האחד במאי – יום הסולידאריות הבינלאומית של פועלי העולם כולו – מת ונקבר!
קברו אותו, במשותף, עסקני ההסתדרות, מנהיגי מפלגות הפועלים, ראשי השלטון והבוסים של התאחדות בעלי התעשייה. כלומר: אלה המתיימרים להיות נציגי הפועלים ואלה שהם מנצלי הפועלים, עשו יד אחת כדי לבטל אחת ולתמיד את הפגנות האחד במאי, כדי לשתק סופית את דבר הפועל בישראל, כדי לסתום לו את הפה, כדי לקשור לו את הידיים.
לישראל תקציב הביטחון הגדול ביותר בעולם, ואילו האזרח הישראלי הוא משלם המס הגבוה ביותר בעולם. בישראל הפכה מדיניות הקפאת השכר למדיניות של קבע, ואילו עליית המחירים המתמדת הפכה לדבר של טבע.
בישראל אין איגוד מקצועי אמיתי. יש רק הסתדרות "פועלית", הנאבקת למען הקפאת השכר והמניפה את השוט של זריקה מן ההסתדרות על כל עסקן פועלים ועל כל ועד פועלים המנסה לפעול בכנות למען ענייני הפועל.
מנהיגי ההסתדרות הזו מאיימים בביטול הביטוח בקופת-חולים על כל פועל אמיץ ועל כל ועד פועלים לוחם.
מנהיגי ההסתדרות הפראיים, האדונים אהרון בקר, ירוחם משל וחבריהם, מכריזים על כל שביתה של פועלים כעל "שביתה פראית".
מנהיגים אלה, יחד עם השרים "הפועליים" יגאל אלון, משה דיין, גולדה מאיר ויוסף אלמוגי, ויחד עם הבורגנים הגדולים ועתירי ההון מן התעשייה והמלאכה, מן הבנקים ומן הבורסה, רוצים להפוך את הפועל בישראל לבהמה מנוצלת: תעבוד הרבה, תרוויח מעט, תסתפק במה שיש לך, תלך בתלם שמכתיבים לך ותשתוק.
ולמה לשתוק? כי "המצב הפוליטי הוא רע", כי "המצב הביטחוני מלא סכנות", כי "המדינה במצור".
נכון. המצב הפוליטי הוא רע, המצב הביטחוני מלא סכנות והמדינה נתונה במצור. אולם מי הם אלה המנהלים את העניינים הפוליטיים? מי הם אלה האחראים לענייני הביטחון? מי הם שליטי המדינה?
כל אחד יודע: אלה הם בדיוק אותם האנשים. זוהי גולדה מאיר. זהו משה דיין. אלה הם יגאל אלון ויוסף אלמוגי. זהו פנחס ספיר וידידיו המיליונרים. זוהי החבורה שכל אחד מפועלי ישראל מכיר אותה מזה שנים רבות.
לאף פועל ישר ולשום עובד בישראל אין אשליות ביחס לאנשים האלה, בכל מה שנוגע לעניינים הפנימיים. כולנו יודעים כי האינטרס של הפועל רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב. כל אחד למד זאת מניסיונו. כל אחד יודע כי הם עוסקים בימים אלה בחקיקת חוקים חדשים אנטי-פועליים. כל אחד מכיר אותם. בנמל אשדוד ובנמל חיפה. במפעלי אילין ובבית חרושת אמקור. בעבודות הייעור של הקרן הקיימת ובמפעלי סולל בונה.
למה, אם כן, לתת להם אשראי בכל מה שנוגע לפוליטיקה ולביטחון? למה לתת אמון במדיניותם? למה הפועל בישראל חייב להיות בהמת עבודה, רתומה למושכות שאנשים אלה מחזיקים, מבלי להטיל ספק בצידקת המדיניות הפוליטית והביטחונית שהם מנהלים?
אנו אומרים: ישראל לא אבודה! שום כוח עליון לא גזר עליה לנהל מדיניות של "על חרבך תחיה". אין זה עניין של "גורל אכזר" שקבע כי הדרך היחידה שנותרה לה היא הדרך של מלחמה עם העמים הערביים, מלחמה שאף אחד לא יכול להבטיח לנו כי תמיד תתנהל כרצוננו, כי תמיד ננצח בה, וכי אינה טומנת בקרבה סכנות נוראות לעתידנו.
עתידנו הוא קודם כל באחדות הפועלים בישראל – יהודים כערבים – נגד מדיניות הקפאת השכר, נגד חוקי העבודה החדשים, נגד נטל המיסים ההולך וגדל ונגד מדיניות המיתון החדשה, העומדת בשער ומחכה רק לסיום תקופת הבחירות.
המאבק המעמדי בישראל מנוגד למה שנקרא עתה "הליכוד הלאומי". הליכוד הלאומי הזה טומן בחובו בלוף גדול. זהו "ליכוד לאומי" המנוגד לאינטרסים של רוב העם, של הפועלים, של בעלי המלאכה, של האיכרים ושל הנוער. זהו "ליכוד לאומי" שנועד להמשיך את המלחמה בהמונים הערביים, שגם הם, בארצותיהם, מנוצלים ומדוכאים; שגם הם לא הגיעו עדיין לשלטון במדינותיהם ולא הצליחו למגר את מנצליהם מבית ומחוץ.
אנו קוראים לפועלים להתייצב תחת דגל האחדות הפועלית; דגל המאבק להטבת התנאים היומיומיים; דגל המאבק להקמת ויצירת איגודים מקצועיים אמיתיים במקום ההסתדרות המזויפת; דגל המאבק נגד המדיניות הפוליטית והביטחונית הקיימת; דגל המאבק להפיכת ישראל לבת בריתם של העמים הערביים במאבק האנטי אימפריאליסטי!
- נרים כולנו יחד את הדגל האדום באחד במאי!
- למען מאבק פועלי משותף, יהודי-ערבי, בישראל!
- למען מאבק משותף של עמי המזרח התיכון נגד האימפריאליזם!
- למען העתיד המשותף של ההמונים היהודיים והערביים במזרח תיכון סוציאליסטי!
יחי האחד במאי!
תחי המהפכה הסוציאליסטית!
