למערכת מצפן שלום,
אבקשכם לפרסם את מכתבי המצורף בזה. מכתב זה נשלח למערכת "מעריב" ולאחר דין ודברים עם העורך פורסם רק בחלקו.
איפה ואיפה
כלל משפטי מקובל ברוב שיטות המשפט אומר כי אדם המואשם בעבירה הוא בחזקת חשוד, עד אשר הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר. עד כמה שידיעתי מגעת נהגה אפילו העיתונות הישראלית עד לפני כשנה וחצי לכנות אנשים העומדים למשפט בשם "חשודים". במשך השנה ומחצית השנה האחרונות חלה מטמורפוזה בהשקפת ה"צדק" של חלק מהעיתונות הישראלית.
אני אחוזת תדהמה גוברת והולכת מדי היתקלי בחרות הרבה שמתירים לעצמם עיתונים מסוימים. אנשים העומדים למשפט בשל עבירה מסוימת שוב אינם חשודים בביצועה. הערכאה העליונה הטמונה אי שם בקולמוסו של העיתונאי חרצה את דינם ופסקה כי אכן עשו את המעשים המיוחסים להם: "משליך הרימון במערת המכפלה טוען – אחר ביצע את ההתנגשות" ("מעריב", 19.3.69). "עצרו מספר צעירות ששיתפו איתה פעולה" ("מעריב" 17.3.69). "תלמיד מבית ספר תיכון לבנים "יפו" בעזה נפצע אתמול בבוקר כאשר ניסה לפוצץ מוקש באחת הכיתות" – וזאת למרות שבהמשך אותה ידיעה כתוב: "התלמיד ממשיך להכחיש כאילו הוא שהפעיל את המרעומים שבכיתה" ("מעריב", 13.2.69).
מעניין כי באותו דף בו כתובה הידיעה דלעיל ישנן ידיעות נוספות על עבירות בהן הוכחות לייחוס עבירה לאדם מסוים הן בעלות אותו משקל ואף ברורות יותר מאשר במקרה הנער בעזה: "חולה נפש נעצר כחשוד בביצוע תקיפה" (אולם חשוד זה הינו תושב נהריה). או "הוגש גיליון אישום נגד עוד שני חשודים בשוד סניף דיסקונט" (שמם של החשודים כמובן – פלדמן ושץ) ועוד באותו עמוד: "חשוד בשוד מזוין בבנק שוחרר בערבות" (הנ"ל תושב שכונת התקווה).
אלו אך מעט משלל העיוותים המתבצעים כמעט מדי יום מעל דפי עיתונות זו, וקצרה היריעה מלפרט את כולם. בחוק בית-משפט תשי"ז – סעיף 41(א) נאמר: "לא יפרסם אדם דבר על עניין התלוי ועומד בבית המשפט אם יש בו כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו. העובר על כך דינו שנת מאסר או 2,000 ל"י קנס".
האם אינכם ערים לכך כי זעקותיכם על העוול בתליית יהודי עיראק או אודות העיוות המשפטי שנגרם לאלי כהן ז"ל בדמשק, נבלעות ונחלשות נוכח שפע העיוותים היום יומיים?
יודעת אני כי השוואה זו לא תנעם לאוזני רבים מאתנו, אולם במדינה בה ניתן לעצור אדם במעצר אדמיניסטרטיבי לתקופה בלתי מוגבלת רק בשל היותו חשוד, אם ניטול ממנו בשרירות אף את התואר "חשוד" הרינו כמציבים עמודי תלייה סמויים בכל ידיעה אינפורמטיבית.
אם דבר זה לא יתוקן, לא נותר לנו אלא להודות כי האמת ואי משוא-הפנים הן איצטלאות שאל לנו להתהדר בהן.
בתודה ובכבוד רב, לאה צמל