בוליביה
הפיכה צבאית בוצעה ב-26 בספטמבר, הדומה מכמה בחינות להפיכה בפרו. כמה שעות לאחר תפיסת השלטון הסביר אוואנדו קאנדיה, הגנרל העומד בראש ההפיכה, מהן מטרותיה המוצהרות: 1. ביטול תקנון הנפט, בן ה-14 שנים, הקובע את תנאי ניצול הנפט הבוליבייני על ידי החברה האמריקאית גולף אויל; 2. חקיקת חוק הנותן יותר חופש לאיגודים המקצועיים, מאבק בבעיית האבטלה, יציאה של כוחות הצבא מאזורי המכרות, שם נוכחים הם מזה ארבע שנים; 3. יצירת יחסים דיפלומטיים עם הארצות הסוציאליסטיות.
נוכח היסוסי המשטר החדש בעניין הלאמת חברת גולף אויל, צעד מכריע עקב תלותה המוחלטת של כלכלת בוליביה בזו של ארצות הברית ומיעוט הרזרבות הבינלאומיות של בוליביה, מתחיל להיווצר לחץ עממי לביצוע הלאמה זו. הממשלה מגלה לצ'ילה את המזכיר הכללי של הסתדרות הפועלים הבוליביינית, המבטא בתקיפות לחץ גובר זה. את ספקותיו באשר לאופיו של המשטר החדש הוא מביע באומרו: "את המהפכה יכולות לעשות רק המפלגות בעלות מסורת והכרה מהפכניות, שנרכשו באמצעות הניסיון, הידע והגנת האינטרסים של העם, של הסוברניות הלאומית ושל מקורות העושר של הארץ".
ב-17 באוקטובר מלאימה הממשלה את חברת גולף אויל. היא מחלקת, באותו זמן, מסמך לכל השגרירויות הזרות, בו היא מבטיחה לפצות כנהוג על ההלאמה. הבטחה זו, שביצועה יכול להתגשם רק במחיר התמוטטות כלכלית, מעוררת בהלה, המחוזקת על ידי בריחת הון. במצב זה גוברת השפעתו של מעמד הפועלים. מתקני אחת החברות האמריקאיות הפועלות בבוליביה נתפסו על ידי הפועלים למחרת ההלאמה, כדי שיוכלו לפקח אחר פעולותיה. לאחר מכן קרא האיגוד המקצועי של עובדי הבנק לשביתה שתאפשר לעצור את בריחת מטבע החוץ.
צרפת
המצב בצרפת בצילו של משבר כלכלי הנותן ביטוי לתוצאות השביתה הכללית במאי 1968. המעמדות, המפלגות הפוליטיות, האיגודים המקצועיים, כולם מגששים ומחפשים אחר פתרונות שיענו על האינטרסים שלהם. בחודש ספטמבר, לאחר הפגרה, החלו שביתות כלליות ברכבות ובתחבורה הציבורית של פאריס. באוקטובר התפשט המאבק לסקטורים אחרים, לדואר, עובדי הנמלים, עובדי הביטוח הסוציאלי, כורים, פועלי תעשיית המכוניות והאווירונים, עובדים במחקר ואחרים. עם תחילת שנת הלמודים מצטרפים למאבק תלמידי בתי הספר התיכוניים והאוניברסיטאות. הם שובתים, מפגינים, לעתים קרובות יחד עם מוריהם, נגד הקיצוצים בהוצאות החינוך, המתבטאים לגביהם בהרעה בתנאי הלימודים, בתקנות המיועדות להגביר את הסלקציה, כלומר להקטין את מספר הלומדים, בהעלאות דמי הלימוד ושירותים אחרים (מגורים, מסעדות).
השביתות לובשות לעתים קרובות אופי חריף ביותר. תפיסות מפעלים הן כמעט דבר יומיומי ומדי פעם כולאים הפועלים את מנהליהם במפעלים. האיגודים המקצועיים משחקים במצב זה תפקיד כפול: כדי לא לאבד את השליטה על הפועלים, הם נאלצים לארגן מאבקים ושביתות, אולם כדי לא לסכן את השלטון, ואת מנהיגי האיגודים יחד אתו, הם מסתפקים בהישגים מועטים, מפצלים ומפלגים, בדרכים שונות, את התנועה. אחת הדרכים השכיחות היא להעביר את מרכזי ההחלטה למפעלים בודדים ולפעמים למחלקות השונות בתוך המפעל. כמובן שהבורגנות מבינה היטב משחק זה. כאשר, למשל, החל בראשית נובמבר מאבק במרכזי המחקר לאנרגיה אטומית, טוענים מנהיגי הס.ג'.ט. [האיגוד המקצועי שבשליטה קומוניסטית]: "אין אנו, אירגון מקצועי, יכולים לקבל החלטה. על חברי צוות העובדים, שיתכנסו בכל מרכז ומרכז, להתבטא באופן דמוקרטי". על כך מעיר כתב "לה מונד": "נראה לעתים כי דאגתם של סינדיקלים מסוימים לכבד את הדמוקרטיה הינה קודם כל ניסיון להשתמט מאחריות".
הכלכלה העולמית
החודשים האחרונים עומדים בסימן ניסיונות מצד הבורגנות העולמית לרפא את המשבר המוניטרי. אחרי הפיחות הצרפתי בא הייסוף הגרמני, שינויים שהם בכיוון החזרת "שיווי-המשקל" בשערי החליפין של המטבעות. ב-3 באוקטובר אישרה קרן המטבע העולמית הוספה של 9.5 מיליארד דולר לרזרבות הבינלאומיות בצורת "זהב-נייר". יחד עם זאת ממשיכות רוב הארצות הקפיטליסטיות החשובות במדיניות "המיתון", על מנת לבלום את האינפלציה הגואה. באנגליה נותנת מדיניות זו אותותיה, לאחר תקופה ארוכה, על ידי שיפור ניכר במאזן התשלומים ומצפים עתה לראות את תוצאות מדיניות הדיפלציה בצרפת, ובעיקר בארצות הברית. אולם אין בצעדים אלה להפיג את דאגותיה של הבורגנות, שאינה יכולה להיחלץ מסבך סתירותיה.
ראשית, וחשוב מכל, החמיר המשבר בשנים האחרונות את מלחמת המעמדות, מה שמקשה באופן יוצא מן הכלל על הבורגנות לצאת מקשייה. הייסוף הגרמני לא יכול היה להיות נועז מספיק, עקב העלאות השכר הגבוהות שהוציאו הפועלים הגרמנים בשביתות פתע "פראיות" מידי מעבידיהם, ערב הייסוף. בצרפת מתגוננים הפועלים נמרצות נגד הורדת רמת חייהם, המתחייבת מן הפיחות, וגם באנגליה לא אמרו הפועלים את מילתם האחרונה, נוכח המשך מדיניות "המיתון" גם אחרי ההטבה במאזן התשלומים.
שנית, השוק המשותף הזדעזע אחר השינויים בערך הפרנק והמארק וחלה בו נסיגה רצינית, בעיקר בתחום המדיניות החקלאית המשותפת.
שלישית, שערי הריבית ממשיכים לגדול. בחודש ספטמבר העלתה נורווגיה את שער הריבית, שלא השתנה מאז 1955, מ-3.5% ל-4.5% וגרמניה מ-5% ל-6%, שער הריבית הגבוה ביותר משנת 1951.
רביעית, קשה לצפות מראש את תוצאות הספקולציות השונות של התקופה האחרונה. הירידה התלולה במחיר הזהב, בימים אלה, מבטאת מצד אחד הבעת אמון זמנית בצעדים שננקטו לאחרונה, אולם, מצד שני, היא פוגעת בספקולנטים, הכוללים בנקים רבים וחשובים ואף חברות תעשייתיות.
לבסוף, הבורגנות האמריקאית נבוכה בפני התוצאות האפשריות של מדיניות הדיפלציה ובדבר הצעדים שיש לנקוט. אחרי צמצום במדיניות האשראי ובהוצאות הממשלה, יש הסבורים כי למרות המשך האינפלציה וגידול הגירעון במאזן התשלומים, יש להפסיק מדיניות זו, שכן תוצאותיה החיוביות תורגשנה בחודשים הקרובים. לעומתם יש הסוברים כי נסיגה כלכלית מסוימת היא בלתי נמנעת וכי יש להתמיד במדיניות הנוכחית. בין אלה האחרונים נמצא אחד ממנהלי קרן המטבע הבינלאומית, אדוארד ברנשטיין, המצביע על הישגים "חיוביים" אלה שהושגו עד עתה: האטה של קצב הגידול של התוצר הלאומי ל-0.5% בלבד בטרימסטר השלישי של השנה, והאטה בקצב הגידול של השכר. לכך ניתן להוסיף את התוצאה ה"חיובית" של גידול באבטלה מ-3.5% באוגוסט ל-4% בספטמבר.
לאוס
בו בזמן שגובר קצב הוצאת הכוחות האמריקאיים מווייטנאם, עברה ארצות הברית להתקפה כבדה של כוחות הפאטט-לאו בלאוס. קיים, כמובן, קשר ברור בין שני המאורעות. יחד עם ההחלטה לנצל מספר ויתורים בדרום וייטנאם, במסגרת הסדר שפרטיו אינם ידועים עדיין, מנסה האימפריאליזם האמריקאי לחזק את שליטתו ביתר חלקי דרום-מזרח אסיה. לא מן הנמנע הוא כי התקפה זו היא חלק מהסדר כולל לגבי האזור, לו שותפה גם ברית המועצות ואולי גם צפון וייטנאם.
באשר להשתלשלות הפעולות הצבאיות קיימת אינפורמציה מועטת בלבד, עקב ההאפלה על ידיעות מלאוס מצד ארצות הברית. ידוע כי ההתקפה הוציאה מכוחות הפאטט-לאו חלק ניכר מהישגיהם בתקופה האחרונה והם נאלצו לסגת גם מעיר שהיתה בשליטתם מזה עשרים שנה. על פי הודעת הפאטט-לאו משתתפים בהתקפה כוחות אוויריים אמריקאיים וכוחות צבא מתאילנד, מלבד צבאה החלש של ממשלת לאוס.
יפן
משא ומתן ארוך ומייגע ממשיך להתנהל בין ממשלות יפן וארצות הברית בקשר לאי אוקינאווה. הפגנות סוערות ומערכה פוליטית של מפלגות השמאל מעמידות את הממשלה היפנית בפני סכנת משבר אם לא תצליח להשיג את פינוי האי. במקביל לעניין זה, ובקשר אתו, נערך מאבק סמוי יותר בין שתי הארצות. הכוונה היא להתחרות הכלכלית ההולכת ומתגברת ביניהן, קודם כל ביחס לשווקי דרום-מזרח אסיה, אך יותר ויותר גם ביחס לשווקים הפנימיים של שתיהן. היצוא היפני לארצות הברית, הגדל בקצב מהיר בשנים האחרונות, מסכן כמה תעשיות אמריקאיות חשובות. בשנה שעברה הצליחה תעשיית הפלדה האמריקאית לסחוט הגבלה "מרצון" של יצוא פלדה יפנית (וגרמנית) לארצות הברית. כעת מאיימת הממשלה האמריקאית בחוק שיגביל את היבוא של מוצרי טכסטיל שונים, אם לא יסכימו היפנים להגבלת יצואם "מרצון". יחד עם זאת מפעילה ארצות הברית לחץ בינלאומי על יפן כדי שזו תסיר את ההגבלות הקיימות על יבוא מוצרים ועל יבוא הון אמריקאי.
יוגוסלביה
ניסיונה של הביורוקרטיה היוגוסלבית להשתלב בשוק העולמי באמצעות יצירת כלכלת שוק מבוססת על רווח ועל התערבות מועטת של התכנון המרכזי, לא פתר, אלא החריף את הסתירות במדינה זו. (ראה מסמך הסטודנטים של בלגרד). האבטלה הנרחבת וגידול הפער החברתי והכלכלי – פרי ה"רפורמות" – הביאו לתסיסה הולכת וגוברת, קודם כל בין הסטודנטים, ויותר ויותר בין הפועלים. בתקופה האחרונה מתגברת תנועת שביתות, המקיפות את כל הסקטורים. השביתות האחרונות מלוות באלימות המכוונת נגד הביורוקרטים של המפעלים. בעיר רייקה, למשל, מנסים עובדי הנמל לעשות לינץ' בהנהלה ומחליטים לבטל את כל החלטותיה העוינות להם. שמונה ממנהיגי המרד נאסרו ואחד מהם נשפט לשתי שנות מאסר.
הנהגת האיגודים המקצועיים התכנסה לאחרונה לאסיפה מיוחדת לדון במצב שנוצר. לאחר חמש שעות דיונים, התפזרה האסיפה מבלי לקבל החלטות. נשיא יוגוסלביה, טיטו, מנסה להשתמש בפופולאריות שלו, שהיא יוצאת דופן ביחס האוכלוסייה של ארצות הביורוקרטיה למנהיגים שם, כדי למנוע התדרדרות נוספת. כפי שהתייצב לפני למעלה משנה לימין הסטודנטים, רק בכדי להגביל את חופש פעולתם מרגע שרגעו הרוחות, כן הוא מגנה עתה את מנהלי המפעלים ומטיל עליהם את האחריות לגבי "הפסקות העבודה". יחד עם זאת הוא קורא את חברי המפלגה למסע "הסברה" ומכריז כי "הפסקות העבודה הן דבר אבסורדי בארץ סוציאליסטית".
