הננו ממשיכים בתרגום "המכתב הגלוי" של המהפכנים הפולנים הצעירים יאצק קורון וקארול מודזלבסקי. על פרסום מכתבם זה נידונו המחברים בשנת 1965 לתקופות מאסר של שלוש שנים ושלוש וחצי שנים. בקיץ האחרון נאסרו מחדש ב"עוון" השתתפות בתנועת הסטודנטים המהפכנית ובינואר השנה נידונו שוב לתקופת מאסר ארוכה. ארבעת הפרקים הראשונים של המסמך, שתרגומם הובא בגיליונותינו הקודמים, הכילו ניתוח היחסים המעמדיים במשטר הביורוקרטי השורר בפולין, תיאור השיטה הכלכלית הנהוגה שם והסבר הרקע ההיסטורי של המשטר. הדיון הזה כוחו יפה במידה רבה גם לגבי שאר ארצות מזרח אירופה ולגבי ברית המועצות. בפרק החמישי, שתחילתו מובאת כאן, מנתחים המחברים את הסתירות הפנימיות אליהן נקלעים המשק והמשטר הביורוקרטיים.
* * *
פרק ה. המשבר הכלכלי של השיטה הביורוקרטית
כבר ראינו כי המטרה המעמדית של הביורוקרטיה, דהיינו "ייצור לשם ייצור", מתאימה לאינטרס פיתוחה הכלכלי של ארץ תת-מפותחת הנמצאת בשלבי התיעוש הראשוניים. כלומר, תקופה שבה הולך ומוקם הבסיס התעשייתי. אורכה של תקופה זאת תלוי מעל לכל ברמת התיעוש הקיימת עוד לפני התחלת תהליך התיעוש המזורז. בפולין הגיעה תקופה זאת אל קיצה במחצית השנייה של שנות ה-50. בשנת 1956 היה המנגנון היצרני גדול פי שלושה מאשר ב-1949 ובשנת 1960 היה הוא גדול פי ארבעה ומעלה מאשר ב-1949.
נניח כי אחרי שמולאו תפקידיה העיקריים של התקופה הזאת נשארים שלטונה המעמדי ומטרתה המעמדית של הביורוקרטיה על כנם. הבה נבחן את המצב הנובע מהנחה זאת: כבר הוקם הבסיס לתעשייה הגדולה, מאמץ ההשקעות של השנים הקודמות איפשר התפתחות סוערת של הפוטנציאל התעשייתי והעסקת כוח העבודה החופשי.
זה טיבו של "ייצור לשם ייצור": ההתרחבות הכללית של הייצור מופנית רובה ככולה לעבר סקטור א' (ייצור אמצעי ייצור) והנטייה היא איפוא להפעיל את כל הפוטנציאל היצרני הנוסף לשם ייצורם של אמצעי ייצור נוספים. לפיכך, אם נמשכת נטייה זאת גם בתנאים של "רוויה תעשייתית" הרי שהעודף הכלכלי הנוצר מופנה כולו – חוץ מחלק קטן ככל האפשר, הבא לספק את הגידול ההכרחי בצריכה – להרחבה נוספת של המנגנון היצרני. במילים אחרות, הולך וגדל חלקן של ההשקעות בתוך כלל ההכנסה הלאומית.
התיעוש המזורז אינו יכול להתנהל בתנאי שיווי משקל; מכיוון שהעודף הכלכלי הוא דל בהיקפו, אי אפשר לבנות הכל בבת אחת תוך שמירה על "פרופורציות הרמוניות".
הדיס-פרופורציות המתהוות תוך כדי ההרחבה המהירה של הפוטנציאל היצרני מחייבות מצידן השקעות נוספות, הגוררות גידול נוסף של קרן ההצבר.
נניח כי כל המנגנון היצרני שנתהווה בתהליך התיעוש חייב לעבוד בניצולת מלאה; כלומר, חייבים להיווצר תנאים שיאפשרו הפעלה מלאה של כל הפוטנציאל היצרני. פירוש הדבר הוא כי אם נמשכת המגמה של "ייצור לשם ייצור", הרי שגידול כזה של ההון הנצבר יביא לדחיקת רמת הצריכה אל מתחת למינימום ההכרחי מבחינה חברתית. [הערת המערכת: מסתבר כי כוונת המחברים לומר כי בתנאים של גידול בלתי פרופורציוני של המשק, כאשר ההשקעות מכוונות בעיקר לייצור אמצעי ייצור, נוטה השכר הריאלי לרדת. לדוגמה: אם היקף המנגנון היצרני, ההון המושקע, גדל פי 3, הרי שבכדי להפעיל אותו בקיבולת מלאה יש צורך להעסיק פי 3 יותר פועלים; אך אם באותו זמן גדל הסקטור המייצר סחורות לצרכן רק פי 2, יוצא כי כמות כפולה של מצרכים צריכה להתחלק בין כמות משולשת של פועלים.] אולם מאידך צריך לזכור: תופעות כגון תעסוקה מלאה, התפתחותה של ציוויליזציה תעשייתית ועליית הרמה התרבותית של החברה – נוטות להעלות את שיעורו של מה שנחשב באותה חברה לרמת צריכה מינימלית הכרחית. אם בשעה שקיימים תנאים אלה פועלת מגמה של דחיקת רמת החיים אל מתחת למינימום המקובל – הרי שהדבר יגרור סכנת שואה כלכלית, חברתית ופוליטית, המאיימת על השיטה. לפיכך אי אפשר לדחוק את רמת החיים אל מתחת למינימום המקובל. מכאן נובע גם שאי אפשר לקיים הצבר – התרחבות מנגנון הייצור תוך ניצולו המלא של הפוטנציאל התעשייתי המתרחב.
נמצאנו למדים כי בסופו של חשבון רמת הצריכה הירודה היא שמגבירה את הייצור עצמו; השיטה הביורוקרטית אינה מתחמקת מחוק זה. סיבתה של הגבלה זאת איננה נעוצה בקשיי המימוש של התוצרת על ידי מכירתה בשוק, אלא באופן ישיר: בקושי להפעיל במלואו את מנגנון הייצור המתרחב. המשך קיומו של "ייצור לשם ייצור" גם לאחר שנבנה הבסיס התעשייתי והושג מצב של "רוויה תעשייתית" – זהו מקורה של הסתירה בין הפוטנציאל התעשייתי שכבר התהווה לבין הרמה הנמוכה של הצריכה. סתירה זאת היא הגורמת להפעלה בלתי מלאה של הפוטנציאל היצרני, לבזבוז של העודף הכלכלי, והיא המונעת את התרחבותו הבלתי מופרעת של המשק. בכך מהווה היא מקור למשבר.
נתונים עובדתיים
אם נבחן את העניין בצורה הכללית ביותר, נמצא כי המשבר התבטא בהאטת ההתרחבות הכלכלית וזאת למרות הגידול בהוצאות המוקדשות להשקעות בייצור. במשך התקופה מ-1950 עד 1955 גדלה ההכנסה הלאומית בפולין ב-74 אחוזים, דהיינו (לפי חשבון של "ריבית דריבית") בשיעור ממוצע של כעשרה אחוזים לשנה. לעומת זאת, בתקופה מ-1956 עד 1960 גדלה ההכנסה הלאומית ב-38 אחוזים, דהיינו בשיעור ממוצע של 6.6% לשנה. אולם מצד שני נכון כי בשנים 1959-1956 חלה ירידה בשיעור ההשקעות. לכן יהיה זה מאלף יותר אם נתבונן בתקופה מ-1959 עד 1963. בתקופה זאת גדלה ההכנסה הלאומית ב-30 אחוז, דהיינו בשיעור ממוצע של 5.2 אחוזים לשנה; ואילו ההשקעות גדלו ב-53.4 אחוז (כלומר בשיעור ממוצע של 8.9 אחוזים לשנה), ולא זו בלבד: גידול ההשקעות בסקטור התעשייתי היה 60 אחוזים, דהיינו למעלה מעשרה אחוזים לשנה. במשך אותה תקופה היה חלקן של ההשקעות בהכנסה הלאומית גדול יותר לא רק מאשר בשנים 1959-1956, אלא גם מאשר בשנים 1955-1950. בתקופת חמש השנים 1963-1959 היה קצב הגידול בהכנסה הלאומית רק החצי מכפי שהיה בשש השנים 1955-1950 ושלוש-חמישיות מקצב הגידול שאותו חזתה תוכנית החומש (לפי תוכנית זאת היתה ההכנסה הלאומית צריכה לגדול בשיעור שנתי של שמונה אחוזים). משמעות הדבר היתה כי למרות הגידול בקצב ההשקעות, הולך ופוחת קצב הגידול בהכנסה הלאומית. אותה תופעה עצמה – גידול בשיעור ההשקעות וירידת שיעור התרחבות המשק – קיימת גם בארצות אחרות בהן שוררת הדיקטטורה הביורוקרטית, ובהן ממלא הסקטור התעשייתי חלק כה נכבד ביצירת ההכנסה הלאומית; דברים אלה אמורים בצ'כוסלובקיה, בגרמניה המזרחית וכנראה גם בברית המועצות. עניין זה הודגש לאחרונה במאמר חשוב ביותר מאת הכלכלן יוסף גולדמן.
במשך השנים מ-1960 עד 1962 עלתה הפרופורציה של ההוצאות החומריות בתוך התוצר הכולל מ-59.7 אחוז ל-61.9 אחוז (במספרים מוחלטים פירושו של דבר עלייה של 137.4 מיליארד זהובים [זלוטי]). ולהיפך, הפרופורציה של ההכנסה הלאומית בתוך התוצר הכולל ירדה מ-40.3% ל-38.1% [הערת המערכת: לפי המינוח הנהוג בארצות הגוש המזרחי, מהווה התוצר הכולל סכום של ההכנסה הלאומית וההוצאות החומריות. אין לבלבל זאת עם המינוח הנהוג במערב, שלפיו התוצר הלאומי הגולמי הוא סכום ההכנסה הלאומית הנקייה ופחת ההון בלבד.] כדי להפיק אותו נפח של הכנסה לאומית היה צורך להוציא בשנת 1962 על חומרים ומכונות 22 מיליארד זהובים יותר מאשר בשנת 1960, כלומר חל גידול בהוצאות הדרושות להשגת יחידה אחת של הכנסה לאומית; ובמילים אחרות: חלה ירידה ביעילות.
מהם הגורמים להאטה בקצב ההתרחבות ולעליית ההוצאות?
1. המחסום האינפלציוני
כאשר מקיימים "ייצור לשם ייצור" במסגרת של משק מפותח, פועלת רמת הצריכה הנמוכה פעולה מעכבת על ההתרחבות הכלכלית; פעולה זאת מתבטאת באופן הישיר ביותר בתופעה המכונה בשם "המחסום האינפלציוני". הקצב המהיר של ההשקעות והגידול בתעסוקה גורמים לגידול בסכום הכולל של המשכורות הנומינליות; אולם בתנאים של "ייצור לשם ייצור" אין כמות המצרכים הנמצאים בשוק יכולה לספק את הביקוש המוגדל. לפיכך עולים המחירים ויורד ערכה הריאלי של המשכורת עד שהיא נופלת מן המינימום ההכרחי. מחסום זה הופיע כבר בתקופת החומש הנוכחית (1965-1961), והוא עתיד להופיע בצורה חריפה יותר בשנים 1970-1966 בגלל תוכנית ההשקעות המוגזמת.
2. מחסום המוצרים הראשוניים
המחסור בדלק ובחומרי גלם מגביל את אפשרויות פיתוח התעשייה המעבדת, והוא אחד מהגורמים לניצולו הבלתי מלא של הפוטנציאל היצרני. המדובר כאן בתופעה טכנית שלכאורה אינה קשורה ביחסי הייצור; אולם לאמיתו של דבר נעוץ המחסור החריף במוצרים ראשוניים (דלק וחומרי גלם) בשתי סיבות שאי אפשר לעמוד עליהן מבלי להביא בחשבון את השיטה הקיימת.
ראשית, "ייצור לשם ייצור" פירושו שההתרחבות הכלכלית מוגבלת עד כמה שהדבר אפשרי לסקטור א' בלבד. אך דווקא בסקטור א' (ייצור אמצעי ייצור) השימוש בחומרי גלם ובדלק הינו אינטנסיבי במידה ניכרת יותר מאשר בסקטור ב' (ייצור מוצרי צריכה). מכאן נובע שעם מפתחים באופן אקסקלוסיבי את סקטור א', מגדילים בזאת את כמות הדלק וחומרי הגלם הנחוצים לשם הגדלת ההכנסה הלאומית ביחידה אחת. באופן כזה מגדילים את חלקן של ההוצאות החומריות ומכלים במהירות רבה יותר את הרזרבות של המוצרים הראשוניים.
שנית, כפי שנראה להלן, מעודדים יחסי הייצור הנוכחיים בזבוז עצום של דלק וחומרי גלם. בכדי לייצור מוצר נתון משתמשים אצלנו בפלדה בכמות גדולה ב-30 אחוז מאשר בארצות המערביות המפותחות; צריכת הפחם הנדרשת לייצור יחידה אחת של תוצרת בתעשייה הפולנית גבוהה ב-40 עד 50 אחוז מן הממוצע העולמי. התוכניות לחיסכון בהוצאות החומריות מתבצעות רק ב-50 אחוז, והדבר גורם להאצת הניצול של רזרבות האנרגיה ולהופעתו של מחסום המוצרים הראשוניים. הדרך היחידה, בתנאים אלה, להתגבר על המחסום הזה, היא להשקיע בתעשיית חומרי הגלם והדלק. אולם כידוע השקעות כאלה הן יקרות מאוד, ונושאות פרי רק אחרי זמן רב. 45 אחוז בערך מתוך כלל ההשקעות המבוצעות עתה, מיועדות להפקת מוצרים ראשוניים. דבר זה תורם לעיכובו של הגידול בהכנסה הלאומית ולהגדלת ההוצאות.
3. הבזבוז של העודף הכלכלי
הבזבוז מתבטא בשימוש מופרז בחומרי גלם ובדלק, בניצול בלתי מספיק של הפוטנציאל היצרני, ובגידול מופרז של מצבורי המלאי. את הבזבוז במוצרים ראשוניים כבר הזכרנו לעיל. אשר לניצול הבלתי מספיק של הפוטנציאל אין איש יודע לאמיתו את המצב בתעשייה כולה, וקשה לנהל מחקרים על כך מכיוון שהמפעלים משתדלים לזייף את הנתונים על הרזרבות שבידיהם. בתעשייה האלקטרו-מכאנית רמת הניצול המשוערת של הפוטנציאל היצרני היא 58 אחוז. אילו היה הפוטנציאל היצרני מנוצל במלואו רק בענף זה, היה הדבר מביא להגדלת ההכנסה הלאומית בסך 18 מיליארד זהובים לשנה.
הניצול הבלתי מספיק של המנגנון היצרני מהווה תופעה נפוצה ביותר: למשל, בכל מפעלי הבנייה בפולין מנוצלות המכונות רק בשיעור 20 אחוז. אשר להגדלת מצבורי המלאי, אחת הסיבות לכך היא הכמות הגדולה של מוצרים המונחים כאבן שאין לה הופכין, אם מפני שלא נמצאו להם קונים ואם מפני שאין להם שימוש בגלל איכותם הירודה. ההוצאות על מוצרים כאלה יורדות לטמיון, אין הן מוסיפות מאומה לייצור או לצריכה. במשך השנים 1963-1961 הפסיד המשק הלאומי בצורה כזאת בערך 21 מיליארד זהובים, שלא הובאו בחשבון בתוכנית החומש. איש אינו יודע כמה מצבורי מלאי מופרזים ובלתי מועילים כלולים בתוכנית עצמה; על כל פנים, הגידול במצבורי המלאי ספג בשנת 1960 28.2 מיליארד זהובים, שהם 7.4 אחוזים מההכנסה הלאומית. בשנת 1961 – 32.9 מיליארד זהובים שהם 8.1 מההכנסה הלאומית, ובשנת 1963 – 32.3 מיליארד זהובים שהם 7.3 מההכנסה הלאומית.
הסיבה המשותפת לניצולו הבלתי מלא של הפוטנציאל היצרני ולמצבורים של מלאי שאין לו הופכין היא אי ההתאמה הכללית של הייצור לצרכים. הייצור ההמוני של סוגי מוצרים שאין להם שימוש והמצטברים במחסני עודפים מלוּוה במחסור חריף – לא רק מחסור במוצרי יסוד, אלא גם בסוגים שונים של מכשירים וחלקי חילוף – ועל ידי כך נגרמים עיכובים תכופים וניצול בלתי מלא של פוטנציאל הייצור ובאופן כללי חוסר סדירות בכל תהליכי הייצור. כשמתקרב המועד בו חייב המפעל להגיש דו"ח תקופתי, נעשים מאמצים להדביק את הפיגורים במילוי התוכנית – וזאת על ידי העמסת עבודה יתרה על הפועלים, ועל חשבון איכות המוצרים.
אי התאמתו של הייצור לצרכים מתבטא לא רק במבחר הבלתי מתאים, אלא גם באיכות הירודה. יתר על כן, איכותם הבינונית של חומר הגלם, של המכשירים והמכונות תורמת להורדת איכות המוצר הסופי וגורמת לבלאי מהיר של אמצעי הייצור – וזה מקור נוסף לבזבוז. קשה להעריך באופן כמותי את השימוש המופרז בחומרי גלם ובדלק, את חוסר הניצול המלא של כוחות הייצור, את המצבורים המופרזים של מלאי ואת שאר הנזקים הנגרמים על ידי האיכות הבלתי מספקת. אולם אין ספק שבאופן זה מתבזבזים עשרות על עשרות מיליארדי זהובים כל שנה. לנוכח היקפו העצום של בזבוז זה, נראים כל תכסיסי החיסכון הננקטים – כטיפה בים.
4. ניצול בלתי מספיק של גורמי ההתרחבות האינטנסיביים
התרחבות בדרך אינטנסיבית פירושה הגדלת התפוקה על ידי הכנסת מודרניזציה, קידמה טכנית וטכנולוגית (המביאות לשיפור האיכות ולחיסכון בהוצאות על חומרי גלם) וכן הגדלת התפוקה על ידי הכנסת שכלולים אירגוניים (המאפשרים את גילוין וניצולן היעיל של הרזרבות). כאשר אומרים אנו כי המשק הגיע לנקודת "רוויה תעשייתית", כוונתנו לומר כי המנגנון היצרני התרחב במידה המספקת לקליטת כל כוח העבודה שאינו עסוק בחקלאות; גודלו של כוח עבודה זה תלוי כמובן ברמת התפוקה של הסקטור החקלאי. מאותו רגע שבו הושגה נקודת רוויה זאת, אי אפשר להמשיך בהרחבת הייצור על ידי הגדלה כמותית גרידא של המנגנון היצרני, כלומר בשיטה האקסטנסיבית, הדורשת העסקת כוח עבודה נוסף; הרחבת הייצור חייבת להיעשות בדרך האינטנסיבית המגדילה את התפוקה לגולגולת. אולם לפי האינפורמציה שנמסרה בסתיו 1962 על ידי שר סחר הפנים מתברר, כי הנחיות תוכנית החומש הנוגעות למיכון מולאו רק ב-44 אחוז, ואלה הנוגעות לאוטומציה – ב-29 אחוז. ידועה היטב נטייתם של המפעלים למסור אינפורמציה מסולפת על היקף הרזרבות שבידיהם. כישלון התוכניות בתחום הקידמה הטכנית והאירגונית – כלומר, תוכניות להגדלת התפוקה בתנאים שבהם התרחבות אקסטנסיבית כבר אינה אפשרית – מהווה גורם נוסף המכשיל את גידול ההכנסה הלאומית.
5. מחסום הייצוא
שיווי המשקל בסחר החוץ הוא רופף מפני שמצד אחד חל גידול ביבוא מן הארצות הקפיטליסטיות ומצד שני אין התעשייה המעבדת הפולנית מסוגלת לעמוד במבחן הייצוא. 18 אחוז מתפוקת התעשייה המכאנית מיועדים לייצוא, אך רק 4 אחוזים נקלטים על ידי השוק הקפיטליסטי (ולכל היותר אחוז אחד על ידי הארצות המערביות היותר מפותחות). לעומת זאת, הסחר עם השוק הקפיטליסטי תופס כ-39 אחוז מכלל היקף סחר החוץ הפולני. תופעה זאת קשורה עם העובדה שהתעשייה אינה מצליחה למלא את תוכניות הייצוא שלה, עם רמתה הטכנית הירודה ועם האיכות הגרועה של מוצריה. בגלל איכותם הירודה של המוצרים ומחירם הגבוה של חומרי הגלם המשמשים לייצורם אין מוצרים אלה מוצאים להם קונים, או שהם נמכרים במחירים נמוכים שאינם מכסים את מחירם של מוצרי הייבוא. את הגרעון במאזן הסחר התעשייתי מכסים על ידי הגדלת הייצוא של חומרי גלם, דלק ומזון – וסוג זה של יצוא הוא בלתי משתלם יותר מכל סוג אחר. [הערת המערכת: המחברים רומזים כאן לתופעה הידועה היטב, שמחירם של חומרי גלם ומזון בשוק העולמי הולך ויורד בהשוואה למחירם של מוצרי התעשייה]. באופן כזה לא רק מפחיתים את ההכנסה הלאומית הניתנת לחלוקה, אלא גם מחמירים את המחסור בחומרי גלם ובדלק (כלומר את מחסור המוצרים הראשוניים) ואת המחסור במזון בשוק הפנימי (כלומר, את המחסום האינפלציוני).
* * *
הסימפטומים של המשבר הכלכלי, אותם מנינו בסעיפים 3, 4 ו-5, נובעים ביסודם מאותן סיבות שאותן ננתח להלן.
– המשך בגיליונות הבאים –
[פרקים נוספים לא פורסמו בגיליונות "מצפן" הבאים]
