[את הכרוז הבא חילקו חברי מצפן לבאי הסימפוזיון הבינלאומי של "ניו אאוטלוק" שהתקיים בשיתוף עם התנועה לשלום ולביטחון, תחת הכותרת "מלחמת בלתי נמנעת או שלום יזום"]
אורחים שמאליים וליברליים מחו"ל,
אזרחים ישראליים יהודים,
ערבים משוחררים – חסרי זכויות אזרח,
צדיקי אומות עולם!
התכנסתם בירושלים המאוחדת. בירושלים של זהב. במטרה למנוע מלחמה בלתי נמנעת, וכדי ליזום שלום מוזם מראש.
מי הזמין אתכם?
הזמינה אתכם מפ"ם.
מי זו מפ"ם?
מפ"ם מעלה על נס את הסיסמה "לציונות, סוציאליזם ואחוות עמים". הסתירה הפנימית של סיסמה זו הביאה לפיצול אישיות בקרב חברי מפ"ם.
מהלך המחלה ידוע.
מרבית חברי מפ"ם "החלימו". הם בחרו בציונות. הם גם אינם סובלים מן הטראומה הרגילה במקרים של נטישת עקרונות אופורטוניסטית, כי לא ויתרו על ה"סוציאליזם ואחוות עמים".
הם פשוט מייצאים אותם. דובריהם משתמשים בהם בחו"ל.
מפ"ם משמשת זה שנים סניגור "שמאלי ומתקדם" של המדיניות הציונית של ממשלת ישראל. בתפקיד זה נתקלת היא בקשיים הולכים וגדלים.
מדוע נתקלת מפ"ם בקשיים אלה?
מכיוון שאי אפשר לרמות את כל בני האדם במשך כל הזמן.
מפ"ם מטילה על ממשלות ערב את אשמת מלחמת יוני 1967. היא פוטרת את ממשלת ישראל – בה היא משתתפת – מכל אחריות למצב באזור. מפ"ם מצדיקה את התוקפנות הישראלית ולוקחת חלק בהתנחלות ברמת הגולן. באותם נימוקים הצדיקה מפ"ם את תוקפנות ישראל ב-1956. גם אז ישבה מפ"ם בממשלה אשר כרתה ברית דמים נפשעת עם האימפריאליזם האנגלו-צרפתי.
מפ"ם, על אף "אחוותה לעמים", שותפה למדיניות הישראלית הרומסת את זכויות העם הערבי הפלשתינאי; היא בועטת בפליטי 1948 ו-1967 ומילאה תפקיד בולט בשוד האדמות הערביות בישראל מזה עשרים שנה.
שימו לב!
"החברים המהפכניים" המשמיעים בפניכם את דבר המחנה "השמאלי מתקדם" בישראל, סיימו רק לפני חודש את שוד הקרקעות בכפרים עמוואס, בית-נובא, ויאלו שבאזור לטרון. הפלאחים סולקו מן המקום. כיום הם חסרי בית וחסרי קרקע. על אדמתם יבנו עתה עסקני מפ"ם "אי סוציאליסטי" חדש, אליו יזמינו אתכם בשנה הבאה לסימפוזיון נוסף על בעיות המלחמה והשלום באזורנו.
מפ"ם מופיעה, בעיקר בחו"ל, כידידת העם הווייטנאמי ההרואי, כאוהדת המהפכה הקובנית וכתומכת במאבק האנטי-אימפריאליסטי של עמי אסיה, אפריקה ואמריקה הלאטינית.
האם מכירה "מפלגה מהפכנית" זו בזכות להגדרה עצמית של העם הערבי הפלשתינאי?
האם מכירה מפ"ם בזכותו של עם כבוש להילחם על חרותו, גם אם הכובש הוא ישראלי?
התשובות ברורות לכל "אדם שמאלי ומתקדם". אך לא למפ"ם. זו הסיבה שדובריה נזרקים מכל במה בבואם "להסביר את עמדתה הצודקת של ישראל". זו הסיבה שמרבית הנציגים מחו"ל שהוזמנו לכנס, ביטלו את השתתפותם. מכאן זעקות השבר של מפ"ם על "התנכרות השמאל החדש".
כדי לגוון את הגלריה ה"שמאלית-ליברלית" הוסיפו עסקני מפ"ם כמה נציגי ממשלה, עסקנים ממפלגות אחרות, "חוזרים בתשובה" כד"ר סנה, ואישים "בלתי תלויים"; מהם כאלה אשר בנעוריהם השתתפו אישית בטבח דיר-יאסין ולעת זיקנתם מסיתים בעיתונות הצהובה נגד השמאל החדש.
כולם נתכנסו ובאו. לעשות מה?
לעשות שקר בנפשם. מארגני הכנס הסבירו בראיון בקול ישראל כי מטרתם… "גיוס דעת הקהל הישראלית והבינלאומית למצוא מוצא מן המשבר… השמאל החדש בעולם אינו מבין את עמדתנו, אנו מקווים לשנות את דעתם… אנו רוצים להראות לעולם כי המדינה הדמוקרטית והמתקדמת במזרח התיכון זו ישראל"…
אי אפשר לנסח זאת ביתר בהירות.
הם באים להוסיף את קולם המתחסד למסכת השקרים של התעמולה הרשמית. להצטרף למקהלה הצבועה המכריזה "שלום, שלום, שלום" שעה שהממשלה מבצעת הלכה למעשה את סיפוח השטחים הכבושים. רצונם לשמש "מליצי יושר" למדיניות כיבוש ונישול. להסביר עד כמה דמוקרטית היא המדינה המחזיקה מאות אלפי בני אדם ללא כל זכויות תחת שלטון כיבוש צבאי. להציב כמיטב "המסורת הדמוקרטית" מחנה מתקדם, שמאלי ונאור, השואף לשלום – מול ה"ימין", מול הגל הגואה של לאומנות שוביניסטית.
השמאל הישראלי אינו מיוצג באולם – הוא בחוץ!
אין לנו ויכוח עם עסקנים ציניים. בזים אנו לקרקס המאורגן המתקיים כאן. מפנים אנו את קריאתנו לאלו מביניכם – על הבמה ובאולם – שבאו לכאן מתוך כנות; ששאיפתם לשלום אינה מן השפה לחוץ; אשר מצפונם אינו מניחם להחשות מול הדברים הנוראים המתרחשים יום-יום; שאינם מוכנים לקבל בשקט הפצצות נפאלם על "אזורים הנתונים לשליטת הפת"ח" (קרי: עיירות וכפרים בבקעת הירדן); מעצרים אדמיניסטרטיביים ללא משפט; פיצוצי בתים; בתי דין צבאיים; הגליות ועוד מעשים נאורים מסוג זה (כמו מוות "טבעי" של אנשים הנתונים לחקירה משטרתית).
אנו פונים אליכם – אל אלה שנפשם קצה במלחמה הבלתי נמנעת ובלהג המזויף על שלום המשמש לה בן לוויה.
זוכרים אתם כי זמן קצר לאחר מלחמת יוני, השתררה ברוב המכריע של הציבור הישראלי הדעה, כי הניצחון הצבאי מאפשר למדינת ישראל לכפות הסדר, ובאופן כזה להגיע לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי.
הארגון הסוציאליסטי הישראלי הכריז אז כי גישה זו מוטעית מעיקרה, וכל הנוסחאות השונות המיוסדות עליה אינן מסוגלות לפתור את הבעיה (סיפוח מלא, סיפוח חלקי, ה"פדרציות" למיניהן). נראה לנו כי המאורעות של עשרים החדשים האחרונים מוכיחים את צדקתה של קביעה זו.
מבחינה מהותית, בעיית ישראל-ערב אינה מצטמצמת בשאלת הפליטים או הגבולות, או בשאלת עתידם המדיני של ערביי פלשתינה. כל אלה הם רק אספקטים וגילויים שונים של הבעיה המרכזית: עתידה של ישראל בלב אזור שהוא ערבי מובהק.
הדרך היחידה לפתרון בעיה זו מובילה דרך פינוי מיידי של כל השטחים הכבושים!
יש להבהיר, כי אין אנו משלים את עצמנו שהחזרה לקווי והסכמי שביתת הנשק תהווה, כשלעצמה, פתרון לבעיית א"י ויחסי ישראל-ערב. זהו רק צעד הכרחי אשר בלעדיו לא תיתכן התקדמות כלשהי לקראת פתרון של ממש.
באשר לטווח הארוך סבורים אנו, כי לשם פתרון הבעיות העיקריות של המזרח התיכון, ובכלל זה הבעיה הישראלית-ערבית, הכרחית תמורה יסודית של המשטר בכל ארצותיו, מהפכה סוציאליסטית אשר תיתן את השלטון בידי מעמד העובדים, תשחרר את האנרגיות העצומות הטמונות בהמוני האזור ותטה אותן לפעולה למען קידמה חברתית וכלכלית. תמורה כזאת נחוצה לא רק בארצות הנתונות עתה במשטר פאודלי מלוכני אלא גם בארצות הערביות המתקדמות יחסית, שבהן שורר משטר זעיר בורגני המכנה עצמו "סוציאליסטי". אגב, תמורות סוציאליסטיות בארצות ערב ישפיעו ללא ספק על צורת מאבקו של העם הפלשתינאי וישוו לו גוון שמאלי מובהק.
אשר לישראל, הרי כאן נדרשת מהפכה סוציאליסטית אשר תשנה כליל את אופייה של המדינה ותהפוך אותה ממדינה ציונית, בעלת ברית טבעית של האימפריאליזם – למדינה סוציאליסטית, המבטאת את האינטרסים האמיתיים של ההמונים הישראליים, מדינה אשר פניה אל המרחב הסובב אותה והשואפת ומסוגלת להשתלב בתוכו.
גם כיום נשאר בתוקפו הפתרון הסוציאליסטי המהפכני לסכסוך הישראלי-ערבי – והוא אף קיבל עתה משנה תוקף. דה-ציוניזציה של ישראל והשתלבותה במרחב סוציאליסטי עם הארצות השכנות – זו היא הדרך לפתרון הבעיה.
יחי המאבק המשותף של יהודים וערבים למען מרחב מאוחד וסוציאליסטי!
תחי המהפכה הסוציאליסטית!
הלאה הכיבוש!
הארגון הסוציאליסטי הישראלי
30.3.1969
*
למחרת, 31.3.1969, דיווח "על המשמר" על יומו האחרון של הסימפוזיון, שהתקיים באולם ווייז בקמפוס של האוניברסיטה העברית בירושלים, והתייחס בהבלטה לנוכחות של חברי מצפן. כבר בפיסקה הראשונה של הכתבה נכתב:
"בישיבה אתמול נכחו אנשי רוח מישראל ומחו"ל, פרופסורים מן האוניברסיטה העברית, חברי כנסת ואורחים. אנשי 'מצפן' קיימו הפגנה שקטה ברחבת הכניסה ל'ווייז' ובה מחו נגד מגמת הסימפוזיון ("על שלום לא מדברים, שלום עושים" – נאמר באחת הכרזות), נגד הכיבוש הישראלי ונגד מפ"ם ("מפ"ם – בגולן מתנחלים, בלטרון שודדים אדמות, וכאן מדברים על שלום" – אמרה כרזה אחרת)"…
בטור השלישי של הכתבה נכללה התייחסות נוספת ל"מצפן":
"פרופ' דן פטנקין שלל את הקביעה כי ישראל חייבת לסגת מכל השטחים, אולם דיבר בתוקף גם נגד תנועת א"י השלמה. הוא קרא לפצות את הפליטים הערבים בעד רכושם בישראל. דבריו של פרופ' פטנקין הופסקו בקריאות-ביניים קולניות מצד אנשי 'מצפן'; הם ניסו להפריע בעת דבריהם של כמה נואמים אחרים ותקפו בעיקר את עמוס קינן"…