קומץ קטנטן, נשיאות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, קיבל החלטה לפלוש למדינה "סוציאליסטית" שכנה.
מליאת הוועד המרכזי עצמו, המונה 360 חבר, כונסה (על ידי החלטה נוספת של אותו קומץ) לישיבת חירום, 24 שעות בלבד לפני ביצוע הפלישה עצמה.
ועידת המפלגה, המוסד בעל הסמכות העליונה במפלגה, כלל לא כונסה לשם דיון (שלא לומר "קבלת החלטה") בעניין כה חמור כפלישה לשם הצלת ה"סוציאליזם".
- באיזו סמכות כופה אותו קומץ את החלטותיו על מיליוני בני אדם?
- מהו אותו "סוציאליזם" שלהגנתו נחלץ אותו קומץ?
לפי ההגדרה הקלאסית, "סוציאליזם" הוא משטר המבוסס על בעלות החברה על אמצעי הייצור ובו מתנהלת הכלכלה לפי העיקרון "לכל אחד לפי עבודתו".
בהיווצר שפע כלכלי, מתאפשר, לפי אותה הגדרה, מעבר למשטר המבוסס על העיקרון "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו".
הגדרות מסורתיות אלה מעוררות מספר שאלות:
א. מה פירושה המדויק והמלא של "בעלות החברה" על אמצעי הייצור?
ב. האם "בעלות החברה" זהה עם "בעלות המדינה"?
ג. אם "בעלות החברה" אינה זהה עם "בעלות המדינה", כיצד, בדיוק, מתממשת בעלות "החברה" למעשה?
ד. מי מחליט, ובאיזו סמכות, מהו "ערך" עבודתו של העובד (על מנת לאפשר מימוש העיקרון של "לכל אחד לפי עבודתו")?
ה. מי מחליט, ובאיזו סמכות, מהי "יכולתו" של כל עובד ומהם "צרכיו"?
שאלות עקרוניות אלה גוררות שאלה פוליטית מעשית:
האם מטרת התקוממויות הפועלים בהונגריה ובפולין ב-1956, ובצ'כיה כיום, הן בחזקת ניסיון לבטל את בעלות המדינה ולהחזיר את הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, או שמא לפנינו תהליך חברתי היסטורי, עמוק הרבה יותר, המחייב עיון מחודש וביקורתי בעיקרי התיאוריה הסוציאליסטית? ברעיונותיו של מרכס עצמו?
* * *
מרכס נולד ב-1818 ונפטר ב-1883. בתקופתו החלה המהפכה התעשייתית – מהפכת הפחם, הקיטור והפלדה – להתפתח במספר קטנטן של מרכזים עירוניים באירופה. מתוך ניתוח תופעות ראשוניות אלה של תיעוש, והיווצרות פרולטריון קטנטן, הסיק מרכס מסקנות חברתיות מרחיקות לכת. הוא העריך כי הפרולטריון ייהפך בהדרגה לשכבה חברתית אשר תחתור לשינוי מהפכני במבנה החברה. הוא העריך כי המהפכה התעשייתית עצמה תשנה את אורח חייהם ומחשבתם על בני אדם, כיוון שלפי הערכתו, ההוויה החברתית קובעת, בסופו של דבר, את ההכרה החברתית.
כלל זה נתגלה כבעל תוקף גם לגבי מרכס עצמו. רעיונותיו הינם פרי מהפכת הפחם והקיטור, תוצר תקופה בה היווה הכורח הכלכלי מניע עיקרי לפעילות ומחשבת בני אדם. מרכס לא זכה לראות בחייו מנוע בעירה פנימית, מכונית, מטוס, נורה חשמלית, טלפון, רדיו, קולנוע, שימורים, סרט-נע בייצור, אוטומציה בייצור, מודעת פרסומת, מחשבים אלקטרוניים, שימוש באנרגיה אטומית, טילים, וכו'. כל אלה הומצאו אחרי מותו.
התוצאה מהתפתחות איכותית עצומה זו בשטחי ייצור האנרגיה, הייצור התעשייתי ובאמצעי התחבורה והתקשורת, היא היווצרות הדרגתית של מצב (המתגלה עתה בארצות מתועשות) בו פוחתת השפעת המצוקה הכלכלית על התנהגותם ומחשבתם של בני אדם. חלק קטן מן האנושות ניצב כיום על פתחה של תקופה חדשה, תקופת רווחה כלכלית.
מרכס חי בתקופה בה עיצב ההכרח לספק את הצרכים החומריים המינימליים (מזון, לבוש, דיור) את התנהגותו והכרתו על מעמד הפועלים.
כיום מתחיל להיווצר (בארצות מתועשות) מצב בו הצרכים החומריים של מעמד הפועלים מסופקים הרבה מעל למינימום ההכרחי לקיום.
השולטים על הייצור נאלצים להמציא "צרכים" פסיכולוגיים חברתיים, חדשות לבקרים, על מנת לספוג את שיטפון המוצרים (ענף הפרסום צמח מן ההכרח להמציא צרכים חדשים, מעל ומעבר לצרכים החומריים החיוניים, שלשם סיפוקם אין צורך בשום פרסומת).
מול מציאות חדשה זו של מעמד פועלים שבע, מבוטח מפני אבטלה, בעל רמת חיים העולה בהרבה מעל למינימום ההכרחי לקיום (הישגים שהושגו בלחץ מאבק מעמדי אכזרי, אך אשר מאפשרים, בסופו של דבר, את גידולו הנוסף של הייצור במשטר הנוכחי), ניצבת המחשבה המהפכנית המסורתית נבוכה: "הייתכן כי מעמד פועלים שבע יבצע מהפכה חברתית?" לשם מה?
המחשבה השמרנית, השוקדת להציג את המבנה החברתי הקיים כ"טוב שבכל העולמות", צוהלת. "פועל, בעל שיכון, מכונית, מקרר חשמלי ומקלט טלוויזיה, לא יעשה מהפכה. כי המהפכה צועדת על הקיבה".
שתי הגישות מתבססות על ההנחה כי מצוקה חומרית, זמנית או מתמדת (משבר כלכלי, אבטלה, וכו'), הינה המניע העיקרי למהפכה חברתית.
שתי הגישות ניצבות מופתעות נוכח ההתפרצות המהפכנית בצרפת (התפרצות שרק החלה) ונוכח ההתנפלות על צ'כוסלובקיה.
השביתה הכללית הגדולה ביותר בהיסטוריה בצרפת, שהתבססה על הישארות במקומות העבודה והעלאת סיסמת הניהול-העצמי (ובכך היא שונה ממרבית השביתות), אינה ניתנת להסבר כנובעת מכורח כלכלי, אבטלה, ירידה פתאומית ברמת החיים או משבר כלכלי.
- מדוע התקוממו פועלי צרפת?
- איה המשבר הכלכלי שגרם לזעזועים חברתיים בצרפת ובצ'כוסלובקיה?
* * *
התשובה טמונה בהבנת מהותו העמוקה יותר של הניגוד המעמדי, מהות שהיתה נסתרת בתקופת הכורח הכלכלי אך מתגלית בתקופת הרווחה הכלכלית.
כל עוד מודרך מעמד הפועלים על ידי כורח כלכלי, הוא רואה את הניגוד המעמדי כניגוד בין השכר לרווח. המאבק על ניכוי הערך העודף מהווה את המניע החומרי למאבק המעמדי, וגם לזה המהפכני. במציאות של כורח כלכלי, מתבטא יחס ה"בעלות" כסמכות לנַכֵס חלק מפרי העבודה, ולהותיר לעובד את "המינימום ההכרחי, הדרוש מבחינה חברתית, לחידוש כוח העבודה והמשכתו". במציאות זו – "בעלות" מתגלית כסמכות להפיק תועלת כלכלית, לנכס את עודף הערך.
במציאות של רווחה כלכלית נוצר מצב חדש. גם כאן קיים הניגוד בין השכר לרווח, אך ניגוד זה, הממשיך להמריץ את מעמד הפועלים למאבק כלכלי (לשיפור מצבו החומרי במסגרת המבנה החברתי הקיים), חדל מלשמש מניע יחידי ועיקרי למאבק מהפכני לשינוי מבנה החברה מיסודו.
אם המאבק המהפכני פורץ בכל זאת, מסתבר שקיים מניע נוסף שהוסתר על ידי הכורח הכלכלי אך מתגלה במציאות של רווחה כלכלית.
מניע זה הוא ההפרדה הקיימת במבנה החברתי הנוכחי בין מקבלי החלטות הנוגעות לייצור לבין מבצעיהן.
* * *
החיים המודרניים, מנהיגה במכונית ועד הסתכלות בטלוויזיה, מפתחים במהירות אצל כל אדם את הכושר והרגשת הסמכות להחליט החלטות בעלות משמעות חברתית.
"התפוצצות האינפורמציה" מפקיעה בהדרגה את המונופול על אינפורמציה מידי קומץ מנהיגים. שתי תופעות אלה חותרות בהתמדה תחת סמכותו של קומץ קטנטן לרכז בידו את המונופול על קבלת החלטות חברתיות, על איסוף והפצת אינפורמציה.
יתרה מזו, אצל הפועל העוסק בייצור המודרני (איננו מתכוונים לעוסקים בתחבורה, בבניין, או בחקלאות), מופנם הניגוד לתוך האישיות עצמה. מחד הוא נדרש למלא תפקיד של בורג נטול כל סמכות החלטה, לציית בעיוורון, ולמלא פירצה קטנה בתהליך הייצור. מאידך הוא נדרש לגלות כושר וסמכות לקבל החלטות, שהרי אלה הן בדיוק התכונות שהמכונה, בחלק זה של תהליך הייצור, חסרה אותן. לכן הוא נמצא שם.
אם ינהג הפועל כבורג מושלם, ויימנע מלקבל החלטה כלשהי, ישותק מייד הייצור. אם ינהג כאדם שלם, יקבל החלטות בכל הנוגע לייצור (מה לייצר, באיזו כמות, באיזה מחיר, תמורת איזה שכר, כיצד לארגן את כל תהליך העבודה בייצור, וכו'), ויבטל את הפיצול הקיים בתוכו – בין הכושר להחליט ובין הדרישה לציית בעיוורון – יפוצץ את כל המבנה החברתי הקיים. מרכס הבחין בניגוד זה, אך סבור היה שהוא נובע מעצם מהותו של תהליך הייצור ושאין לגבור עליו אלא בהקטנת משך הזמן הדרוש לייצור. בתקופה בה קיימת בעלות המדינה על אמצעי הייצור, מתברר כי אין הפרדת הסמכויות טבועה בתהליך הייצור עצמו אלא בהתארגנות החברתית הקשורה בייצור. ההפרדה בין מחליטים למבצעים אינה כפויה על בני אדם בתוקף חוק "אובייקטיבי" הנובע באופן הכרחי מהטכנולוגיה עצמה, אלא היא מעשה ידי אדם, ובכוח בני אדם לשנותה.
ההפרדה בין מחליטים למבצעים בייצור, והפנמתה אצל המייצר עצמו, משתקפת ומשפיעה באלפי צורות על החיים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים, והרוחניים במערב ובמזרח כאחד.
החלוקה המעמדית, המתבטאת במצב של כורח כלכלי כחלוקה בין קומץ המנכס לעצמו את הערך העודף לבין הרוב המייצר אותו, מתגלית במציאות של רווחה כלכלית כהפרדה בין קומץ המחליט את מלוא ההחלטות הנוגעות לייצור (למרות שלעתים אינו ה"בעלים" מבחינה משפטית) לבין הרוב המאולץ לבצע החלטות אלה ולשאת בתוצאותיהן.
הניגוד שמתוכו מתפתח המאבק לשינוי מהפכני במבנה החברתי בנסיבות של רווחה כלכלית, הוא הניגוד בין קומץ בעלי הסמכות לקבל החלטות חברתיות, אך נטולי יכולת לבצען, לבין הרוב בחברה המשולל סמכות לקבל החלטות חברתיות אך בעל הכושר לבצען.
ניגוד זה משתקף בבניין-העל החברתי, ובין היתר, במבנה הצבא ובשיטת ה"דמוקרטיה".
חייל, במזרח כבמערב, נדרש לציית בעיוורון להחלטות מפקדיו, ומאידך – לגלות כושר לקבל החלטות בעצמו ולהפר את החלטות מפקדיו. צבא המבוסס על ציות עיוור מושלם, ישותק תוך דקות. צבא המבוסס על החלטות עצמיות של מועצות חיילים (המתחשבות בעצת מומחים מקצועיים אך מחליטות בעצמן), מאיים על עצם המבנה החברתי הנוכחי.
אזרח, במזרח כבמערב, נדרש להפעיל את כושרו לקבל החלטה פוליטית פעם אחת בארבע שנים. במשך ארבע השנים עצמן, הוא נדרש לציית להחלטות פוליטיות שלעתים תכופות הוא מתנגד להן, ובכל מקרה אינו שותף לקבלתן. אם יסרב להחליט בשעת הבחירות, או יפעיל את כושרו להחליט החלטות פוליטיות במשך כל הזמן שבין בחירות לבחירות, ישתק או יפקיע את החיים הפוליטיים מידי קומץ פוליטיקאים. שיטת ה"דמוקרטיה" הנוכחית מבוססת על שיטת הייצור הנוכחית. הניגוד בין מחליטים למבצעים בחיים הפוליטיים נובע מהניגוד בין מחליטים למבצעים בחיים הכלכליים. אדישות מרבית הציבור לפוליטיקה, לפרלמנט, ולבחירות, משקפת את המשבר המתמיד בו נתונה המערכת החברתית הנוכחית, משבר הפוקד את המזרח לא פחות מאשר את המערב.
ברגע בו תבוטל ההפרדה בין מחליטים למבצעים בתהליך הייצור ממש – וזהו הסוציאליזם – תתמוטט המערכת הפוליטית הנשענת על הפרדה זו.
במציאות בה קיימת "בעלות המדינה על אמצעי הייצור", ומתחיל להיווצר שפע כלכלי, מתברר כי "בעלות החברה על אמצעי הייצור" פירושה העברת הסמכות לקבל את מלוא ההחלטות הנוגעות לייצור לידי המייצרים עצמם, לא ל"בא-כוח" ממונה מטעם עצמו בצורת מנגנון איגוד מקצועי, מפלגה, או מדינה. מתברר כי ה"בעלים" אינם רק אלה המנכסים את הרווח, אלא אלה המחליטים מה, כמה וכיצד לייצר, באיזה מחיר למכור, איזה שכר לשלם, וכו'.
המציאות החברתית החדשה, בצרפת ובצ'כוסלובקיה, מבהירה ומחדדת את מטרת המהפכה החברתית (ואין זה משנה כלל מה שם ייקרא לה). המטרה היא: להעביר את הסמכות להחליט את מלוא ההחלטות הנוגעות לכל הקשור בייצור, לידי מועצות פועלי הייצור עצמם. לבטל את ההפרדה בין מקבלי החלטות למבצעיהן בכל שטח של החיים החברתיים.
אנו קוראים למשטר חברתי בו מומשה מטרה זו בשם – סוציאליזם.
במבט ראשון קשה לתפוס את המיוחד שבניסוח זה, את השוני בינו לבין הגדרות אחרות של הסוציאליזם, את המסקנות מרחיקות הלכת הנגזרות ממנו. למעשה הגדרה זו לא רק מסבירה, מתוך הנחת יסוד בודדת, את הזעזועים החברתיים בתקופתנו, במזרח ובמערב, אלא היא גם הדינמיט הרעיוני של תקופתנו, במזרח ובמערב.
מבט חטוף על משטר העתיד המבוסס על שלטון המייצרים על הייצור, נתאפשר לראשונה במהפכה ההונגרית ב-1956. במשך מספר שבועות שלטו מועצות פועלים על הייצור והעובדות שנתגלו היו מפתיעות.
ראשית, אירגנו לעצמם הפועלים את תהליך העבודה בצורה שביטלה את הניכור והפיצול שבו (על ידי העברה מתמדת של כל פועל מאגף לאגף, ממקצוע למקצוע, ממפעל למפעל). הם החזירו לתהליך העבודה את השְלֵמות שניטלה ממנו על ידי צורת האירגון במשטר הקפיטליסטי. הפועל חדל "לעבוד" וחזר "ליצור". הוחזרה לאדם החברתי שלמותו. צעד זה העלה את התפוקה במידה שלא תיאמן.
שנית, תוך התייעצות עם כלכלנים ומומחים, החליטו הפועלים עצמם על גובה שכרם. בכך הפכו למיותר את מנגנון האיגוד המקצועי וחשפו את מהותו הטפילית, את העובדה שהוא מבוסס כולו על ההפרדה המלאכותית בין מחליטים למבצעים.
שלישית, תוך התייעצות עם כלכלנים ומומחים, קבעו הפועלים עצמם את מחירי המוצרים. מחירים אלה נתגלו כנמוכים בהרבה מהקודמים, משום שלא כללו את החלק ששימש למימון מנגנוני האיגוד המקצועי, המפלגה והמדינה. בכך נחשף אופיו הטפילי של כל מנגנון פוליטי, נחשפה המיסטיפיקציה שבאידיאולוגיה פוליטית ובהתארגנות פוליטית. כל אלה נתגלו כמיותרים, כנובעים מהפרדת הסמכויות בתהליך הייצור.
ב"רגעי האמת" של ההיסטוריה, בהונגריה 1956, כמו בצרפת 1968, נתברר, לרגע, כי "שלטון" פירושו למעשה הכושר להפעיל ולשתק את הייצור והתחבורה. ממשלה, בית נבחרים, מפלגות, או איגודים מקצועיים, שניטלה סמכותם להביא להפעלת הייצור והתחבורה, מתגלים כמיותרים. נתברר, במציאות, כי כל מוסד פוליטי הוא טפיל חברתי הניזון משלילת סמכותם של המייצרים להחליט בעצמם על הייצור. מי שמנכס לעצמו את הסמכות להחליט בנוגע לייצור, מנכס לעצמו, בעקיפין, את השלטון על כל החיים בחברה, החומריים והרוחניים. מנכס לעצמו תפקיד חברתי.
ברגע שהמייצרים נוטלים את סמכות ההחלטה לידיהם, מתגלים האידיאולוגיה, המוסדות והחיים הפוליטיים, על כל סוגיהם, כמיסטיפיקציה של החיים הכלכליים.
הקמת מועצות פועלים בתעשייה גררה מיד הקמת מועצות איכרים, חיילים וסטודנטים. אנשים ניכסו לעצמם את הסמכות לקבל את ההחלטות החברתיות הנוגעות לחייהם המיידיים. נתגלה כי מועצות האיכרים נתנו אמון מלא ומיידי במועצות הפועלים וסיפקו להם מזון בשפע. בתמורה, קיבלו מוצרים תעשייתיים במחירים מוזלים בהרבה. כשם שה"בעלות" על המכונות איבדה את משמעותה הקודמת (בצרפת ניסו כמה אירגוני שמאל להעלות את הסיסמה "הלאמת אמצעי הייצור", שנתגלתה כנטולת משמעות נוכח סיסמת "הניהול העצמי", שלא להזכיר את העובדה ש"רנו" שייך לממשלת צרפת), כך קרה גם ל"בעלות" על הקרקע.
הממשלה (ממשלת נוג' בהונגריה) לא יכלה לעשות צעד קטן או גדול מבלי לקבל תחילה את אישור מועצת התיאום הארצית של המועצות. הממשלה נתגלתה כקומץ יועצים לבעיות מדיניות חוץ, קומץ נטול השפעה וחשיבות בחיים החברתיים.
מוסדות המדינה, המפלגה, האיגוד המקצועי, המשטרה החשאית, חלק גדול מהצבא והמשטרה, נתגלו כמוסדות מיותרים במבנה החברתי החדש.
לרגע קט הורם המסך מעל צורת החברה העתידה, המבוססת על מועצות ניהול עצמי בכל שטח בחיים החברתיים.
- המאבק המהפכני בן זמננו, ברחבי המזרח והמערב, חותר למעשה להקמת משטר ניהול עצמי.
- הסטודנטים באוניברסיטאות רוצים להחליט (בשיתוף עם מוריהם) על כל הנוגע לחינוך הגבוה.
- הפועלים בייצור רוצים להחליט על כל הנוגע לייצור.
אין אלה מאבקים שונים ונפרדים, זהו אותו מאבק בקטעים שונים של החזית. מגמה זו של בני אדם, להפקיע את סמכות ההחלטות החברתיות מידי קומץ קטנטן של "בעלים" רק תגבר, המאבק יחריף בהכרח.
מאחר שההכרה החברתית מפגרת, בדרך כלל, אחר ההוויה החברתית, מנסים בני אדם להסביר לעצמם את האופי החדש של המאבק ההיסטורי במושגים שאולים מן העבר.
בהונגריה ב-1956, ובצ'כיה ב-1968, מצהירים רבים כי הם לוחמים לעצמאותם הלאומית. הניסוח הלאומי היה מתגלה כקישוט אִלמלא הפריעו להם אנשי הקרמלין לממש את שלטון המועצות. קומץ המחליטים בברית המועצות משתדל למחוץ ניסיונות אלה באִבם משום שהתבססות שלטון המועצות במדינה בודדת בגוש המזרחי תגרור מהפכות חברתיות בכל שאר ארצות הגוש ותהפוך את בניין-העל הביורוקרטי שם למיותר.
הביורוקרטיה במזרח היא שכבה חברתית גדולה וטפילית. אין היא תורמת מאומה לייצור או לחברה; היא בלם ומכשול לשניהם. היא לוחמת בעקשנות על קיומה, על "תפקידה" בחברה, על זכויות היתר שלה. ברגע שהפועלים ינכסו לעצמם את הסמכות לקבלת מלוא ההחלטות הנוגעות לייצור, תהפוך כל הביורוקרטיה המפלגתית, איגוד-מקצועית, ושלטונית, לנטולת תפקיד בחיים החברתיים.
הפאניקה שתקפה את צמרת הביורוקרטיה במוסקבה לנוכח ההתפתחויות בצ'כיה (שאינן אלא צעד קטנטן, לו נכנעה הביורוקרטיה הצ'כית מחוסר ברירה, לאחר מאבק ממושך) היא מובנת.
ההתנפלות המבוהלת על צ'כוסלובקיה היא ראשית הקץ לשלטון קומץ המחליטים. לא רחוק היום בו תפרוץ המהפכה בברית המועצות עצמה.
מהפכה זו לא תחזיר את הבעלות הפרטית על כנה, אלא תפקיע את הסמכות לקבל החלטות חברתיות מידי קומץ שמינה את עצמו לאפוטרופוס על החברה. העברת הסמכות לקבל החלטות לידי החברה ממש, לידי מועצות פועלים, סטודנטים, עקרות בית, חיילים וכו', תשחרר במחי-יד את החברה מהשתעבדות לכל אותם כוחות רפאים שקיומם נובע מקיום ההפרדה בין מחליטים למְבַצעים בייצור, תחשוף את המיסטיפיקציה של כל אידיאולוגיה פוליטית ותספק את הפתרון (הטריוויאלי) לחידה הקרויה "היסטוריה".
