להלן הנוסח המלא של ההודעה לעיתונות, שנשלחה לכל העיתונים היומיים והאחרים בארץ. הודעה זו לא נזכרה אף במילה אחת ב"ידיעות אחרונות" או בכל עיתון אחר.

*     *     *

‏במשך שבוע שלם, החל ביום ראשון, 16 למארס, הלעיט "ידיעות אחרונות" את קוראיו בידיעות שקרניות הקשורות באירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן").

  • ב-16 למארס, תחת הכותרת "מתארגנת רשימה אנטי ישראלית לכנסת", מסר הצהרון פרטים דמיוניים על יוזמת "מצפן" להקמת רשימה שתדרוש "נסיגת ישראל עד גבולות החלוקה של 1947, כשלב ראשון בדרך לביטולה של המדינה". בגוף הידיעה משובצים פרטים, אשר מלבד היותם מצוצים מן האצבע, הרי הם מעידים על בורות כותביה, כמו למשל, הכוונה להעמיד בראש הרשימה "אישיות ממזרח ירושלים". כאילו יש לתושבי ירושלים המזרחית זכות לבחור ולהיבחר לכנסת השביעית.
  • ב-17 למארס, תחת הכותרת המצוטטת מפי "אחד ממנהיגי החבלנים" – "פת"ח מקיים קשרים עם רק"ח ומצפן" – מסר "ידיעות אחרונות" ציטטות מקוטעות ומשובשות מראיון שפירסם השבועון התוניסי "ז'ן אפריק".
  • ב-18 למארס, תחת הכותרת "יהודים מישראל מסייעים לפת"ח" פירסם הצהרון מאמר מפרי עטו של ישעיהו בן-פורת, הרצוף שקרים, אי-דיוקים ודברי בלע המסיתים בפירוש לחיסול האירגון הסוציאליסטי הישראלי.
  • ב-19 למארס פירסם "ידיעות אחרונות" ידיעה דמיונית, בה שובץ השם "מצפן" כדי להבאיש את ריחם של שוללי המערך בקרב מפ"ם, לפי מיטב המסורת המקארתיסטית.
  • ‏ב-20 ‏למארס פירסם הצהרון כתבה מפרי עטו של עמוס קינן, הנושאת את הכותרת "מצפן מחפש כרטיס כניסה זול". הכתבה, המשתרעת על חצי עמוד, מתיימרת להיות עובדתית והיא כוללת ''עובדות" מנוגדות והפוכות ל"עובדות" אותן פירסם יומיים קודם לכן עמיתו של קינן, בן-פורת. למשל: אליבא דקינן, מצפן "אינה מונה אלא 40 חברים רשומים" ואילו בן-פורת מפחיד את קוראיו ב"כמה עשרות סטודנטים יהודים וערבים ידועים, ועוד כמה עשרות שאינם ידועים". או: בן-פורת קובע ש"קשה לברר את מהות האירגון, המכנה עצמו מצפן, ואת היקפו", ואילו קינן לא רק נוקב במספרים, אלא גם קובע שזהו אירגון של אימיגרנטים והוא מונה בשמות את ''מנהיגיו" תוך שירבוב שמות של חבריו הפרטיים, המוכרים לו היטב כאנשים שאינם ואף פעם לא היו חברי מצפן (דוגמת שמעון צבר ודוד נוסבאום).

*     *     *

‏אנו קובעים מפורשות: כתבי "ידיעות אחרונות" ועורכיו עברו באמצעות פירסומים אלה על מיטב כללי האתיקה העיתונאית המקובלים.

‏אף אחד מהם לא ביקש ראיון עם מישהו מחברינו. שום כתב של  הצהרון לא ניסה בכלל להציג לנו שאלות, או לברר עימנו פרטים שהיו מונחים באמתחתו, שום כתבה מאלה שפורטו לעיל לא התבססה על גילויי-הדעת שפירסמנו ערב המלחמה, או לאחריה, או בעת האחרונה. לא נעשה אפילו ניסיון לצטט פירסום שלנו או להתבסס על הירחון "מצפן". אף אחד מהכתבים הנ"ל לא נכח מעולם באסיפותינו או בחוגי-בית שאנו מקיימים, למרות שהודעות על כך מתפרסמות בגליונות "מצפן" בקביעות.

‏המסקנה המתבקשת מכך: הכתבות הנ"ל נכתבו בזדון שקרני, הן כדי להסית נגדנו ולבטל את השפעת רעיונותינו וסיסמאותינו בישראל; הן כדי להבאיש את ריחנו בחו"ל, בקרב גופים ואנשים שמאליים, המרבים להשתמש בפירסומינו תוך כדי ויכוח עם ציונים ועם נציגיה הרשמיים של ישראל במקומותיהם.

‏*     *     *

‏אין לנו אשליה, כי ניתן להגיב על פירסומים אלה ב"ידיעות אחרונות" עצמו. "ידיעות", כמו עיתונים ישראליים אחרים, נוהג להפריח שקרים פוליטיים חדשות לבקרים ומונע באופן שרירותי את האפשרות להכחישן.

‏חובתנו להגיב נובעת מתוך יחס לאוהדינו ויריבינו הכנים, וכדי לחשוף פעם נוספת את פני "ידיעות אחרונות" ודומיו בעיתונות הישראלית.

‏להלן הערותינו ביחס לפירסומים האחרונים, שצוינו למעלה:

1. האירגון הסוציאליסטי הישראלי הוא אירגון ישראלי שאינו מקיים סניפים בחו"ל. הביטאון שנוסד ונערך על ידי שמעון צבר – "יזראל אימפריאל ניוז" – אינו ביטאון של אירגוננו. הוא מוצא לאור בלונדון וכולל ברובו תרגומים מתון העיתונות הישראלית. בין השאר: תרגומים מתוך "ידיעות אחרונות". בן-פורת מעריך שביטאון זה "מוציא את דיבתה הרעה של המדינה בקרב הגויים". הערכתנו היא הפוכה. הביטאון, הכתוב ברוח אינטרנציונליסטית, מוכיח ל"גויים" שלא כל הישראלים שוביניסטים ותאבי סיפוחים, כדוגמת עורכי וכתבי "ידיעות אחרונות". אם ניתן להאשים מישהו ב"הוצאת דיבת המדינה רעה", הרי שאת ההאשמה הזו יש להטיל על הכתבים השוביניסטים, כדוגמת הרצל רוזנבלום ואחרים, ולא על שמעון צבר שמתרגם תוך כדי שלילתם ותוך כדי ניהול תעמולה ברוח הפוכה. זכותו של צבר לפירסום עיתונו אינה מותנית ברשותם של בן-פורת וחבריו, המנהלים אף הם תעמולה בחו"ל, מעל כל במה אפשרית.

2. עמדת האירגון ביחס לתנועת ההתנגדות הפלשתינאית אינה זו המוצגת על ידי האדונים בן-פורת וקינן. היא באה לכלל ביטוי רשמי בגילוי-דעת מן ה-22 למארס 1968, שפורסם, בין השאר, בגיליון "מצפן" מס' 41 וזכה להיות מצוטט מעל גבי ביטאונים שמאליים שונים בעולם ובפירסומים מחקריים, כדוגמת זה של פרופ' מקסים רודינסון. להלן הקטע המתייחס לבעיה הנדונה:

"...זכותו וחובתו של כל עם כבוש ומדוכא לגלות התנגדות ולהיאבק על חרותו. את השיטות, הדרכים והאמצעים הנכונים והנחוצים למאבק זה יקבע הוא בעצמו, ואך צביעות תהיה זאת מצד זרים – ובייחוד אם שייכים הם לעם המדכא – להטיף לו מוסר ולהגיד לו 'כזאת תעשה וכזאת לא תעשה'.

"עם הכרתנו בזכות הבלתי-מותנית של הכבושים להתנגד לכיבוש – לא נוכל לתמוך אלא באירגון או באירגונים, אשר בצד התנגדותם לכיבוש יכירו בזכות ההגדרה העצמית של העם הישראלי. על בסיס כזה יוכל המאבק של העם הפלשתינאי להשתלב במאבק משותף של הערבים והיהודים באזור, למען עתיד משותף".

‏ברור לגמרי, שעיתונאים כמו האדונים בן-פורת וקינן ידעו גם ידעו על עמדתנו זו. אלא שלחסיד הפעולות הצבאיות כמו בן-פורת ולמשתתף בטבח דיר-יאסין כמו קינן אין די אומץ ודי יושר אישי כדי לנהל ויכוח הוגן עם עמדה זו.

בן-פורת כותב עלינו, כי "הם דוגלים בחיסול הציונות והמדינה היהודית בתור שכזו ומעלים על נס – בדיוק נמרץ כמו הפתח – הקמת מדינה בה יהיה מקום, להלכה, לערבים וליהודים גם יחד. לא ידוע, אם כדוגמת הפלשתינאים הם גם טוענים שצריך לגרש מישראל כל יהודי שלא נולד פה..."

בן-פורת הרי מבסס את דבריו על ראיון שפורסם ב"ז'ן אפריק", שהוא, לדעתו, "נחשב בדרך כלל לביטאון מהימן". "יש להניח", מוסיף בן-פורת, "כי דברים שהוא (ז'ן אפריק) שם בפי אחד מראשי החבלנים הפלשתינאים אמנם נאמרו על ידו".

‏אם כך הדבר – אם הביטאון התוניסי הוא מהימן אליבא דבן-פורת – למה הוא מזייף את תוכנו? למה הוא שם בפי דובר הפלשתינאים דברים שלא אמר כלל, כמו הרצון לגרש מישראל כל יהודי שלא נולד בה? ולמה הוא מתעלם מדברים שאמנם נאמרו באותו ראיון? כמו אלה שתרגומם ניתן להלן:

"‏...מטרת האיסטרטגיה שלנו היא לבנות יחד עם יהודי ישראל פלשתינה חילונית, ואנו מקווים לקשור למאבקנו מספר גדל והולך של יהודים אנטי-ציונים, כי הציונות מנצלת את היהודים והערבים כאחד..."

‏או, במקום אחר באותו ראיון:

"הפלשתינאים, מצידם, לא חשבו אף פעם לזרוק את היהודים לים, אבל לפני 1967 קשה היה להם להשמיע את קולם... הרעיונות מתפתחים. אנחנו כבר לא דוגלים במדינה רב-דתית כדוגמת לבנון. זהו דבר ריאקציוני. העיקרון צריך להיות: אדם אחד – קול אחד. לא חשוב כלל אם הרוב בוחר בנשיא יהודי, כל עוד זה דמוקרטי..."

"...אנו כבר יכולים לומר, שאם קיימים יהודים הנרדפים בעולם, רק עקב היותם יהודים, אנו הפלשתינאים נקבלם בברכה. אולם כל מה שאנו יכולים להציע להם היום הוא להתחלק עימנו באוהלי הפליטים".

‏ובכן ברור: בן-פורת מזייף את הראיון המתפרסם ב"ז'ן אפריק", ואת הזיוף הוא מדביק עלינו. והרי זהו שקרן בריבוע!

‏ובאשר לעמדת האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן") ביחס לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי, הרי קטע מתוך גילוי-הדעת שהוזכר למעלה:

"...אנו סבורים כי לשם פתרון הבעיות העיקריות של המזרח התיכון, ובכלל זה הבעיה הישראלית-ערבית, הכרחית תמורה יסודית של המשטר בכל ארצותיו, מהפכה סוציאליסטית אשר תתן את השלטון בידי מעמד העובדים, תשחרר את האנרגיות העצומות הטמונות בהמוני האזור, ותטה אותן לפעולה למען קידמה חברתית וכלכלית. תמורה כזאת נחוצה לא רק בארצות הנתונות עתה במשטר פיאודלי- מלוכני, אלא גם בארצות הערביות המתקדמות-יחסית, שבהן שורר משטר זעיר-בורגני המכנה את עצמו 'סוציאליסטי'. אגב, תמורות סוציאליסטיות בארצות-ערב ישפיעו ללא ספק על צורת מאבקו של העם הערבי הפלשתינאי וישוו לו גוון שמאלי מובהק.

"אשר לישראל, הרי כאן נדרשת מהפכה סוציאליסטית אשר תשנה כליל את אופיה של המדינה ותהפוך אותה ממדינה ציונית, מכשיר להמשך הקולוניזציה הציונית, בעלת-ברית טבעית של האימפריאליזם – למדינה סוציאליסטית, המבטאת את האינטרסים האמיתיים של ההמונים הישראליים, מדינה שפניה אל המרחב הסובב אותה והשואפת ומסוגלת להשתלב בתוכו.

‏"סבורים אנו כי גם בתנאים החדשים שנוצרו אחרי המלחמה נשאר בתוקפו הפתרון הסוציאליסטי המהפכני לסכסוך הישראלי-ערבי, והוא אף קיבל עתה משנה-תוקף. דה-ציוניזאציה של ישראל והשתלבותה באיחוד סוציאליסטי עם הארצות הערביות השכנות – זו היא הדרך לפתרון הבעיה".

*     *     *

‏"דם נשפך בבקעת הירדן, ומצפן מזיל דמעות דיו", מקונן קינן.

‏"נחוצה תשומת לב מרובה מצד גורמי הביטחון", זועק בן-פורת וממשיך: "יש מרחק כלשהו בין דמוקרטיה לבין הפקרות. הגיע הזמן להציב איזשהם גבולות, ורצוי שגבולות אלה יותוו בצורה שלא תשאיר מקום לטעויות העלולות להיות טראגיות".

סגנון מוכר. נימוקים ידועים. מטרה ברורה.

כתבי "ידיעות אחרונות", בקוראם לחיסול האירגון הסוציאליסטי הישראלי, מחזקים את המגמות הפאשיסטיות בישראל, ותורמים את תרומתם, לעיתים במסווה "שמאלי" (כדוגמת קינן), להקמת רודנות עקובה מדם.

‏אנו לא נירתע!

האירגון הסוציאליסטי הישראלי

25.3.1969