסורתי של המעצמה האימפריאלית, משום שהיא רוצה לבסס במינימום קושי את מה שכבר לקחה באלימות. כל כיבוש חדש הופך לבסיס החדש של המשא ומתן המוצע מעמדת כוח, תוך התעלמות מן העוולה של התוקפנות הקודמת. יש לגנות את התוקפנות שביצעה ישראל, לא רק משום שאין לשום מדינה זכות לספח שטח זר, אלא כי כל התרחבות היא גם ניסוי שמטרתו לגלות כמה עוד תוקפנות העולם יסבול.

הפליטים המקיפים את פלסטין במאות אלפים תוארו לאחרונה על ידי העיתונאי האמריקאי י.פ. סטון  בתור "אבן-ריחיים מוסרית סביב צווארה של יהדות העולם". רבים מהפליטים נמצאים כעת בעשור השלישי לקיומם הרעוע ביישובים זמניים. הטרגדיה של תושבי פלסטין היא שארצם "ניתנה" על ידי כוח זר לעם אחר למען הקמת מדינה חדשה. התוצאה היתה שמאות-אלפי אנשים חפים מפשע נהפכו לחסרי קורת גג לצמיתות. עם כל סכסוך חדש מספרם גדל. למשך כמה זמן  העולם עוד מוכן לסבול את המחזה הזה של אכזריות מופקרת?

ברור לגמרי שלפליטים יש זכות על המולדת שממנה גורשו, ושלילת זכות זו נמצאת בלב הסכסוך המתמשך. בשום מקום בעולם אין עם שישלים עם גירושו בהמוניו מארצו; איך מישהו יכול לדרוש מהעם הפלסטיני להשלים עם עונש שאיש לא יסבול? התיישבות קבועה ומוצדקת של הפליטים במולדתם היא מרכיב חיוני של כל הסדר אמיתי במזרח התיכון.

לעתים קרובות אומרים לנו שעלינו להזדהות עם ישראל בגלל סבלם של היהודים באירופה מידי הנאצים. אני לא מוצא בטיעון הזה סיבה להנציח את הסבל. אי אפשר להסכים עם מה שישראל עושה היום, ותהיה זו צביעות גסה לעורר את זוועות העבר כדי להצדיק את אלו של ההווה. לא רק שישראל דנה מספר עצום של פליטים לסבל; לא רק שערבים רבים תחת כיבושה נידונים לשלטון צבאי; אלא שישראל דנה גם את המדינות הערביות, שרק לאחרונה נחלצו ממעמד קולוניאלי, להתרוששות מתמשכת כאשר צרכים צבאיים מקבלים עדיפות על פני הפיתוח הלאומי.

כל מי שרוצה לראות קץ לשפיכות הדמים במזרח התיכון חייב להבטיח שכל הסדר לא יכיל את זרעי הסכסוך העתידי. הצדק מחייב שהצעד הראשון לקראת הסדר חייב להיות נסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו ביוני 1967. דרושה התגייסות עולמית חדשה כדי לסייע בהשגת צדק לאנשים הסובלים במזרח התיכון.

ברטרנד ראסל, 31 בינואר 1970

[זהו תרגום לעברית של הצהרה שהוקראה ב-3 בפברואר 1970, יום לאחר מותו של ברטרנד ראסל, בוועידה בינלאומית של חברי פרלמנט שנפגשו בקהיר. ההצהרה פורסמה באנגלית בחוברת בהוצאת ישראק"א – ועד פעולה של   סוציאליסטים-מהפכנים ישראלים בחו"ל, מרץ 1970.]