המזרח התיכון עומד מחדש לפני שינויים והכרעות רבי חשיבות. המאפיין העיקרי של ה"הסדר" המעובד בשיחות ובמשא ומתן בין הבורגנות האמריקאית והביורוקרטיה הסובייטית, המבדיל אותו מן ה"הסדר" שלאחר מערכת סיני – הוא היותו קשור בניסיון של שתי אלה להגיע להסכם כולל ליישוב מכלול הבעיות הבינלאומיות ולבלימת המשבר החברתי והפוליטי הבינלאומי המתפתח מזה שנים.

לאחר המשבר שבא בעקבות מלחמת העולם השנייה, הצליח האימפריאליזם האמריקאי לייצב את הכלכלה הן בארצו-הוא והן בכל העולם הקפיטליסטי באמצעות הוצאות מלחמה עצומות שהיוו מווסת לעודף הייצור ואשר מנעו את התחדשותו של משבר 1929. בנוסף לכך, סיפקו הוצאות אלו את הבסיס ל"מהפכה הטכנולוגית" של שנות החמישים ולאפשרויות ההשקעה הנוספות שהיו כרוכות בה. הביורוקרטיה הסובייטית ובעלות בריתה בשאר ארצות הגוש המזרחי עברו באותה תקופה כמה משברים, שהקשה שבהם התרחש ב-1956 יחד עם ה"דה-סטליניזציה", מרד הפועלים בהונגריה וסכנת התפשטותו לפולין. אולם משברים אלו נסתיימו בתבוסת מעמד הפועלים, בעיקר משום שזה לא מצא היענות בארצות הקפיטליסטיות המפותחות. באלו האחרונות לא התפתח מצב מהפכני ובמידה שיכול היה להתפתח, הרי שנבלם והוכשל על ידי המפלגות הקומוניסטיות הקשורות בביורוקרטיה הסובייטית.

אולם החל מראשית שנות השישים מתחילים להתגלות סימני משבר סימולטני של האימפריאליזם והביורוקרטיה. ביסודו עומדים הקשיים ההולכים וגדלים בכלכלה הקפיטליסטית, מיסוד ההוצאות הצבאיות, המווסתות אמנם לזמן מה את עודף הייצור, אך אינן פותרות את הנחיצות בהרחבה מתמדת של השווקים הלא ממשלתיים. ההתחרות הכלכלית בין הבורגנויות הלאומיות השונות מתעצמת עם התגברות המשבר. יחד עם האצה באינפלציה המבטאת את תופעת ההוצאות הבלתי פרודוקטיביות, גדלה האבטלה בכל הארצות הקפיטליסטיות המפותחות. באותה תקופה, מתחיל בארצות הברית מאבק הכושים, באירופה המערבית "מרד הסטודנטים", כסנוניות ראשונות המבשרות במישור החברתי את המשבר הכלכלי. כדי להגדיל את שווקיו, מתחיל האימפריאליזם הבינלאומי להפעיל לחצו על הביורוקרטיה בארצות הגוש המזרחי, העוברות בראשית שנות השישים ליישום הרפורמות הנועדות להתאים את מבנה הכלכלה והמחירים אל השוק הבינלאומי. בעקבות רפורמות אלו, קטן קצב הגידול הכלכלי, בכמה ארצות נוצרת לראשונה אבטלה בקנה מידה גדול, מתחזקות שכבות ניאו-בורגניות, גדלים הפער והניגודים הכלכליים והחברתיים בין מעמד הפועלים והביורוקרטיה.

השביתה הכללית בצרפת במאי 1968 וההתפתחויות בצ'כוסלובקיה במחצית הראשונה של אותה שנה, מפוררות את השפעתה של המפלגה [הקומוניסטית] ומקרבות את מעמד הפועלים אל השלטון – שתי התרחשויות אלו מהוות אות אזעקה לבורגנות הבינלאומית ולביורוקרטיה הסובייטית. מנהיגי מוסקבה רואים בעין יפה את נצחונו של דה-גול בבחירות, כפי שמנהיגי המערב מקבלים בשביעות-רצון, המלווה כמובן בתעמולה מילולית נגד סכנת הקומוניזם – את פלישת הצבא האדום לצ'כוסלובקיה. אך לא בצרפת ולא בצ'כוסלובקיה הובס מעמד הפועלים, הבעיות היסודיות לא נפתרו, המצב מוסיף להיות טעון חומר נפץ חברתי. מאידך, המצב בצרפת ובצ'כוסלובקיה אינו אלא ביטוי קיצוני למשבר כללי יותר, בקנה מידה עולמי, המאיים על הבורגנות והביורוקרטיה, המודעות היטב לכך שגורלן קשור זה בזה, שאויב אחד לשתיהן – מעמד הפועלים הבינלאומי. סיטואציה זו מולידה את הצורך וההכרח לחפש "פתרונות" ו"הסדרים" לייצובו של הסדר החברתי והפוליטי העולמי, על מנת לשמור על שלטונה של הברית הבלתי קדושה. על רקע זה יש להבין את שיחות וייטנאם שהתחילו עוד בתקופת כהונת האדמיניסטרציה של ג'ונסון, מסעו של ניקסון באירופה, שבא לחזק את שורות הבורגנות הבינלאומית ולאחדה, השיחות החשאיות המתנהלות מזה כמה חודשים בין ברית המועצות וגרמניה המערבית לפתרון בעיית גרמניה ואת קריאתן של ארצות הגוש המזרחי בוועידת בודפסט להידוק היחסים הכלכליים עם שאר ארצות אירופה. יחד עם זאת, ובמקביל לכל אלו, מנהלות ממשלות ארצות הברת וברית המועצות משא ומתן בלתי פוסק ל"הסדר" כולל, המקיף את עיקר הבעיות הבינלאומיות ה"חמות", בהן שאלת היחסים הכלכליים בין השתיים, וכמובן, שאלת המזרח-התיכון.

פתרון כפוי

הבורגנות הישראלית מנסה בתעמולתה להטיל את האשמה בשיחות ארבע המעצמות ובמגמה המסתמנת בהן על כוחות דמוניים שונים: על המנהיגות הערבית, המדיניות הסובייטית, או הצרפתית, על כל אלה בארצות הברית הנכנעים ללחץ הערבי, או הסובייטי, או הצרפתי, מהיותם מטבעם כנועים, נוחים להאמין לכל דבר וכה נאיביים. האמת, הידועה היטב למנהיגים הישראלים, רחוקה כמובן מהצגת דברים זו. היוזמה ל"הסדר" במזרח התיכון, הכולל נסיגה מוחלטת של כוחות צה"ל מן השטחים הכבושים, באה מצד ארצות הברית, המעוניינת, יחד עם שליטי ברית המועצות, לשמור על יציבות הסדר החברתי באזור זה של העולם, כמו באזורים אחרים, נוכח סכנת התדרדרות מתמדת. המצב הכלכלי החמור במצרים, המאיים על משטרו של נאצר, התערערות משטרו של חוסיין עם התגברות פעילות האירגונים הפלשתינאיים, ההפגנות ואי-השקט בלבנון, אי-היציבות בסוריה ובעיראק, קוראים בדחיפות למציאת "פתרון", לפי רוחם של שליטי ארצות הברית וברית המועצות, באזורנו. בשפתו הדיפלומטית של "מעריב", נאמרים הדברים כך: "לדברי העיתונות האמריקנית, הסכים הנשיא ניכסון להצעה של צרפת בדבר שיחות בין ארבע המעצמות, על יסוד הערכה סודית שהגישו לו מומחי ביון אמריקנים, שאמנם יש משום סיכון בניסיון להשיג פשרה בין המעצמות הגדולות על המזרח התיכון, אך הסיכון הכרוך באפס-מעשה יהיה חמור עוד יותר" ("מעריב", 13.4.69). ה"פתרון" האמריקאי אינו תוצאה של השפעה זרה ומרושעת אלא עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הבורגנות האמריקאית עצמה, ועם האינטרסים של הביורוקרטיה הסובייטית, לקיים את היציבות החברתית ואת שלטון הבורגנות בכל ארצות ערב. כדי לקיים אינטרסים אלו, חייבת ממשלת ארצות הברית לדאוג להוצאתה של ישראל מן השטחים הכבושים. "מעריב" מדווח שוב: "כן סבורים כי בעניינים טריטוריאליים עלולה ממשלת ניכסון להרחיק לכת עד כדי לדרוש (!) נסיגת ישראל למעשה מכל השטחים שנטל צה"ל ב-1967 (13.4.69).

כל האשליות בדבר תמיכה אמריקאית מוחלטת בישראל, כל ההכרזות, בארצות הברית, בישראל, כי לא יהיה הסכם כפוי, נמוגות כעשן. למרות תלותה הכלכלית והפוליטית של ישראל בארצות הברית, יכולים להיות וקיימים חילוקי דעות בין הבורגנות הישראלית והבורגנות האמריקאית, כפי שחילוקי דעות וניגודי אינטרסים קיימים בין הבורגנויות הלאומיות השונות במערב ובין ביורוקרטיות לאומיות שונות בגוש המזרחי (יוגוסלביה, רומניה, צ'כוסלובקיה). חלק מקשייהן של ממשלות ארצות הברית וברית המועצות באשר למציאת הסדר גלובאלי למשבר הבינלאומי הנוכחי נעוץ בדיוק בכפיית ההסדר על ארצות, מפלגות ואירגונים המתחמקים, מי יותר ומי פחות, מתלות מוחלטת בבורגנות האמריקאית ובביורוקרטיה הסובייטית. באשר למזרח התיכון, עוד לא ברור אם תוכלנה שתי המעצמות להשתלט על פעילותם של האירגונים הפלשתינאיים. מאידך, מתכוננת הבורגנות הישראלית להתנגד בכל יכולתה לנסיגה טוטאלית מן השטחים הכבושים. מצב זה של זהות אינטרסים יסודית, יחד עם ניגודים חריפים ביחסים שבין הבורגנות האמריקאית והישראלית, מבוטא בדברי ח"כ שמואל תמיר לפני כנס נוער קיבוצים המאורגן על ידי... הקיבוץ הארצי: "אולם גם אינטרסים משותפים אינם זהים ואינם חופפים... בעיני ארצות הברית אנחנו עוד נקודה במפה הגלובאלית וחשיבות מרחבי השטחים החדשים שבידינו מתאזנת על ידי מערך של שיקולים אחרים, שהממשל הנוכחי האמריקאי מעריך אותם לפי הערכתו שלו. אך בשבילנו זו שאלת קיום" ("הארץ", 17.4.69). דיין מציג את המצב באופן דומה: "אם נציגי ארבע המעצמות יושבים, דנים ומתייעצים, הם יכולים להגיע לתביעות והצעות העשויות להיות מנוגדות לדעתה של ישראל. אינני חושב שמצב כזה, גם אם נגיע אליו, יחייב אותנו לקבל את הדין... האמריקאים רוצים שאנחנו נעשה כאן את המלאכה עבורם, משום שזה מספק או משרת את האינטרס האמריקאי" ("הארץ", 17.4.69).

החרפת המאבק

איננו יכולים להתנבא על סיכויי ההצלחה של "הסדר" בעיות העולם בין האימפריאליזם הבינלאומי והביורוקרטיה. אפשר כיום רק להצביע על כך שהפרולטריון הבינלאומי והעמים המדוכאים לא יישארו אדישים ויגבירו התנגדותם למזימות הקונטר-מהפכניות. בנוסף לכך, יקשה על המעצמות לכפות את תוכניותיהן על כל המשטרים הקשורים בהן. במזרח התיכון יהא עליהן לאלץ את אירגון "אל-פתח" מחד ואת הבורגנות הישראלית מאידך, לקבל את "הסדרן". כך מתחילה ברית המועצות להתקיף את דרכי פעולתו של "אל-פתח" והאדמיניסטרציה האמריקאית טופחת לחוסיין על שכמו ומציגתו לפני ישראל כדוגמה להתנהגות יפה ונבונה. אולם הבורגנות הישראלית אינה מתכוננת להיכנע בקלות. במישור התעמולתי מנסה זו להדגיש את הניגודים בקרב הבורגנות האמריקאית (היכולים ללבוש לעתים אף צורות אלימות, כפי שמוכיח רצח שני האחים קנדי ורצח מרטין לותר קינג), ואת הניגודים שבין הבורגנות האמריקאית והביורוקרטיה הסובייטית. בשני המקרים, נמצאת כיום ההנהגה הישראלית באגף המקארתיסטי של הבורגנות הבינלאומית. בקריאות היסטריות היא מוכיחה את האמריקאים על רפיון רוחם ותמימותם. כותב ה. יוסטוס במאמר הנקרא "בדרך ליאלטה": "ואנו בטוחים כי שוחרי השלום בעולם – ובראשם ארצות הברית – עוד יודו לישראל הקטנה על שידעה גם בתקופה זו לעמוד מול הלחצים ולא להיתפס לאשליות – ולא להיגרר אחרי אווירת יאלטה חדשה, המערפלת כיום את ראייתה של וושינגטון ומאיימת לא רק על המזרח התיכון בלבד" ("מעריב", 18.4.69). שליטי ישראל מחכים בעת האחרונה בקוצר רוח למאורע בינלאומי שישים לאל את תוכניותיהן המשותפות של ארצות הברית וברית המועצות. אולם לשווא. בחריקת שן רואה הבורגנות הישראלית כיצד מניחה ארצות הברית לברית המועצות לעשות בצ'כוסלובקיה כבשלה, או כיצד עוברים בוושינגטון ובמוסקבה בשתיקה על הפלת המטוס האמריקאי על ידי צפון-קוריאה, ויותר מזאת, כיצד מחפשים יחדיו מטוסי שתי המעצמות אחר המטוס האבוד.

במישור המעשי, מתכננת בוודאי הבורגנות הישראלית בחדרי חדרים את דרכי התנגדותה לתוכנית האמריקאית, אולם יחסי הכוחות, תלותה הצבאית והכלכלית של ישראל בארצות הברית, אינם מניחים ספק רב בכך שבמידה ולא יתעוררו קשיים של הרגע האחרון במישור הבינלאומי, תיאלץ ישראל לקבל את התכתיב האמריקאי. גם אם תזכה ישראל לוויתורים פורמאליים וקלי ערך כמו חתימת "הסכם שלום", או חופש מעבר בסואץ, הפרספקטיבה העיקרית ורבת הסיכויים העומדת בפנינו כיום היא זו של פינוי הרוב הגדול, אם לא של כל, השטחים הכבושים. נסיגה כזו לא תפתור את בעיית המאבק הפלשתינאי המזוין, אולם לפחות בעתיד הקרוב יעבור, כנראה, מרכז הכובד של פעילות הפלשתינאים לארצות ערב ובעיקר לירדן, בה ינסה חוסיין לחזק את שלטונו ולשים קץ למצב של מדינה בתוך מדינה. לעומת זאת, עלינו לצפות להתדרדרות המצב הפוליטי והחברתי בישראל עצמה. קשייה הכלכליים של הבורגנות הישראלית, שהחלו כשנתיים-שלוש לפני מלחמת יוני, כתוצאה מהקטנת מקורות יבוא ההון וההגירה, והצורך בהתאמת התעשייה במהירות ובדחיפות לצרכי התחרות בשוק העולמי ולהגדלת הייצוא, קשיים אלו מותנו אחר המלחמה – עקב הוצאות הביטחון, העבודה הערבית הזולה והקפאת השכר בשם "האיחוד הלאומי" – אולם הם יחזרו ויגאו לאחר הנסיגה מן השטחים הכבושים. הבורגנות הישראלית, הריאקציונית והמיליטריסטית, מוצאת מזה כמה שנים בדיין את דוברה הצעקני והנאמן ביותר. מיידה האבנים בקומה החמישית של ההסתדרות מבטא את האינטרסים של הבורגנות בהכריזו כי "עלינו להקים ישובים במקומות שאיננו רוצים לצאת מהם, ליצור אורח חיים עם הערבים שיהיה מושתת על עבודה ושילוב כלכלי" ("הארץ", 17.4.69), יחד, כמובן, עם שלילת כל הזכויות האזרחיות והפוליטיות מן הערבים. כל הסימנים מורים על כך, כי הבורגנות הישראלית רואה בדיין – ותראה בו ביתר תוקף עם גבור המשבר הכלכלי והפוליטי לאחר הנסיגה – את בונפרטה הישראלי. בעזרת פופולריותו בעם מקווה הבורגנות לכפות את הקפאת השכר ואת הורדתו על מנת להגדיל את רווחיה ואת כושר תחרותה בשוק העולמי, ותכין, מאידך, את ישראל להרפתקה צבאית חדשה, לכשתזדמן האפשרות, על מנת לרכוש מחדש טריטוריות נרחבות וכוח עבודה זו.

תפקיד מעמד הפועלים

על פועלי ישראל, יהודים וערבים, להתארגן נגד מזימותיה של הבורגנות. בחודשים האחרונים גילו הפועלים בכמה סקטורים התנגדות אמיצה ומאורגנת נוכח הברית בין הבורגנות, הממשלה וההסתדרות להורדת רמת חייהם. התנגדות זו תלך ותגבר עם התדרדרות המצב הכלכלי. הבורגנות ערה לכך היטב. י. אליצור, במאמרו "ה'גביע' עובר לפועלי התעשייה", מנתח את גורמי השביתה ב"אקרילן", השייך לחברה האמריקאית "מונסנטו". הוא תוהה על נכונותם של "עובדים שקטים וממושמעים המפעילים כרגיל – בהצלחה ניכרת – ציוד יקר ורגיש כבמפעל 'אקרילן', לשכב אפרקדן מול משאיות ולמנוע בכוח הוצאת סחורה מן המפעל" ומסכם "כי הרואה בפרשת השביתה ב'אקרילן' תופעה יחידה, אינו אלא מוכה סנוורים נוכח אותותיה של אחת התמורות המעניינות ביותר העוברת כיום על המשק הישראלי" ("מעריב", 18.4.69). איננו יכולים שלא לתמוך במאבק ההולך ומתחזק של פועלי ישראל נגד סכנת האבטלה, נגד האיום להורדת שכרם והרעת תנאי עבודתם. יהא עלינו לתמוך בכל הדרכים, החל מעתה, במאבקם זה, לרכוש דרכו ובאמצעותו את אמונם, ולהשתמש באמון זה להעלאת רמת הכרתם המעמדית והפוליטית.

נוכח "פתרונותיהן" השונים של הבורגנות הישראלית, הבורגנות הבינלאומית והביורוקרטיה, יילחם הפרולטריון הבינלאומי לפתרונו-הוא לעתיד העולם, פתרון של הסוציאליזם וסולידאריות בינלאומית. תפקידנו הוא לגייס את מעמד הפועלים למאבק יחד עם הפרולטריון המזרח-תיכוני כולו לסיכול תוכניות האימפריאליזם והביורוקרטיה, לפתיחת פרספקטיבה לשחרור הלאומי של העם הפלשתינאי, לשחרור ההמונים המדוכאים משלטון הבורגנויות והמשטרים הריאקציוניים באזורנו, לפדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון.