הננו ממשיכים בפרסום התרגום העברי של מכתבם הגלוי של המהפכנים הפולנים הצעירים יאצק קורון וקארול מודזלבסקי. בגיליונות הקודמים הובאו שלושת הפרקים הראשונים: "שלטון הביורוקרטיה", "שכר, תוצר עודף וקניין", "המטרה המעמדית של הייצור". להלן תרגום הפרק הרביעי העוסק בשורשיו ההיסטוריים של המשטר הביורוקרטי.
* * *
פרק ד. מקורו של המשטר
נפוצה ברבים הדעה כי המשטר הנוכחי והממשלה הראשונה שלו, אשר הובאו לפולין על ידי "הצבא האדום", היו משוללים כל משענת כלכלית וחברתית ויכלו להיווצר רק בנסיבות של היעדר ריבונות לאומית של ממש. ובכן, דעה זאת מייחסת את היווצרותו של המשטר הביורוקרטי לגורמים שמחוץ לגבולותיה של פולין – וחסידיה של דעה זאת מגלים אך התעניינות מועטה בסיבותיהם של דברים המתרחשים מחוץ לגבולות המדינה. הם מתעניינים רק בתוצאות, במצב הדברים הנוכחי – שאותו הם מפרשים כמוצדק על ידי "טובת המדינה הפולנית". (הערת המערכת: המחברים רומזים כאן להלך מחשבה נפוץ בפולין, אשר לפיו המשטר הביורוקרטי אמנם איננו דבר חיובי כשלעצמו, אבל הנסיבות החיצוניות שעליהן אין לפולנים שליטה כופות עליהם משטר זה, והם צריכים אפוא להשלים איתו מתוך "חוסר ברירה".) ובכן, בניגוד למה שנדמה במבט ראשון, מסייעת האידיאולוגיה הלאומנית להצדקת היחסים החברתיים שעליהם נשען שלטון הביורוקרטיה.
אין אנו חולקים על התפקיד שמילאו התנאים החיצוניים בביטולו של הקפיטליזם בארצנו: חולשתם של היסודות המהפכניים האמיתיים והאוטונומיים, תפקידו המכריע של "הצבא האדום", תלותה מרחיקת הלכת של ממשלתנו בביורוקרטיה הסובייטית שהתייצבה זה-מכבר כמעמד שליט, המצב בתנועת הפועלים הבינלאומית. כמובן, כל זה החיש במידה ניכרת את תהליך הביורוקרטיזציה בפולין. עם זאת, סבורים אנו כי תהליך זה היה מותנה באופן אובייקטיבי ברמת ההתפתחות הכלכלית של הארץ ובמבנה הכלכלי-חברתי שלה. דברים דומים אמורים לא רק לגבי פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, אלא גם לגבי רוסיה הצארית, ולרוב שאר הארצות המשתייכות עתה לאותו מחנה. תהליך הביורוקרטיזציה היה מותנה גם בבידוד היחסי של ארצות אלה בזירה הבינלאומית – המעצמות התעשייתיות הגדולות נשארו קפיטליסטיות. בשעת ביטול הקפיטליזם היו ארצות המחנה שלנו מפגרות, בלתי-מתועשות. בעלות עודף רב של כוח עבודה בלתי-מועסק – דבר שהתבטא באבטלה עירונית ובעיקר בעודף אוכלוסין כפרי. כלכלתן של ארצות אלה היתה כפופה בצורה זאת או אחרת לשליטת ההון של הארצות האימפריאליסטיות המפותחות.
בארצות כאלה היה התיעוש האמצעי היחיד שהיה עשוי להביא לשיפור ממשי בתנאי החיים החומריים, החברתיים והתרבותיים של ההמונים הכפריים והעירוניים, ולקדם את החברה בכללותה. התיעוש תאם אפוא את האינטרס של כלל החברה והיווה את התפקיד העיקרי של הכוח החדש אשר ביטל את הקפיטליזם למענו של מעמד הפועלים ונטל בשמו את השלטון.
בעיות התיעוש הראשוני
מכיוון שהפוטנציאל התעשייתי היה דל, הרי גם העודף הכלכלי היה מועט. (העודף הכלכלי הוא ההפרש בין מה שהחברה מייצרת לבין מה שהיא צורכת; על עודף זה מתבססות ההשקעות המיועדות להרחבת הייצור). אי-אפשר היה לסמוך על עזרת הארצות הקפיטליסטיות המפותחות; להיפך, מנגנון השוק העולמי הוביל להתפתחות יצוא של חומרי-גלם ומזון, הגביר את תלותן של הארצות התת-מפותחות בהון של המעצמות האימפריאליסטיות השולטות בשוק – ובכך מנע את התיעוש ונטה להנציח את רמת הפיתוח הנמוכה. לכן אפשר היה לבצע את התיעוש רק על ידי בידוד הארץ מהשפעת השוק הקפיטליסטי הבינלאומי. הברירה היתה בין תיעוש בקצב מזורז לבין חוסר כל תיעוש.
התהליך התבסס על חיל-מילואים עצום של כוח-עבודה מובטל. בתוקף הנסיבות התבצע אפוא התיעוש על ידי העסקתו של חיל-מילואים זה ובנייה מזורזת של כוחות-ייצור חדשים. לדרך זאת של תיעוש קוראים בשם הדרך האקסטנסיבית. יתר על כן, הגידול בתעסוקה לא היה יכול להיות מלווה בגידול מהיר של הצריכה; שהרי הרחבה מהירה של הצריכה היתה בולעת חלק מן העודף הכלכלי שהיה קטן גם בלאו הכי, וכתוצאה מכך היתה מונעת פיתוח מהיר של מנגנון הייצור והעסקת אותו חלק מכוח העבודה שעדיין היה מובטל – ובאופן כזה לא היה התיעוש יכול להתבצע. מן ההכרח היה להגיע לגידול מקסימלי של התעסוקה ושל הייצור תוך שמירה על רמת צריכה נמוכה ככל האפשר; היתה זאת השאיפה להשיג עודף כלכלי מקסימלי – כלומר, ייצור לשם ייצור.
(הערת המערכת: כמו בפרק הקודם, משתמשים כאן המחברים במונח "ייצור לשם ייצור" לא במובן המילולי של ייצור ללא כל מטרה, אלא במובן של ייצור לשם הרחבה מתמדת של מנגנון הייצור. "ייצור לשם ייצור" מתבטא בכך שהדגש העיקרי הוא על ייצור אמצעי-ייצור, ואילו מוצרי צריכה מיוצרים רק כמידת המינימום ההכרחי הדרוש לשם סיפוק צרכיהם האלמנטאריים ביותר של הפועלים המועסקים בהנעת המנגנון היצרני.
כל עוד לא הושלמה הקמתו של הבסיס התעשייתי, הייתה מטרה זאת ביטוי של הצורך לתעש את הארץ, ולכן במשך תקופה מסוימת, התאים הייצור לשם ייצור לצרכי הפיתוח הכלכלי ולאינטרסים של כלל החברה.)
הרקע לעליית הביורוקרטיה
במהלך התיעוש, נהר זרם עצום של מובטלים מן הכפר אל ענפי התעשייה והבניין; חל גידול בשורות מעמד הפועלים, בשכבה העליונה של הטכנאים והאינטליגנציה; חלה התרחבות עצומה של שכבת הטכנוקרטים. עם זאת, הצורך בהגבלת רמת הצריכה גרם להורדה ניכרת של משכורות הטכנוקרטים, האינטלקטואלים והפקידים, בהשוואה למשכורות שהיו נהוגות לפני מלחמת העולם. כמו כן, הוגבלו משכורות הפועלים לרמה נמוכה מאוד, והפועלים הוותיקים נוכחו כי שכרם קוצץ בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה. בכפר הונהגה מדיניות שנועדה לסחוט מן האיכר את כל העודפים החקלאיים ולהשאיר בידיו רק את המינימום הדרוש להמשך הייצור ולקיום משפחתו.
ובכן, למרות העובדה שהתיעוש ביטא צורך של כלל החברה, הרי אם נבחן לחוד כל מעמד ומעמד, כל שכבה ושכבה, נמצא כי נפגעו האינטרסים של כל אחד מהם. השאיפה הטבעית של כל קבוצה חברתית, של האיכרים כאיכרים, של הפועלים כפועלים, של המנהלים כמנהלים (ולא כפרטים ששיפרו את מעמדם החברתי והחומרי, או שנפתח לפניהם סיכוי ממשי לשיפור כזה) היתה להגדיל במידה מקסימלית את הכנסותיהם האישיות ולשפר את העמדה החברתית והחומרית של הקבוצה לה הם שייכים. כלומר, כל קבוצה וקבוצה שאפה באורח טבעי להגדלה מסוימת של הצריכה.
ואולם, התנאים שבהם התנהל התיעוש דרשו ייצור לשם ייצור. מבחינת השלטון החדש, היה הייצור ציפור הנפש, מטרת המטרות. ואת המטרה הזאת הגשים השלטון בניגוד לאינטרסים המיוחדים של כל השכבות והמעמדות האחרים; כלומר, במידה מסוימת, פעל הוא נגדם. נגד האיכרים, שמהם נשלל רוב העודף החקלאי ושעליהם ריחפה סכנה מתמדת של נישול קולקטיבי; נגד מעמד הפועלים, ששכרם הוקפא על הרמה הנמוכה ביותר ואף קוצץ; נגד האינטלקטואלים ונגד הטכנאים.
לשם הגשמתו של תיעוש כזה היה צריך לשלול מהם את האפשרות לבטא את האינטרסים המיוחדים שלהם ולהיאבק להגשמתם ולהגנתם של אינטרסים אלה. בכדי שכלל ההכרעות המדיניות וכל השליטה על אמצעי הייצור ועל התוצר החברתי יהיו מרוכזות באופן בלעדי בידי השלטון החדש, היה צורך לבטל את תלותו של הייצור בהשפעה המסדירה של השוק, ולהגביל עד כמה שאפשר את תחום היוזמה העצמית של הפועלים, הטכנוקרטים והאיכרים. לשם כך הונהגה השיטה החד-מפלגתית, שבה נשללת מכל שאר הקבוצות החברתיות – וקודם לכל מעמד הפועלים – האפשרות לקיים מפלגות משלהן. כל האירגונים הועמדו תחת פיקוח השלטון ונכפפו למרותו; הוקם ובוצר מנגנון כפייה המכוון נגד המייצרים; אמצעי האינפורמציה והתעמולה נעשו מונופול בידיה של עילית כל-יכולה; חוסל חופש היצירה; הונהגה שיטה צנטרליסטית של ניהול כלכלי. וכל זה היה מלווה בטרור משטרתי כבד. באופן כזה הפכה העילית השלטת – אשר בידיה המונופול על השלטון החברתי והפוליטי ועל תהליך הייצור והחליפין, כלומר על הקניין – את התיעוש לאינטרס מעמדי (ובמובן מסוים אף לאינטרס אישי) שלה עצמה. העילית השלטת הפכה את ה"ייצור לשם ייצור" למטרתה המעמדית ולאמצעי לשם ביסוס שלטונה וביצורו.
כיצד יכלה הביורוקרטיה לשלוט?
העילית השלטונית הפכה אפוא למעמד שליט חדש – "הביורוקרטיה הפוליטית המרכזית"; והארץ שבה שלטה, הפכה למדינת דיקטטורה של המעמד הביורוקרטי. אפשר להגיד כי צרכי התיעוש של ארץ תת-מפותחת הם שהולידו את הביורוקרטיה כמעמד שליט; רק היא היתה מסוגלת למלא את הצרכים הללו, מפני שבתנאי תת-הפיתוח ששררו בארץ, היתה רק הביורוקרטיה מסוגלת להפוך את התיעוש, כלומר, את הייצור לשם ייצור, לאינטרס מעמדי עצמי שלה.
בתנאים אלה, איפשרו יחסי הייצור המבוססים על צורת הקניין הביורוקרטי את הפיתוח המזורז של המשק, אשר הודות לו, נפתחו לפני בני שאר המעמדות והשכבות החברתיות אפשרויות של התקדמות ושיפור תנאי הקיום, אפילו בתוך מסגרת השיטה הביורוקרטית.
התיעוש פתח בפני ההמונים הרחבים של הארץ התת-מפותחת את הדרך לשיפור מצבם על ידי מעבר המוני של בני אותם המעמדות שהיו בשפל המדרגה (מבחינה חומרית, חברתית ותרבותית) אל תוך השכבות שמצבן טוב יותר: מן הכפר – אל שורות מעמד הפועלים; מן האיכרות ומעמד הפועלים – אל שכבת הטכנאים והאינטלקטואלים, וזאת הודות להתרחבות מערכת ההשכלה על כל דרגיה. ההתקדמות החברתית ההמונית, חיסול עודף האוכלוסייה הכפרית, חיסול האבטלה, באו בליווי עליית הרמה ההשכלתית, רמת השירותים הרפואיים והסוציאליים. הודות לכל אלה – ולמרות הטרור והכפייה – מצאה לה הביורוקרטיה תומכים רבים ונלהבים בקרב כל השכבות החברתיות. נראה היה כי שלטונה זוכה לתמיכה, והאידיאולוגיה שלה ותועמלניה יכלו לכפות את ההגמוניה שלה באורח יעיל, מפני שהתיעוש שהונהג על-ידה מימש את האינטרסים של כלל החברה. שלטונה המעמדי של הביורוקרטיה נשען אפוא על בסיס חברתי מוצק. יתר על כן, שלטון זה יכול היה להימשך כל עוד היתה התאמה בין יחסי הייצור הקיימים (ובמיוחד: המטרה המעמדית של הייצור) לבין צרכי ההתפתחות הכלכלית, כלומר: כל עוד לא הושלמה הנחת היסודות של תעשייה מודרנית.
* * *
(בפרק הבא, פרק ה', מנתחים קורון ומודזלבסקי את הסתירות החמורות אליהן נקלע המשטר הביורוקרטי לאחר שנסתיים השלב של התיעוש הראשוני).
