אנחנו רוצים שלום אבל הם אינם רוצים...

[מתוך העיתונות]

סקר דעת קהל, שנערך לפני כשבועיים על ידי מכון המחקר של דחף, מגלה כי מרבית האוכלוסייה בארץ מאמינה כי עלינו להילחם בכל מחיר נגד לחצים להחזרת שטחים גם במקרה של הסכם שלום סופי כפוי על ידי ארבע המעצמות.

בפני המרואיינים הועמדו שבעה פתרונות העלולים להיכפות על ידי ארבע מעצמות. [ה]סקר מגלה כי תושבי הארץ אינם מוכנים להחזרת שטחים כתמורה לאף אחד משבעת הפתרונות, כולל הסכם שלום סופי. להלן רשימת הפתרונות ותגובות המרואיינים.

  • נסיגה מחלק מהשטחים והחזרת כוחות האו"ם לאזור: להסכים ולוותר: 6%; להילחם בכל מחיר 76%; תלוי בשטחים 15%; אין תשובה – 3%.
  • נסיגה מחלק מהשטחים והצבת כוחות משטרה של ארבע המעצמות משני צדי הגבול: להסכים ולוותר 7%; להילחם בכל מחיר 76%; תלוי בשטחים 11%; אין תשובה 6%.
  • נסיגה מחלק מהשטחים וקבלת ערובות ממועצת הביטחון לשקט באזור: להסכים ולוותר: 12%; להילחם בכל מחיר 73%; תלוי בשטחים 11%; אין תשובה 4%.
  • נסיגה מחלק מהשטחים וחתימה של הערבים על הפסקת לוחמה: להסכים ולוותר 21%; להילחם בכל מחיר 59%; תלוי בשטחים 16%; אין תשובה 14%.
  • נסיגה מחלק מהשטחים כתמורה להכרה ערבית בישראל: להסכים ולוותר 26%; להילחם בכל מחיר 52%; תלוי בשטחים 17%; אין תשובה 15%.
  • נסיגה מחלק מהשטחים כפתיחה למו"מ ישיר עם הערבים: להסכים ולוותר 20%; להילחם בכל מחיר 61%; תלוי בשטחים 14%; אין תשובה 5%.
  • נסיגה מכל השטחים כתמורה להסכם שלום סופי: להסכים ולוותר 17%; להילחם בכל מחיר 54%; תלוי בשטחים 23%; אין תשובה 6%.

שגרירים

שגריר גרמניה בישראל יושב על הבמה, מצית סיגר לעצמו, מתבונן בסטודנטים. מנהיג סטודנטים מקומי מבקש מהשגריר כי יחזור בו מהכינוי "פאשיסט". השגריר מסרב, מהומה, מספר סטודנטים גרמנים מזכירים לשגריר את תפקידו במלחמה, מהומה גדולה יותר, צרחות, השגריר מכבה את הסיגר. עוזב את האולם.

המעשה אינו מזכיר דבר.

מלווה ביטחון תשכ"ט

הסמל הנ"ל מלווה את מסע התעמולה הממשלתי: "חלקך בפאנטום".

  1. פאנטום (אנגלית) – חזיון-שווא, מחזה תעתועים, אשלייתי, מיראז'...
  2. האם שמת לב כי המטוס ויונת השלום טסים בכיוונים מנוגדים?
  3. האם מנסחי המודעות ציניקאים או פשוט מטומטמים?
מוגש כפרסום על ידי האירגון הסוציאליסטי הישראלי

עשרת הדיברות

אלה הציוויים שאני רואה כחובה להקנותם לתלמידים:

  1. לעולם אל תאמין באמונה שלמה ברעיון כלשהו.
  2. לעולם אל תעלים עדות אמת. סוף העדות להתגלות.
  3. לעולם אל תרתיע אחרים מלחשוב. אתה עלול להצליח.
  4. בפגשך התנגדות, ולו גם בקרב משפחתך, שאף לגבור עליה בשכנוע ולא בסמכות. ניצחון הסמכות הוא מדומה.
  5. לעולם אל תנקוט דרך ארץ בפני סמכות. לכל סמכות קיימת סמכות שכנגד.
  6. אל תדכא דעות הנראות לך כמסוכנות. אם תדכא – תדוכא.
  7. לעולם אל תירתע מהבעת דעה יוצאת דופן. כל דעה מקובלת כיום היתה פעם יוצאת דופן.
  8. העדף כפירה מתוך תבונה על הסכמה פסיבית. אם אתה מוקיר תבונה (כיאה לך) יהא בכך משום הסכמה מעמיקה יותר.
  9. הייה נאמן לאמת ללא פשרה כלשהי. אפילו אין האמת נעימה – העלמתה נעימה פחות.
  10. אל תקנא באושרם של החיים בגן העדן של השוטים. רק שוטה סבור כי זהו אושר.
ברטרנד ראסל

תרגום: ע. אור

לקט

האם השכולה

"מעריב" בגיליונו מה-2 ביוני, הביא דבריה של אם שכולה ממשק דגניה א', במלאות שנתיים לנפילת בנה. להלן קטע מדברי האם:

"עברו כבר שנתיים מאז שנפלת. כל כך הרבה ימים כבר עברו מאז שראיתיך לאחרונה. אבל זה, בעצם, לא נכון. בכלל, לא קיים הזמן שלא ראיתיך, כי אני רואה אותך יום יום, שעה שעה. אתה חי בי ואני מתגאה בך כמו שהתגאיתי בך לפני שנתיים.

"אני רואה את עיניך הטובות והעמוקות כשאומרים לי: יהודה ושומרון;

"אני מרגישה את הולם לבך כשאומרים לי: ירושלים השלמה;

"אני רואה את גווך התמיר, הנכון לכל צו, כשאומרים לי: שארם אל-שייך;

"אני רואה את ידיך הפצועות, השותתות דם, האוחזות בשפופרת הדיווח עד עלפון החושים, כשאומרים לי: רמת הגולן;

"אני רואה אותך בכל שעל אדמה שלנו שאני דורכת עליה".

דמות מפוקפקת

סופרת "הארץ" בהולנד דיווחה ב-2 ביוני על הקמת "הוועד למען פלשתינה" במקום שהותה. היא מסרה כי היוזם הוא פיט נאק, אותו תיארה כ"גיבור השביתה הפרו-יהודית שנערכה בפברואר 1941 באמסטרדם, נגד מסע הגירוש הראשון של היהודים".

אותה סופרת מוסרת את דברי פיט נאק, כפי שנשמעו בראיון ברדיו הולנד: "אין שחר לטענה כי אנו אנטישמים. יהיה מגוחך להאשים אותי באנטישמיות. כל מה שאנו רוצים הוא – להבטיח את השלום שישראל אינה יכולה לקיימו על ידי הפעלת מפציצים ותותחים".

בכתבתה ב"הארץ" מספרת שליחת העיתון כי פיט נאק ביקר לפני שלוש שנים בישראל וזכה לתעודה חתומה על ידי אבא אבן, המגדירה אותו כ"חסיד אומות העולם" וכן לאזרחות כבוד ישראלית.

והיא מוסיפה מיד: "אך במרוצת הזמן נעשה נאק, שהוא בעל השכלה מועטת ומנקה רחובות לפי מקצועו, דמות מפוקפקת במקצת".

האלמנה

שבועון "הארץ" מביא בגיליונו מה-6 ביוני את דבריה של אלמנת קצין בכיר בצה"ל, שביקשה להישאר אלמונית. השבועון כיבד את רצונה והקדיש לה ארבעה עמודים מרכזיים.

להלן קטע מדבריה הדן במאבקים המקצועיים ובמצב הביטחוני. הם נכתבו בנימה אישית והופנו לבעל שנהרג לאחר מלחמת יוני 1967.

אתה מכיר בכלל את המושג "נורמה"? בצבא כמובן אי אפשר לעשות חשבון של שעות נוספות, כי אין בכלל דבר כזה. יום העבודה פשוט אינו נגמר. וחוץ מזה, תאר לעצמך שהיו משלמים לכל איש-צבא לפי מה שהוא עושה באמת מבחינת שעות עבודה, אחריות וסיכון. הרי זה שיגעון! היינו מתרוששים לגמרי.

ומה פתאום לשלם? ממילא כולם עובדים כמו שצריך, אם לא למעלה מזה, וכל מה שהצבא עושה מצליח. ועוד איך!

תראה לי עוד מוסד אחד כזה במדינה.

אתה בעצם יודע את זה יותר טוב ממני.

תראה, איני אומרת שמשפחות אנשי הקבע סובלות חרפת רעב. אך גם אלה שמשביתים נמלים אינם רעבים ללחם.

מה שיותר אכפת לי מענייני כספים – אלה השביתות.

למה האנשים שמסוגלים להשבית נמל אינם חשים כלפי עצמם מה שהיו חשים כלפי הצבא אילו זה היה "שובת"?

תאר לעצמך את הפרצוף שלהם אילו נתברר להם בוקר אחד (דרך קול ישראל, אם הטכנאים לא ישבתו) שבתעלה, למשל, "שובתים". על נורמות של פגזים אולי –

אל תחייך. אני אוהבת אותך, חמוד שלי, גם בגלל זה שאף פעם לא הכרזת שביתה.

הגבולות נשארו אותם גבולות שאתה מכיר מששת הימים. ומי שיסתכל על המצב שלנו כהיסטוריון ייאלץ להודות שבסך הכל אנחנו במצב מצוין, אף שהוא קשה ולמרות שאין כמעט יום שלא נכרה בו קבר רענן.

אחי היה טייס – ב. ברכט

אחי היה טייס
יום אחד הוא קיבל כרטיס
אָרַז את ארגזו
ודרומה הוסע חיש-חיש.

אחי גיבור כובש
ועַמֵנו חסר מרחב,
לתפוש קרקע – חולם
אצלנו כל אח בין אֶחָיו.

מרחב כבש אחי
מקומו בצור גְוַדָרָמָה
שלוש אמות אורכו
שתי אמות הוא באדמה.

(מתוך "שירי ילדים")

[גוודרמה: עיירה שבה נערך אחד הקרבות הגדולים במלחמת האזרחים בספרד. לצד המורדים הפאשיסטים לחמו טייסים גרמנים]