רבים מאוהדי המאבק של העם בווייטנאם – מאבק הנמשך כבר עשרים וחמש שנה (נגד האימפריאליזם היפני, הצרפתי והאמריקאי) – מתקשים להבין כיצד מסוגל עם קטן זה לספוג מהלומות כה כבדות מבלי להישבר. ויתרה מזו: כיצד הוא מצליח לנחול ניצחונות במלחמתו נגד האימפריאליזם האלים ורב-העוצמה ביותר – האימפריאליזם היאנקי.
אינני מתיימר לתת על כך תשובה מלאה. אך אנסה לתרום משהו להבהרת הנושא, תוך הסתמכות על מקורות וייטנאמיים, שאינם זוכים לפרסום בישראל. המקור בו אשתמש הפעם הוא השבועון האינפורמטיבי "וייטנאם קורייר", המוצא לאור בהאנוי.
כל חווה – מבצר נגד התוקפנות
האזורים הכפריים של צפון-וייטנאם נמצאים מזה ארבע שנים בעיצומה של מלחמת-מגן, לנוכח מסע ההרס אותו מנהלת ממשלת ארצות הברית. וראו זה פלא: במשך תקופה זו, חלה התפתחות רבה באזורים אלה, ובתחומים רבים. כוחות הייצור המשיכו לצמוח ויחסי הייצור החדשים המשיכו להתבסס ולהתייצב. לא רק שתרבות חיים חדשה הולכת ומתפתחת, והיא כוללת גם יסודות חיוביים ממורשת העבר, אלא שהרבה מנהגים והרגלים מפגרים הולכים ונעלמים. חקלאי מטיפוס חדש נהיה לדמות המרכזית של החברה.
המעבר לקואופרציה חקלאית קיבל תנופה חזקה באמצע שנת 1959, והוא החל להתרחש בקנה מידה גדול. עד סוף 1960 הושלם עיקרה של הקואופרציה החקלאית ברמה הראשונה. משקים חקלאיים קטנים ומפוצלים, אוטרקיים כמעט לחלוטין, עברו ראורגניזציה אל עבר חקלאות מתוכננת וייצור מתרחב, המספק סחורות לשיווק והמסוגל לשמש בסיס לתעשייה.
האימפריאליזם האמריקאי ניסה להרוס את הארץ ולהוריד את העם על ברכיו. אך חרף מסע ההפצצות, נוצרות עובדות חדשות. בשנת 1964 היו 87 אחוז מחקלאי צפון-וייטנאם מאורגנים בקואופרטיבים, 59 אחוז מהם בקואופרטיבים ברמת שיתוף גבוהה ביותר. בממוצע היו בכל קואופרטיב 83 משפחות, ובבעלותו היו 450 דונם של אדמה מעובדת. בסוף 1967 היו כבר 93 אחוז החקלאים בקואופרטיבים, ו-89 אחוז בקואופרטיבים ברמה גבוהה. באדמות המישוריות היו בממוצע 270 משפחות ו-1,100 דונם בכל קואופרטיב, ובאזורים ההרריים: 43 משפחות ו-370 דונם.
עם תחילת ההפצצות הועלה הרעיון של חזרה לרמה נמוכה יותר של קואופרציה, לשם הקלת ההתגוננות. אך הרעיון לא התקבל. הקואופרטיבים החזיקו מעמד ואף התחשלו תחת מטעני ההרס היאנקיים, וחוץ מ-6% מכלל החקלאים, הרי שכל השאר הצטרפו לקואופרטיבים. המיעוט שלא הצטרף כולל, לפי מקורות צפון-וייטנאמיים, תושבי אזורים בעלי אוכלוסייה דלילה, בעלי אחוזות לשעבר ובעלי עבר פלילי.
כשהוקמו הקואופרטיבים לראשונה, היתה סיסמת חבריהם: "להשיג ולעבור את החקלאים האמידים, או לפחות לא לפגר אחר החקלאים שלא הצטרפו לקואופרטיבים". רבים מן האיכרים החליטו להתחרות על הבכורה, חלקם בפומבי וחלקם בחשאי. ואמנם, השנים הראשונות היו שנים של תחרות קשה. אך משהשיגו הקואופרטיבים ביבוליהם את האיכרים האמידים, נסללה הדרך להצטרפות המונית לשיטה חקלאית חדשה זו. (בהזדמנות הבאה כדאי לטפל בשאלה המתעוררת מתיאור עניינים זה: כיצד מסוגלים איכרים עניים, העובדים כל אחד לחוד, להפוך את עוניים המשותף למנוף יצרני המסוגל להתחרות באיכרים אמידים).
כדאי לציין, כי ההפצצות הברוטאליות הבליטו את יתרונותיה של השיטה החדשה בחקלאות, ומגמת הגידול בשיטה זו נמשכה כל הזמן. הגורם שהגביל את הגידול: הצורך בצמיחתם ובהתפתחותם של פעילי הקואופרטיבים, של הטכנאים ושל החברים.
עבודה – עם נשק ביד
איכרי צפון-וייטנאם מהווים עתה מעמד של חקלאי קואופרטיבים, שהחלטתם נחושה להתנגד לתוקפנות האמריקאית, להגן על מדינתם ועל בעלותם הקולקטיבית על הקרקע. והרי זהו כוח מניע רב עוצמה! אולם יהיה זה לא מדויק לתאר את ההתפתחות של השנים האחרונות רק בתחומי הייצור החקלאי, שכן העלייה ברמה התרבותית והטכנית של המוני החקלאים, היא גם תופעה עמוקה בחיי צפון-וייטנאם.
בכל קואופרטיב יש כבר עתה טכנאים משתי דרגות. כל ראשי הקואופרטיבים וצוותי-הייצור השתתפו בקורסים של חינוך משלים, המקנים להם שליטה והבנה של הידע הבסיסי הדרוש לאירגון הייצור. כמעט בכל קואופרטיב ישנן חלקות ניסיוניות המטופלות על-ידי טכנאים ומדענים. חלקות אלה לא מוגבלות רק לתבואות השדה, והן מקיפות גם טיפול בבעלי-חיים.
הקואופרטיבים, המהווים את התא היצרני היסודי של החברה, משמשים גם כתא צבאי יסודי. יחידות המיליציה מחולקות לפי צוותי הייצור של חבריהן, היוצאים לשדה עם נשקם ונמצאים בכוננות מתמדת לצורך פעולה בשדה או כניסה לעמדות. סדרי החים והערבות ההדדית של המשקים החקלאיים, מוציאים מלב המתנדבים לצבא את נטל הדאגות היומיומיות.
* * *
שנות התוקפנות המאסיבית לא הצליחו למנוע גם התפתחות מקיפה בתחום ההשכלה – המקיפה מיליוני איכרים וילדיהם, הזוכים לראשונה לחינוך מסודר. במשך כל השנים האחרונות לא פסק הגידול בתחום זה. וכך אנו מוצאים כי בשנה שהסתיימה זה עתה למדו ברשת החינוך הסדיר 3.7 מיליון תלמידים (אוכלוסיית צפון-וייטנאם מונה 16 מיליון תושבים). לאלה יש להוסיף 1.2 מיליון ילדים בגני-ילדים ו-1.2 מיליון מבוגרים ברשת לימוד-משלים. בתי-ספר רבים נודדים ממקום למקום עקב ההפצצות. חלקם נמצא מתחת לפני הקרקע. כך התנהלו הלימודים עד לעת האחרונה, כשהתוקפים האמריקאים הפסיקו את ההפצצות על הצפון.
