ביפו: השתוללות רק"חיסטית
בראשית אפריל פנה האירגון הסוציאליסטי הישראלי אל המפלגה הקומוניסטית (רק"ח) בהצעה לקיים השנה הפגנה משותפת ב-1 במאי. ההצעה נומקה כלהלן:
בתנאים של המשך הכיבוש של הטריטוריות הערביות, כאשר הולכת וגוברת ההתנגדות הפלשתינאית וכאשר אמצעי הדיכוי הישראליים הולכים ומחריפים – יש לרכז בהפגנה משותפת את מעט הכוחות הישראליים המתנגדים לכיבוש ולדיכוי; יש להעלות מסביב לנושאים אלה סיסמאות מתאימות ברוח האינטרנציונליזם הפרולטרי. וכל זאת, כמובן, מבלי לזנוח סיסמאות מאבק אחרות, מעמדיות, פנים-ישראליות.
ההצעה, שנמסרה לחבר הוועד המרכזי של רק"ח, עוזי בורשטיין מתל אביב, לוותה בהסברים מפורטים יותר, והביאה מיד בחשבון מצב שבו לא תהיה הסכמה על סיסמאות משותפות. הוסיפה ההצעה של "מצפן" בהקשר לכך: גם במקרה של אי-הסכמה לסיסמאות משותפות יש לקיים הפגנה אחת, שבה יופיע כל אחד תחת סיסמאותיו, כשהמכנה המשותף הוא ההתנגדות לכיבוש.
וכי יש חובה אינטרנציונליסטית אחרת מזו, בתנאים הקיימים?
החבר בורשטיין הבטיח את תשובת המוסדות המוסמכים של מפלגתו. ואמנם, כעבור ימים ספורים הביאה בשלמותה: המפלגה הקומוניסטית שוללת את ההצעה מכל וכל. "ההפגנה שעליה הודענו", הוסיף בורשטיין, "היא הפגנה מפלגתית. היא הפגנה שלנו. לא נסכים לשתף בה גופים אחרים". אבל, הוא הוסיף מיד, "נסכים כמובן להשתתפותכם כבודדים בתוך שורותינו, אך בלי סיסמאות".
(אגב, אותו עוזי בורשטיין כתב במאמר שפירסם בעיתון מפלגתו, בגיליון ה-1 במאי, כי "המצב המדאיג של ישראל כיום מחייב את כולם לא לעסוק בחשבונות קטנוניים או בחישובים מפלגתיים צרים, אלא לפעול להקמת חזית של שוחרי-שלום, שתכלול את כל האירגונים, החוגים, האישים, העמלים, אנשי האינטליגנציה והסטודנטים, וכל אנשי המצפון, לליכוד כל הכוחות על מנת לפעול במאוחד, במישנה-כוח, נגד המדיניות של המשך הכיבוש, נגד הסכנה של מלחמה נוספת ולמען השלום". – הסברים מיותרים!).
* * *
"יהיו מכות!"
האירגון הסוציאליסטי הישראלי השיב לאותו בורשטיין, נציג מוסמך של מפלגתו, כי רק"ח מותירה בפני "מצפן" אפשרויות ספורות בלבד, ביניהן אחת המתקבלת ביותר על הדעת: אנשי "מצפן" יופיעו עם סיסמאותיהם ובשמם, בשורות מלוכדות, מאחורי שורותיה של המפלגה הקומוניסטית. בורשטיין נחרד. לא יתכן, פסק בו במקום.
ולמה? "הרי אתם יודעים שהמצב ברחוב מתוח, ואנו צפויים להתקפות מצד קהל מוסת!" כן, אנו יודעים זאת, השיב נציגנו באותה הפגישה והוסיף: "מול כל פגיעה – נעמוד יחדיו! ההבדלים הפוליטיים בינינו לא יהוו מכשול לכך".
החבר בורשטיין ביקש באותה הזדמנות להתחשב ברצון מפלגתו, הביע תקווה חברית כי אכן נעשה כך והסתלק. לרגע היה נדמה כי פרשת המו"מ בדבר הפגנה משותפת, הסתיימה. אין אפשרות לקיים הפגנה משותפת עם המפלגה הקומוניסטית – יקוימו, אם כן, שתי הפגנות שכנות ונפרדות.
אלא שהעניינים התגלגלו אחרת מכפי שניתן לצפות באותו שלב.
כעבור ימים ספורים הוזעק נציג "מצפן" בתל אביב בטלפון, על ידי קומוניסט ותיק, אף הוא מתל אביב. כשנפגשו השניים, הוסבר לנציגנו כי "העסק חמור. המפלגה לא מסכימה בכלל שתצעדו עם סיסמאותיכם והיא תתנגד לכך בכוח". מה פירושו של כוח? "כוח ממש, יהיו מכות, המפלגה תארגן את אנשיה המתאימים לשם כך, ותסכל כל ניסיון שלכם לצעוד!"
כששקלנו את האיום הזה, הובאה בחשבון העובדה כי החבר שמסר אותה אינו "נציג מוסמך" של מפלגתו. הוא אף הסביר כי אינו ממלא שליחות רשמית. מצד שני מוכר איש זה (הכוונה ליעקב חן) בכנותו וביושרו. לא היה ספק בדבר, כי עניין השימוש בכוח אכן הועלה אי-שם במוסדותיה של המפלגה הקומוניסטית, אך החלטנו לעבור על העניין לסדר-היום, בתקווה כי מוסדות המפלגה לא יעיזו ליזום בימים כאלה התכתשות פומבית ברחובותיה של יפו, בין מתנגדי הכיבוש לבין עצמם.
* * *
"אינכם גוף פוליטי מוכר!"
היתה זו תקוות שווא.
24 שעות לפני מועד ההפגנות המתוכננות ל-1 במאי, הוזעקו נציגי האירגון הסוציאליסטי בטלפון לפגישה דחופה. הפעם עם "נציג מוסמך" של המפלגה: החבר יורם גוז'נסקי מתל אביב.
קבע גוז'נסקי ברורות:· "יהיו מכות!"
שאלנו, לשם הבהרה: "כלום תעיזו ללכת מכות עימנו, כשאנו נושאים סיסמאות בנוסח 'הלאה הכיבוש', לעיני קהל לאומני ולשמחת כל הריאקציה הישראלית?" השיב נציג רק"ח: "כן!" כדי לחזק את תשובתו הסביר גוז'נסקי לאיש שיחו מ"מצפן": "אם אקבל הוראה, אכה אפילו אותך!"
מכאן ואילך חדלה השיחה להיות חברית, הפכה ל בירור נוקשה ורשמי. תערובת של נימוקים טכניים ופורמאליים, המתאימים יותר לקצין משטרה, עורבבו בפיו של נציג רק"ח עם נימוקים פוליטיים: "למה לא ביקשתם רישיון?", "אתם אינכם גוף פוליטי מוכר", "לא נסכים ששמכם יופיע, אפילו בלי סיסמאות, ואפילו אם תופיעו בסיסמה אחת בלבד המביעה תמיכה במפלגתנו", "הסכמנו אמנם להופיע לפעמים בפעולות משותפות, אבל זה היה תמיד תחת שמות אחרים, כמו הווועד ליוזמת שלום או ועד לענייני וייטנאם", "אתם אנטי-סובייטים", "אתם מתנגדים להחלטת מועצת הביטחון", ועוד ועוד.
בתקיפות פקידותית תבע נציג רק"ח תשובה על השאלה "מה תעשו מחר?". סירבנו להשיב.
* * *
"פרובוקציה נגד המפלגה"
הסיסמאות היו מוכנות. החברים היו מגויסים. גוז'נסקי המשיך לטלפן ולבקש "תשובה". הקומוניסט הוותיק התקשר שוב ושוב וניסה "להשכין שלום". לבסוף נפלה החלטתנו – לא-פה-אחד: לוותר על הסיסמאות, למנוע תיגרה, לסכל שמחה בקרב הריאקציה ומבוכה ודיכאון אצל כל מתנגדי הכיבוש – יהודים וערבים, חברי המפלגה הקומוניסטית, חברי האירגון הסוציאליסטי הישראלי ובלתי-מפלגתיים.
האם היתה זו כניעה? האם היה זה פחד? לדעתנו, היה זה גילוי של אחריות, שהיה מחויב המציאות אותה ייצרו ברוב ניוונם עסקני מוסדות רק"ח, שאין להם ולא כלום עם הרצונות, השאיפות והמאוויים של חברי מפלגתם, בערים ובכפרים, יהודים וערבים, השואפים באמת ובכנות לגבש את כל הכוחות המתנגדים לכיבוש בקרב המחנה הסוציאליסטי-קומוניסטי בישראל. אולם גם גילוי של אחריות קשה היה להם לבלוע – לאותם העסקנים הכיתתיים.
כשראו את השורות המלוכדות של "מצפן" מסתדרות לקראת ההפגנה, מורכבות מעשרות רבות של נושאי דגלים אדומים, יצאו שוב מעורם, נזעקו ברגע האחרון להטמיעם בים הדגלים הכחולים-לבנים שלהם. הם נכשלו בכך.
מן הראוי לציין, כי עד לרגע האחרון ניהלו עסקנים אלה תעמולת שקר בקרב חבריהם מן המפלגה, שלא ידעו דבר על כל המתרחש, בנוסח הידוע: "אנשי 'מצפן' מארגנים פרובוקציה נגד המפלגה, שמטרתה לסבך אותנו עם השלטונות".
ומהי הפרובוקציה?
בשעת הצעידה ברחובות יפו, קראו אנשי "מצפן" שתי קריאות חוזרות ונשנות: "הלאה הכיבוש!" ו"השלטון לפועל!"
מול ה"פרובוקציה" הזו אירגנה המפלגה קבוצת בריונים, בניצוחו של מזכיר סיעת רק"ח בכנסת, יוסף גלילי [אלגזי]. קבוצה זו נשלחה לאגף את חברינו בזמן הצעידה ולהשתיק את השמעת הסיסמאות בעזרת סיסמאות-שכנגד.
כלום יכולות להיות לקומוניסט כן וישר סיסמאות-שכנגד ל"הלאה הכיבוש" ול"השלטון לפועל"?
לאלוהי בורשטיין-גוז'נסקי-גלילי הפתרונים.
ר. ליבנה (רמי ליבנה) וח. הנגבי (חיים הנגבי)* * *
בתל אביב: השתוללות מק"יסטית
בשעה שהפגנות ה-1 במאי צעדו ברחובות יפו, התכנסה מפלגת מיקוניס-סנה לאסיפה בכיכר דיזנגוף בתל אביב. הדוברים והכרזות הביעו ברכות והתפעלות מ"ניצחונו המזהיר של צה"ל במלחמת ששת הימים".
על כך אין טעם להאריך את הדיבור. כדאי רק לצטט יומון שאינו חשוד בשנאת מק"י – "הארץ" – בדווחו למחרת היום על ההפגנה המק"יסטית, שנערכה לאחר האסיפה:
בקטע הראשון של ההפגנה, שצעדה מהכיכר לשדרות קק"ל, לאורך רחוב דיזנגוף, היא נתקלה בקבוצה של נוער לאומי, שהשמיעה קריאות "בוז" ו"קומוניסטים לרוסיה". אחד מסדרני התהלוכה ניסה להתגבר על קריאותיה על ידי השמעת קריאות ברמקול "יחי ה-1 במאי". הקבוצה חסמה את הרחוב בקטע האחרון של התהלוכה, אולם איפשרה לבסוף לכל הצועדים לעבור בצפיפות, תוך חילופי דברים חריפים. אנשי הקבוצה אמרו לאחר מכן, בשיחה עם כתב, כי באו למקום כבודדים.
כאשר יצאו מהכיכר אחרוני הצועדים הופיעה לפתע קבוצה של אנשי מצפן, שנשאו דגלים אדומים בלבד. אנשי מק"י, שהבחינו בהם, מנעו מהם להצטרף להפגנה, אנשי מצפן פתחו בקריאות "השלטון לפועל". תוך כדי כך החלו התכתשויות ותגרות-ידיים קלות, וחלק מהדגלים והכרזות של אנשי מצפן נחטפו ונקרעו.
קבוצת הנוער הלאומי הצטרפה אף היא להודפי קבוצת מצפן, שהורחקה לבסוף עד לעבר השני של הכיכר. השוטרים, ששמרו על הסדר, חשו למקום; הם לא התערבו בתיגרה, אך ציוו על אנשי מצפן להתפזר.
לאחר מכן אירעה התנגשות נוספת עם אנשי מצפן בקרן הרחובות פרישמן-דיזנגוף, ושם הם פוזרו על ידי אנשי מק"י והשוטרים כאחד.
עד כאן "הארץ", בדבר הקואליציה המק"יסטית-משטרתית-לאומנית.
מ. דוד (דוד מוזס)
הכרוז שהופץ על ידי האירגון הסוציאליסטי הישראלי באחד במאי השנה – במפעלים ובמקומות עבודה.