נביל סעד הצעיר
הודעה לעיתונות:
נביל סעד, חבר האירגון הסוציאליסטי הישראלי, נעצר ביום ד', 8 לאוקטובר, על ידי משטרת ירושלים. כעבור 48 שעות הובל אל לשכתו של שופט שלום בירושלים, שהוציא נגדו פקודת מעצר ל-10 ימים נוספים.
בינתיים הופסקה עבודתו של נביל וכן לימודיו האוניברסיטאיים. משטרת ירושלים אף סירבה לקבל [בשבילו] חבילה (שכללה כלי גילוח, כלי רחצה, לבנים ועיתונים), למרות שקצין משטרה אחראי הבטיח כמה שעות קודם לכן לקבל חבילה כזו.
אנו מוקיעים את מעצרו של חברנו נביל סעד. מעצר זה הוא קטע מן המדיניות הממשלתית, שנועדה לדכא ולהפחיד את כל האלמנטים האופוזיציוניים בקרב אזרחי ישראל הערבים. בעיקר נועדו צעדי הדיכוי האלה לדכא ולהפחיד את אלה הנוקטים עמדות מהפכניות. ואמנם, חברנו נביל היה פעיל באירגוננו ונקט תמיד בעמדות פוליטיות כסוציאליסט מהפכן, חרף הגבלות התנועה שהטילו עליו השלטונות מזה זמן רב וחרף ההטרדות שהוטרד הוא בירושלים ומשפחתו באום אל-פחם.
כידוע, אין נביל החבר הערבי היחידי של אירגוננו, הנופל קורבן למדיניות זו. חברים ואוהדים אחרים כבר נעצרו, או שקיבלו צווי הגבלה וריתוק, על סמך תקנות הדיכוי הקולוניאליות, הידועות בשם "תקנות הגנה שעת חירום (1945)".
אנו תובעים את שחרורו המיידי של נביל סעד, ממש כפי שאנו לוחמים לביטול כל חוקי הדיכוי ולשחרור מאות ואלפי קורבנותיהם – רובם הגדול ערבים.
אנו נמשיך במאבקנו נגד מדיניות הדיכוי, הכיבוש והתוקפנות שמנהלת ממשלת ישראל; מדיניות הנראית לכאורה כאנטי-ערבית בלבד, אך שיש בה, יותר מכל, סיכון לעתידם של ההמונים היהודים בישראל.
מרכז האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן") ת.ד. 28061, תל אביב 11 באוקטובר 1969*
נביל סעד המבוגר
נביל סעד מוסיף (6 בדצמבר 2021):
למחרת מעצרי, לאה צמל, שהיתה עדיין סטאז'רית במשפטים, נסעה עד לביתו של החוקר הראשי במגרש הרוסים, בשם צור, וביקשה להכניס לי לתא המעצר בגדים ומשחת שיניים וסבון, והחוקר הנ"ל צחק והשתומם על כך שערבי משתמש בסבון ובמשחת שיניים. לאה הגיבה על הערתו הגזענית בחריפות, וכך הוא נאלץ לבסוף לאשר את הכנסת החפצים.
למחרת בבוקר, כאשר אותו חוקר הביא אותי בפני שופט שלום, להארכת המעצר שלי, השופט אישר את הבקשה של המשטרה מבלי לשאול לדעתי. אני הערתי אז לשופט, שהוא אישר את בקשת המשטרה ומתעלם ממני, והשופט שאל אותי – לאחר שחתם על בקשת המשטרה – מה יש לי לומר. אמרתי לשופט שהוא היה חייב לשאול אותי לפני החתימה על הבקשה, ולא לאחר אישורה. השופט לא התרגש מדברי, קם והלך.
בבית המעצר התוודעתי לצ'רלי ביטון, לסעדיה מרציאנו ולחיים תורג'מן, שהיו עצורים על התפרצות למועדון של מק"י בשכונת מוסררה. במשך כל התקופה שבה שהיתי בבית המעצר במגרש הרוסים ניהלנו "חוג בית" יומיומי על המצב הפוליטי ומעמדם של היהודים-ערבים בישראל, וקבענו להיפגש לאחר השחרור. ואכן, המפגש התממש ב-1970, אחרי שכולנו השתחררנו, ולאחר מכן התפתח שיתוף פעולה הדוק בין מצפן לבין תנועת הפנתרים השחורים.