השביתה הכללית במאי-יוני 1968 בצרפת מחזירה אל סדר היום את שאלת המהפכה הפרולטרית במערב אירופה. התערבותו של מעמד הפועלים הצרפתי בזירה הפוליטית, רוח לחימתו המתגלה בשביתה הגדולה ביותר בתולדות צרפת, בתפיסת המפעלים, בנכונות הספונטאנית לארגן חברה חדשה – סוציאליסטית, דמוקרטית – מטים, שוב, את מהלך ההיסטוריה ממסלולו ה"נורמאלי" ומעידים שוב, כי זו – ההיסטוריה – נעשית על-ידי מלחמת המעמדות. השביתה הכללית בצרפת, מאבקיהם ההולכים ומחריפים של הפועלים האנגלים, האיטלקים, הצרפתים והספרדים, מאשרים פעם נוספת כי אין מקום לשלום מעמדי במסגרת הקפיטליזם האימפריאליסטי, הדקדנטי, וכי המאבק המעמדי אינו שוכך אלא מתגבר. האימפריאליזם הולך ומסתבר בסתירותיו, וככל שסתירות אלו נפתרות באופן מלאכותי וזמני (ייצור בלתי פרודוקטיבי לצרכי מלחמה, מירוץ לחלל, צריכה בזבזנית), כן יגדל המשבר בעקבות פשיטת הרגל, בעקבות כישלונם החרוץ של "פתרונות" אלו.

המשבר הצרפתי אינו אלא חלק מן המשבר הממשמש ובא אל הקפיטליזם העולמי. אם ארצות מסוימות, כמו אנגליה וצרפת, נפגעו עד כה יותר מאחרות, אין זאת אלא משום שבכל גוף חולה ישנם אברים הנגועים יותר מן האחרים. הערה זו מטרתה, ראשית כל, להצביע על מגבלתו העיקרית של מאמר זה, המנסה לתאר את המשבר הכלכלי בצרפת ללא ניתוח קודם של קשייו ההולכים וגדלים של האימפריאליזם העולמי, ושנית, כדי להפנות את תשומת-הלב לצורך הדחוף בניתוח זה, בהבנת הכוחות הדוחפים, באופן בלתי נמנע, את העולם הקפיטליסטי למשבר חריף, כמו הצורך הדחוף בדיון בהתפוררות הביורוקרטיה הסטליניסטית הבינלאומית, התפוררות הקשורה קשר עמוק במשבר האימפריאליזם.

תפקידו של השלטון הגוליסטי

ירידתו של הקפיטליזם הצרפתי מתחילה עם מלחמת העולם הראשונה. בתקופת האימפריאליזם, כאשר כוחות הייצור מפסיקים לגדול, כאשר חלוקת העולם מסתיימת ובורגנות לאומית אחת אינה יכולה להתפשט אלא על חשבון רעותה, בתקופה של קיפאון ומשברים, ניצבת הבורגנות הצרפתית בפני מתחרים חזקים ממנה – בארצות הברית, בגרמניה, באנגליה. נוסף לכך, יש לזכור כי הבורגנות הצרפתית סבלה יותר מכל בורגנות אחרת מן המהפכה ברוסיה וקריעתה מן השוק העולמי. מלחמת העולם השנייה מבשרת שלב נוסף בשקיעת צרפת. האימפריאליזם האמריקאי מעביר לתחום השפעתו חלק ניכר מן האימפריות הצרפתית והאנגלית, והמלחמות הקולוניאליות בהן שקועה צרפת עד סוף שנות החמישים בהודו-סין ובאלג'יריה, מגבירות את התפוררותה הכלכלית והפוליטית.

בשנת 1958, על סף התמוטטות כלכלית, מביא ההון הגדול, בתמיכתם ובשיתוף פעולה מצידם של האיגודים המקצועיים, את דה-גול לשלטון. לשלטון הבונפרטיסטי החדש מוענק התפקיד לסיים את תקופת המלחמות הקולוניאליות ולהכין את צרפת לתנאי התחרות המודרניים בשוק העולמי. יחד עם סיום מלחמת אלג'יריה, מתחיל דה-גול להקים את "כוח המחץ" הצרפתי. הצבא הסדיר מצומצם ומוקטן על מנת לאפשר את הגדלת ההוצאות המיועדות להקמת צבא מודרני. מאחורי שינוי זה מסתתרים הרצון והצורך להגדיל את קניות המדינה מהתעשייה הפרטית, להגדיל את כושר תחרותה בשוק העולמי. גם המחקר הנעשה, או ממומן, על-ידי המדינה לצרכי צבא, מיועד להגדיל את הידע הנמצא ברשות החברות הפרטיות המתמודדות בשוק העולמי. באופן זה מנסה דה-גול ליצור את המבנה שהוקם בארצות הברית ואשר בהקמתו נכשלת אנגליה כישלון חרוץ, המבנה הצבאי-תעשייתי באמצעותו תומכת המדינה בחברות הבינלאומיות, הן על-ידי הזמנות, הן על-ידי הספקת ידע טכנולוגי, וזאת בענפים המודרניים ביותר, בתעשיית האווירונים והאלקטרוניקה ובמידה פחותה מכך בתעשייה הכימית.

המפתח להצלחה החלקית של ממשלת דה-גול במישור הצבאי, בניגוד לפשיטת הרגל האנגלית במישור זה, הוא ההפחתה הדרסטית בהוצאות החזקת הצבא במתכונתו הקולוניאלית, כלומר אותו ניתוח עצמו שמנסה הבורגנות האנגלית לבצע כמה שנים לאחר מכן באמצעות ממשלת ווילסון. בראשונה זוכה הבורגנות הצרפתית בהצלחה יחסית גם בתחום התחרות הבינלאומית. הפיחות המוצלח ב-1958, השיתוק החל בתנועת הפועלים למשך שנים ספורות, הגדלת הזמנות המדינה מן התעשייה הפרטית – כל אלה מאפשרים לקפיטליזם הצרפתי להגדיל את כושר תחרותו בשוק העולמי, להתחיל במודרניזציה של מבנהו התעשייתי, לצבור רזרבות בינלאומיות, עד כדי כך שהחל מראשית שנות השישים נדמה לו, לאימפריאליזם הצרפתי, כי יוכל לדחוק את רגליו של יריבו האמריקאי.

אולם כבר מ-1963 מתחילים להתגלות הבקיעים הראשונים באימפריאליזם הצרפתי המנסה להתחדש. כדי להמשיך ולהתחזק בשוק העולמי, על הבורגנות הצרפתית להכות מעתה במעמד הפועלים ובאירגוניו. תוכנית ה"מיתון" של הממשלה הצרפתית בשנה זו, המלווה ברפורמות קונסטיטוציוניות ובניסיון ל"שתף" את הסינדיקאלים בהנהלה הכלכלית, מהווה צעד ראשון בכיוון זה. שביתת הכורים כתגובה על כך מביסה את תוכניות הבורגנות הצרפתית, המתחילה מאז להסתבך בסתירות ללא מוצא, להתחבט בקשיים הולכים וגדלים. השפעת הפיחות נפסקת בשנים 1962– 1963; זרם ההשקעות האמריקאיות מתגבר ומשתלט על סקטורים ראשונים במעלה, כעל תעשיית המחשבים הצרפתית; התחרות הגרמנית והאיטלקית חוסמת התפתחותן של תעשיות שלמות בצרפת; תמיכת המדינה דרך הזמנות צבאיות ומימון מחקר תעשייתי-צבאי מתחילה להתגלות כריחיים על צוואר התעשייה הצרפתית שחסרים לה הממדים, הניסיון והידע הדרושים לתרגום הייצור והמחקר לצרכים צבאיים בתחום התחרות בשוק העולמי. הניסיון, למשל, להתמודד עם ארצות הברית בתעשיית האווירונים האזרחית באמצעות בניית הקונקורד, וזאת בשיתוף התעשייה האנגלית, עולה לצרפת יותר ממיליארד דולר, רק במענקי מחקר הדרושים לתוכנית זו, כלומר כאחוז מן התפוקה הלאומית הצרפתית; יחד עם זאת מתחילים להתגלות סימני משבר בשוק הבינלאומי – המשבר העולמי ב-1967, המשבר המוניטארי הבינלאומי, הגורר העלאות בשיעורי הריבית בארצות רבות ומדיניות "מיתון" המצמקות עוד יותר את השוק העולמי, גורמים המחריפים את קשיי הקפיטליזם הצרפתי. להלן נציג כמה טבלאות סטטיסטיות פשוטות המדגימות קשיים אלו ואת ראשית המשבר בכלכלה הצרפתית.

טבלה 1: חלקו של הייצוא הצרפתי בייצוא העולמי (%)
1950
1958
1963
1966
1967
5.4
5.3
5.9
6.1
6.0

בין 1950-58 מסתמנת מגמה של ירידת חלקו של הייצוא הצרפתי בייצוא העולמי, מגמה המשתנה החל מעלייתו של דה-גול לשלטון. בין 1963 ל-1965 חלה האטה בשיפור כושר תחרותו של הקפיטליזם הצרפתי בשוק העולמי והחל משנה זו מסתמנת בו אף ירידה.

אותן מגמות מתגלות בסדרות הזמניות של המאזן השוטף ומלאי הרזרבות:

טבלה 2: המאזן השוטף (סחורות + יצוא סמוי) הצרפתי (מיליוני דולר)
1960
1961
1962
1963
1964
1965
1966
1967
634+
953+
828+
511+
87+
519+
33+
35-

טבלה 3: מלאי הרזרבות הבינלאומיות הצרפתי (מיליוני דולרים)
1958
1963
1965
1966
1967
1,050
4,908
6,343
6,733
6,994

טבלה 4: גידול שנתי ברזרבות (ממוצע)
1958-63
1963-65
1965-66
1966-67
772
717
390
261

נוכח התחרות הבינלאומית המתגברת ומאיימת יותר ויותר על הכלכלה הצרפתית, מנסה הבורגנות המקומית להתארגן, להחדיר שיטות ייצור וניהול מודרניות יותר, לבצע רציונליזציה של התעשייה, למזג מפעלים כדי לעמוד בתחרות מצד הענקים הבינלאומיים. החל משנת 1965 חלה תאוצה כבירה בתנועת המיזוגים, כפי שמוכיחה הטבלה שלהלן:

טבלה 5: ערך ההון המעורב במיזוגי מפעלים (מיליוני פרנקים)
1960/61
286,070
1961/62
294,247
1962/63
330,867
1963/64
424,091
1964/65
336,410
1965/66
986,547
1966/67
1,482,760

תוך שש שנים גדל ערך ההון העובר תהליך מיזוג פי יותר מ-5!  בשנתיים האחרונות בלבד מגיע גידול זה כמעט ל-4.5. מספרים אלו דיים כדי ללמד על עוצמת המשבר בקפיטליזם הצרפתי וניסיונותיו הכבירים לעמוד בתחרות העולמית. ניסיונות אלו אינם עולים היטב כפי שמוכיחות הטבלאות הקודמות וכדי לא לפגר אחר הבורגנויות המתחרות, חייבת הבורגנות הצרפתית להוריד את מרכיבן העיקרי – הוצאות העבודה.

החל משנת 1965, מחריף המאבק בין הבורגנות ומעמד הפועלים בצרפת. תנאי חייו של הפועל הצרפתי הולכים ומתדרדרים. האבטלה מתקדמת בצעדי ענק כפי שמוכיחים המספרים שלפנינו:

טבלה 6: אינדקס האבטלה בצרפת ( 1963– 100)
1963
1964
1965
1966
1967
1968*
100
101
146
153
202
268
* טרימסטר שני

בראשית 1968 מגיע מספר המובטלים, לפי מספרים רשמיים, ליותר מחצי מיליון ולפי הערכות כלל לא מוגזמות, לכ-700,000. כמחצית המובטלים הם בני נוער למטה מגיל 25 שאינם יכולים, גם לאחר לימודים והכשרה מקצועית, להשתלב בשוק העבודה. האבטלה משפיעה כמובן על תנאי עבודתם של הפועלים המועסקים, על הגברת קצב העבודה, על חוסר הביטחון, על הלחץ להורדת השכר, על המשמעת ומשטר העבודה בבתי-החרושת. יחד עם זאת, הבורגנות פוגעת ברמת חייו של הפרולטריון הצרפתי על ידי העלאות מחירים של מצרכים חיוניים.

מחירי התחבורה ברכבת התחתית ובאוטובוסים, למשל, עולים בכ-70% חודשים מעטים לפני מאי 1968. בערך באותו זמן מנסה הבורגנות לפגוע בהישגים היסטוריים של מעמד הפועלים הצרפתי כדוגמת הביטוח הרפואי, שכיסויו על ידי המדינה יורד מ-80% ל-70%. שנת 1968 מוצאת את מעמד הפועלים תוסס, מוכן להשיב מלחמה שערה, מוכן למאבק שהאיגודים המקצועיים מצליחים לעצרו בקושי רב. להתפרצות הפרולטריון לא נחוצה עוד אלא עילה. מרד הסטודנטים בראשית מאי משמש עילה זו. כהרף עין עוברת השביתה ממפעל למפעל ותוך כמה ימים משותקת הכלכלה הצרפתית כליל. הפועלים משתלטים על המפעלים ועל רבים מהם מתנוססים דגלים אדומים.

ההתנגשות הבלתי נמנעת

לא נוכל במסגרת זו לדון בשביתה הכללית עצמה, ובהשתלשלותה, וכן בחלקן, מדיניותן והשפעתן של הקבוצות הפוליטיות השונות בעת התרחשותה. מעמד הפועלים הצרפתי אינו מצליח להוציא את השלטון מידי הבורגנות משום שחסרה לו עדיין מפלגתו המהפכנית שתהיה מסוגלת לסכל את תמרוני המפלגה הקומוניסטית והאיגודים המקצועיים העושים כל שביכולתם למנוע את סיכויי הדיקטטורה של הפרולטריון. אולם על מנת לשמור על שלטונה, חייבת הבורגנות, בתיווך האיגודים המקצועיים, לספק רבות מדרישות הפועלים. בעקבות העלאות השכר, קיצור שעות העבודה, והפסקת הייצור למשך שבועות מספר, מתדרדר עוד יותר כושר תחרותה של הבורגנות הצרפתית בשוק העולמי. השביתה הכללית אינה אלא ביטוי להתדרדרות זו, ביטוי משבר הקפיטליזם הצרפתי, ובו בזמן חושפת היא את חולשתו ומעמיקה את קשייו. מלחמת המעמדות, התערבותו של הפרולטריון, מתגלות שוב כגורמים ראשונים במעלה בחשיבותם בקביעת מהלך ההתפתחות הכלכלית וההיסטורית.

ב-1 ביולי צריכים להתבטל גבולות המכס של השוק המשותף. הבורגנות הצרפתית מקבלת ארכה קצרה משכנותיה בגרמניה ובאיטליה. ארכה זו חייב ההון הגדול הצרפתי לנצל על מנת לזכות מחדש בכל אשר נאלץ להעניק למעמד הפועלים בחודש יוני, להגדיל את רווחיות המפעלים, לערוך רה-אורגניזציה מואצת. במילים אחרות: להגדיל את האבטלה, להוריד את השכר, להתקיף ולהביס את הפרולטריון הצרפתי. אולם אין זה תפקיד קל. הפרולטריון הצרפתי, גם אם לא ניצח את הבורגנות במאי-יוני, גם לא נחל מפלה. הוא מוכן למערכה, הוא מצויד עדיין ברוח לחימה ובאירגוניו. על הבורגנות לדחות את מועד ההתנגשות הגלויה עם מעמד הפועלים, לארגן בינתיים את כוחותיה היא, להכין את הכלים לאותה התנגשות בלתי נמנעת.

במשך כמה חודשים, עד סוף נובמבר, מנסה ממשלת דה-גול להגדיל את תמיכתה בבורגנות הצרפתית מבלי לפגוע ישירות במעמד הפועלים. נעשה ניסיון להאיץ את הגידול בייצור התעשייתי דרך מענקים והקלות בהשקעה. הגידול במיסים נופל בעיקר על שכמם של מעמדות הביניים והבורגנות הזעירה והבינונית. באותו זמן מוגדלים ומוחזקים כוחות ה"סדר", והממשלה מכינה במהירות את הסדרי "השתתפות" אירגוני הפועלים בהחלטות הכלכליות, הסדרים שאינם מכוונים אלא לניטרולם של הסינדיקאלים, לאינטגרציה שלהם בסדר החברה הקפיטליסטי. אולם הזמן דוחק.

כדי להמחיש את עוצמת המשבר של הקפיטליזם הצרפתי, את הצורך להכות במעמד הפועלים על מנת לעמוד בתחרות הבינלאומית, נביא השוואה של רווחיות החברות הגדולות בצרפת עם אלו בגרמניה –  מִתחרתה העיקרית של הבורגנות הצרפתית – בכמה ענפי התעשייה החשובים ביותר:

טבלה 7: רווחיות השוואתית של החברות הגדולות ביותר בצרפת ובגרמניה לפי ענפים (1967)
תעשייה
מס' פירמות
ממוצע פשוט של רווחיות
 
גרמניה
צרפת
גרמניה
צרפת
פלדה
3
3
3.1
0.9
מכוניות
3
3
10.8
5.1
אלקטרוניקה
2
2
13.5
3.4
כימיה
3
3
11.9
5.9

הטבלה הזו אינה יכולה להשאיר ספק בדבר כושרו של הקפיטליזם הצרפתי להחזיק מעמד בתחרות הבינלאומית. עד כמה מכירה הבורגנות הצרפתית את חולשותיה, ואת האופי התת-מפותח של כלכלתה ביחס לתנאי התחרות הבינלאומיים, מלמדת הפיסקה הבאה הלקוחה ממאמר הנקרא "שעת האמת", שהתפרסם באחד מעיתוני הבורגנות בצרפת, "אנטרפרייז" (26 באוקטובר 1968): "2.5% של מובטלים בצרפת הרי זה הרבה פחות משביע רצון מאשר 2.5% של מובטלים באנגליה. בכלכלה הצרפתית ממשיכים להתקיים כיסי אבטלה סמויה גדולים שאין מוצאים בכלכלה הבריטית: שני מיליון חקלאים, למשל, הנתמכים ברוחב לב באמצעות עזרת המדינה; חקלאים אלה אינם אלא מובטלים "בכוח", שאת עזיבתם את האדמה בולמים כדי למנוע מהם מלהגדיל את שורות חסרי התעסוקה בערים. צריך גם להביא בחשבון את הנשים שהיו נכונות לעבוד לולא... היתה תחיקתנו הסוציאלית מרפה את ידיהן מלעבוד במשרה חלקית; מבלי לשכוח את הסטודנטים שהיו מקבלים "ג' ו-ב" בקיץ לו היה מתפתח המנהג השגור בארצות הברית... כורי הצפון וחבל לוריין וכל פועלי בתי-החרושת שאינם מחזיקים מעמד אלא על ידי הזרקות סובסידיות ציבוריות. נוסיף לכל המובטלים "השוליים" או ש"על תנאי" האלה את 100,000 הצעירים שהיו נזרקים אל שוק העבודה לו קוצר השירות הצבאי לשישה-עשר חודש – אמצעי שנדחה באופן זמני, בדיוק מסיבת האבטלה – ועלינו להעריך בכשלושה או ארבעה מיליון את מספר המובטלים בכוח שעל כלכלתנו להזין".

הבורגנות הצרפתית אינה יכולה עוד להתמהמה. רכישת מפעל "סיטרואן" הכושל על ידי "פיאט" היתה סימן אזעקה ראשון לאחר השביתה הכללית. באמצעות הספקולציה ובריחת ההון במחצית נובמבר, מודיע ההון הגדול לממשלת דה-גול כי אין עוד להתחמק מפגיעה ישירה בפרולטריון הצרפתי. נגידי הבנקים המרכזיים ושרי הכלכלה של הארצות האימפריאליסטיות, המתכנסים לישיבות סודיות וארוכות בגרמניה, אינם מצליחים להגיע להסכם לגבי חילוץ הבורגנות הצרפתית מסתירותיה; באווירת המשבר הבינלאומי אין בורגנות המוכנה לעשות ויתורים מרצון למתחרותיה הכושלות. האדונים נציגי הקפיטליזם הבינלאומי אינם מוצאים אלא פתרון אחד לבעיותיה של הבורגנות הצרפתית: על מעמד הפועלים לשלם את מחיר שיקומה. אחרי דיונים ארוכים, יוצאת הממשלה הצרפתית בסדרת אמצעים דרסטיים: העלאת מיסי עקיפין המבטיחים עליית מחירים תלולה בחודשים הבאים, עזרה מאסיבית נוספת לתעשייה הצרפתית, הקטנת הוצאות הממשלה בחינוך, בתחבורה הציבורית, בשירותי הבריאות, הקטנת הזמנות הממשלה לצרכי חימוש. עליית מחירים, דִרדור בשירותים הסוציאליים, אבטלה גדלה – זו הפרספקטיבה המצפה למעמד הפועלים הצרפתי.

המהפכה על סדר היום

התנגשות חדשה בין הבורגנות ומעמד הפועלים בצרפת אינה יכולה לאחר לבוא. הבורגנות הצרפתית יודעת זאת היטב ומתכוננת לכך יום יום. היא יודעת כי אין היא יכולה לסמוך יותר על שיתוף פעולה מצד האיגודים המקצועיים, שלמרות בגידתם היוו הן במאי-יוני והן כיום את מכשיריו האירגוניים של מעמד הפועלים במאבקיו הכלכליים והפוליטיים, והיא מתכוונת להוציא מידיו כלים אלו. פירוש הדבר הוא, שהבורגנות מתכוננת לשינויים פוליטיים ממדרגה ראשונה: מעבר מן המשטר הבונפרטיסטי הנוכחי, המניח שיתוף מצד האיגודים המקצועיים, למשטר פשיסטי או למשטר של דיקטטורה צבאית מלאה בשבירת האיגודים המקצועיים. האיגודים, ועמם המפלגה הקומוניסטית, נמצאים בין הפטיש והסדן – בין אי-נכונותה של הבורגנות לפשרה ובין מורת-רוחם של כל פועלי צרפת מן הפגיעות בזכויותיהם האלמנטאריות ונכונותם להילחם למען זכויות אלה, כפי שהתבטא הדבר בשביתתם של פועלי "רנו" בראשית דצמבר.

מלחמת המעמדות המתעצמת בצרפת, ובמערב אירופה בכלל – מחזירה לסדר-היום את שאלת המהפכה הסוציאליסטית. שביתת מאי-יוני, כניסיונות רבים אחרים של הפרולטריון העולמי, הוכיחה שוב את מגבלותיה של התפרצות ספונטאנית של מעמד הפועלים, היכול להגיע באמצעותה אל סף השלטון אך אינו יכול להוציאו מידי הבורגנות אחת ולתמיד. נוכח המדינה הקפיטליסטית, נוכח המפלגות הרפורמיסטיות והסטליניסטיות, חייב מעמד הפועלים המערב-אירופי לחשל את מפלגותיו המהפכניות שיובילוהו אל הניצחון הסופי; המדינות הקפיטליסטיות במערב אירופה אינן חלשות מן המשטר הצאריסטי ברוסיה של 1917, מפלגותיו הנוכחיות אינן חלשות מן המנשביקים של אותה תקופה. כנגדן צריך הפרולטריון את מפלגתו הבולשביקית, מפלגה המזוינת בכל הניסיון ההיסטורי של מעמד הפועלים העולמי, בכלי הניתוח המרכסיסטיים-מהפכניים, באירגון וברוח הלחימה שציינו את מפלגתו של הפרולטריון הרוסי.

סביב שאלות אלו מתנהלים עתה בצרפת ומחוצה לה ויכוחים סוערים, בהם נוטלים חלק אינטלקטואלים שמאז ראשית התארגנותו של מעמד הפועלים מנסים להקל ראש באנליזה המעמדית המרכסיסטית, בצורך במפלגה מהפכנית של כל מעמד הפועלים, כמכשיריו וככלי נשקו ההכרחיים במאבקו להשלטת הדיקטטורה של הפרולטריון ולבניית הסוציאליזם העולמי. חובתו של כל לוחם במהפכה הסוציאליסטית לעקוב אחר ויכוחים אלו, להכיר את עמדתם, האסטרטגיה והטקטיקה של האירגונים השמאליים השונים בצרפת, לברר לעצמו את כל השאלות השנויות במחלוקת, לקחת עמדה בחילוקי דעות אלה.

המהפכה הסוציאליסטית הינה על סדר היום. אין עוד להתחמק ממשימות אלה.