מפלגות הימין מבטיחות שלום באמצעות כיבושים נוספים. הן מדברות על "ארץ-ישראל בגבולותיה ההיסטוריים", "מן הפרת עד ליאור". מפלגות אלה כופרות בכלל בקיומו של העם הפלסטינאי.
מפלגת השלטון ומפ"ם, המזדנבת אחריה, מבטיחות שלום באמצעות הנצחתם של הכיבושים האחרונים. הן אינן מכירות בזכויות היסודיות ביותר של העם הפלסטינאי וטוענות כי בעיותיו תמצאנה את פתרונן במדינות הערביות.
ואילו מק"י ו"העולם הזה" מפריחות תוכניות שלום לרוב, המבוססות כולן על המשכת הכיבושים כולם עד… עד לבוא השלום. מפלגות אלה מואילות להודות בקיומו של העם הפלסטינאי ומטיפות לפתרון בעייתו על-ידי ישראל מבלי לשאלו כלל.
אכן ‒ זוהי קואליציה רחבה של מבקשי שלום, בה מיוצגים כל זרמי הציונות: מכסימליסטים ומינימליסטים, קיצונים ומתונים, ניצים ויונים. ואפילו ציונים ביישניים, כמו משה סנה ואורי אבנרי.
אם אתה תומך במדיניות הקיימת ‒ הבחירה היא קלה. המבחר הוא גדול. הרבה מפלגות. הרבה מצעים. הרבה הבטחות, הרבה אשליות.
אם אתה שולל את המדיניות הקיימת ורוצה למחות נגדה באמצעות הקלפי ‒ אתה ניצב בפני בעיה לא קלה: במי לתמוך? למי לתת את הקול? מה להצביע?
אם ברצונך למחות, אל תתן את קולך לסנה או לאבנרי, הם מתיימרים להוות אופוזיציה למשטר ולמדיניותו, אך עליך להזכיר להם את עמדותיהם ואת הצהרותיהם ברגעי המבחן של מאי ושל יוני 1967.
זכור את ההצדקה הטוטאלית שסנה העניק ועודנו מעניק למדיניות הישראלית, במסווה של מהפכנות וקומוניזם. זכור את קריאתו של אבנרי "לעלות על דמשק" ואת הצבעתו למען סיפוח ירושלים.
צמד-חמד זה מריע תמיד לכל הפגנת-כוח ישראלית, בין אם זוהי מלחמה ובין אם זוהי "פעולה מוגבלת", תומך בהמשכת הכיבוש ומצדיק הגליות, מעצרים ופיצוצי בתים. יחד עם זאת הוא מדבר על השלום.
צמד-חמד זה נטל על עצמו תפקיד נוסף: להוקיע אותנו, לסלף את עמדותינו ולהסית נגדנו ‒ בגלל תביעתנו לפינוי מיידי ובלתי –מותנה של כל השטחים הכבושים. הוא קורא לנו "בוגדים", "סוכני האויב" ו"אויבי העם".
ובכן, במי לתמוך בבחירות?
ישנה רק מפלגה אחת הניצבת מחוץ למחנה השלטון וגרוריו, והיא ראויה לתמיכה. זוהי הרשימה הקומוניסטית החדשה בישראל ‒ רק"ח.
בתנאים הקיימים הצבעה בעד רק"ח איננה בשום אופן הצבעת הזדהות עם מפלגה זו ועם מכלול דעותיה. זוהי הצבעת מחאה נגד המדיניות הקיימת.
זוהי האפשרות היחידה להצביע נגד הכיבוש, ולו מן הטעם הפשוט: כל שאר המפלגות אפילו לא מדברות ולא מזכירות "כיבוש" ו"שטחים כבושים". מילים וביטויים כאלה לא קיימים במילון שלהן. לגבי כל המפלגות האלה: הכיבוש ‒ יוק!
ואילו רק"ח לא רק שהיא מתנגדת לכיבוש ‒ זוהי גם המפלגה היחידה מבין המפלגות הפרלמנטריות המלכדת בשורותיה יהודים וערבים; היא היחידה מביניהן הנאבקת נגד דיכוי ערביי ישראל; היא היחידה מביניהן הנאבקת נגד אמצעי הדיכוי בשטחים הכבושים.
לנו יש מחלוקת חריפה ומקיפה עם רק"ח ‒ הן בשאלות עולמיות והן בשאלות מקומיות. מחלוקת זו נוגעת גם בשאלות אידיאולוגיות וגם בבעיות יום-יום. רק"ח עצמה נוהגת מפעם לפעם לקרוא לנו "הרפתקנים" ו"אנטי-סובייטים".
למשל, רק"ח תומכת בפה מלא במדיניות הסובייטית וגומרת את ההלל על מדיניות הדו-קיום בשלום של ברית המועצות עם האימפריאליזם האמריקאי. אנו שוללים מדיניות זו בהיותה אנטי-מהפכנית.
רק"ח נוהגת לשבח כל משטר המקיים יחסים ידידותיים עם ברית המועצות. אנו, לעומתה, קובעים יחסנו לכל משטר ומשטר בהתאם לאופיו המעמדי ולחלקו במאבק האנטי-אימפריאליסטי העולמי, ולא בהתאם ליחסיו עם ממשלת ברית המועצות.
רק"ח סבורה כי ניתן להגיע לשלום על בסיס המשטרים הקיימים כיום באזור, וכי ניתך לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי על בסיס המשך קיומם הן של המשטר הציוני והן של המשטרים הזעיר-בורגניים והמשטרים הריאקציוניים בעולם הערבי. אנו סבורים כי זוהי אשליה מסוכנת, המחבלת במאבק האנטי-אימפריאליסטי של עמי המזרח התיכון ‒ כולם.
רק"ח סבורה כי אפשר לפתור את השאלה הישראלית-ערבית באמצעות הסכמים בין המעצמות הגדולות לבין עצמן ‒ הסכמים שיתקבלו לאחר מכן על-ידי הממשלות הקיימות באזור. אנו סבורים כי זוהי גישה המנוגדת לאינטרסים של עמי האזור; היא משלה את ההמונים ומחבלת במאבקם נגד המשטרים הפרו-אימפריאליסטיים ‒ הן המשטר הציוני בישראל והן המשטרים הריאקציוניים בעולם הערבי.
לדעתנו ניתן לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי רק האמצעות מהפכה סוציאליסטית מנצחת באזור כולו ‒ מהפכה כזו היא הערובה היחידה לפתרון בעיית הלאומים השונים החיים בקרב העולם הערבי. לא רק הכורדים והדרום-סודאנים אלא גם יהודי ישראל.
רק"ח לא מקבלת עמדה זו. אולם, שאלות אלה אינן ניתנות לפתרון באמצעות בחירות לכנסת ולא הן העומדות עתה להכרעה. השאלה הניצבת בפניך עתה היא אחרת: כיצד למחות, באמצעות הבחירות, כנגד המדיניות הקיימת.
לדעתנו ישנה רק דרך אחת: לבחור ברשימה הקומוניסטית החדשה בישראל ‒ רק"ח. לבחור ו'.
