"אחדים מן האכזריים ביותר בין ראשי האינקביזיציה, שהצטיינו ברדיפת יהודים ואנוסים – היו ממוצא יהודי."

בגרמניה קם בשנות השלושים אירגון של יהודים-נאצים שיצאו להפגין בסיסמה 'הלאה עם עצמנו!'"

בשתי דוגמאות אלה, ובעוד אחרות, פותח מרדכי כפרי את הוויכוח הגדול שלו עם "מצפן" (ראה "חותם" מס' 112, תחת הכותרת "מה צופן מצפן?"). והכל כדי להוכיח שאל "הרשימה הזו, של בעלי דחף חולני לפעולה נגד עמם", יש להוסיף גם את האירגון הסוציאליסטי הישראלי.

חד וחלק! צריך פשוט לרשום בזה אחר זה את כל "אויבי העם" כפי שהם נראים לחב' מרדכי, וההוכחה נתונה: "יהודי מומר" מן המאה ה-15; יהודים-נאציים משנות השלושים; מדען ירושלמי מן האוניברסיטה העברית, המעז "לצאת, באופן מפורש, נגד הדת היהודית" (איזו האשמה נוראה בפיו של הקיבוצניק מגלאון!); מזרחן יהודי מצרפת, "שהוא הדובר הבולט של התעמולה האנטי-ישראלית והפרו-ערבית." ולכל הרשימה הזו הוסף את "מצפן" – והמלאכה עשויה.

ומיד לאחר מכן, בהקשר לגמרי אחר, מפגין החב' כפרי את יושרו האינטלקטואלי ואת גישתו המדעית, וקובע כי ישנה "שיטה נפוצה להשמצה, המקובלת על סוג מסוים של תועמלנים חסרי מעצורים, והיא – לכרוך תופעה מבוקרת על ידם עם תופעה אחרת, הידועה לשמצה, ו"להוכיח" (המירכאות הכפולות במקור – א.כ.) שהקשר הוא מטבע הדברים".

ואיזה קשר ישנו בין המומר מימי הביניים לבין "מצפן"? קשר ש"הוא מטבע הדברים", חב' כפרי הנכבד, או שזוהי סתם "השמצה המקובלת על סוג מסוים של תועמלנים חסרי מעצורים"?

ומה מקשר בין היהודים-הנאצים לבין האירגון הסוציאליסטי הישראלי? ישפוט על כך איש-איש לפי הבנתו.

אלא שבכך לא תמה המלאכה. חובתנו להציג בפני הקוראים את שאר נימוקיו האנטי-מצפניים של כפרי, שכן מאמרו הנוכחי מבשר המשך הוויכוח, כפי שמעיד המחבר בעצמו: "זמן רב הרגשתי חובה להגיב על תעלולי אנשי "מצפן" אבל סלדתי מן המלאכה... אך התגברות פעילותם של אנשי "מצפן" מחייבת אותנו למאבק מדיני עקבי גם עם כאלה".

שלוש נקודות

קוראי "חותם" בוודאי יבחינו, כי דווקא הפרק השני במסתו של כפרי, זה המוכתר בכותרת "סוציאליזם ולאומיות", הוא עיקר העיקרים שלו. כאן הוא ממש שומט את הבסיס מתחת לרגלינו, והופך את כל גישתנו הפוליטית לתל חורבות. שאר הפרקים מטפלים כבר בזוטות קטנות, רק כדי לחזק את הרושם בלב הקוראים כי אכן קבורים אנו עמוק עמוק בתוך האדמה.

הנה, למשל, הפרק השלישי – "ציונות ו...אימפריאליזם". שימו לב לשלוש הנקודות המופיעות לאחר וו החיבור שבכותרת. איזה נימוק חזק! איזה לעג שנון! ציונות ואימפריאליזם? מי בכלל יכול להעלות על הדעת מין קשר שכזה.

אמנם, גם לדעת בר-הפלוגתא שלנו "לא חסרו בציונות גורמים רציניים האוהדים (ופעילים באהדתם) מעצמות אימפריאליסטיות מסוימות..." אבל אין הדבר מצדיק כריכה יחדיו של "ציונות" עם "אימפריאליזם".

וקצת ניתוח היסטורי חב' כפרי? קצת התייחסות אל העובדות? לא ולא! זה לגמרי מיותר.

אנו הקדשנו בעיתוננו אין-ספור מאמרים כדי לנתח את היחס שבין הציונות לבין האימפריאליזם – יכול כל אחד מקוראי "חותם" לקבל מאמרים אלה, על-ידי פנייה למערכת "מצפן" – ואילו אתה, גאון גלאון, פוטר עצמך בלא כלום. יארך המצע כאן מלחזור ולטפל בנושא זה באריכות, אך אסור לתת לך להשתמט מלענות על כמה שאלות הקשורות בנושא זה.

הנה, למשל, הצהרת בלפור המפורסמת. כלום ידוע לך איזה שיקולים אימפריאליסטיים גרידא עמדו מאחורי נתינתה של הצהרה זו? הרי דווקא בשנה-שנתיים האחרונות התפרסם חומר חדש בנושא זה. כלום לא הגיע אליך? ומה היה היחס בין התנועה הציונית לבין השליטים הבריטיים של פלשתינה? איבה או ברית? כלום לא היתה עמדתה היסודית של הציונות, שהתנגדה במשך עשרות שנים לעצמאותה של פלשתינה, שירות כביר לאימפריאליזם הבריטי כנגד שאיפת העצמאות של ערביי פלשתין? קרא נא את ספרו של חברך לקיבוץ הארצי, יהודה באואר, על נושא זה ותיווכח. הרי די היה לי בספר זה, כדי לקבור אותך עכשיו בים של ציטטים, ולהוכיח את הקשר שבין הציונות לבין האימפריאליזם, בלי שלוש הנקודות שלך.

והספר הלבן של ערב מלחמת העולם השנייה, כלום לא נקרא בפיך "בגידה"? למה? והוויכוח בתנועה הציונית בשנות הארבעים, כלום לא סימל את המעבר מאוריינטציה על האימפריאליזם הבריטי אל עבר אוריינטציה על האימפריאליזם האמריקאי?

לא כאן, כאמור, המקום לסקור בהרחבה את השאלה הנדונה. זוהי רק הזדמנות להציגך כשקרן, בכך שאתה תולש משפט אחד או שניים מתוך מאמר המשתרע על שני עמודים ב"מצפן" מחודש יולי השנה ובונה עליו תלי תילים של פרשנות, כאילו אנו מעדיפים את האימפריאליזם הבריטי על פני מדינת ישראל. וכדאי לחזור כאן על משפט זה:

"את מלחמת 1948 יש להגדיר כמאבק של קהילת מתנחלים, קולוניסטים, השואפת לריבונות, ונקלעת עקב כך לסכסוך עם המעצמה האימפריאליסטית אשר תחת כנפיה צמחה. מנקודת ראותם של המתנחלים הציוניים עצמם, היתה זאת מלחמת עצמאות; מבחינת האוכלוסייה המקומית, היתה לכך משמעות של החלפת שליט זר שהסתלק, בשליט מתיישב שאין לו לאן ללכת. שליט שרצה לנצל את הארץ, הוחלף בשליט שהקים בה את ביתו. מבחינה פוליטית היה מצבם של הערבים הפלשתינאים אחרי שנת 1948 רע יותר מאשר לפניה".

נסה את כוחך בהגדרה אחרת, למען קוראי "חותם". בבקשה.

"אתה בחרתנו"?

הדיון של כפרי סביב הסוציאליזם והלאומיות מטפל בעיקר במשפט אחד, אותו תולש המחבר לפי זיכרונו מתוך כרוז שלנו, שחולק בחודש שעבר בתל אביב, בכנס ארצי של חברי החטיבה הצעירה של מפ"ם, ועליו יוצא הקצף.

"אתה יכול להיות או סוציאליסט או לאומני – עליך לבחור", מצטט כפרי. "אפילו הגאון הגדול ביותר לא יוכל לפשר בין שניהם".

ובכן, היאך סותרים משפט כזה? פשוט, מביאים דוגמה מן הטבע. זוהי הרי שיטה מרכסיסטית ידועה ובדוקה. והנה הדוגמה כלשונה: "תארו לעצמם שמישהו מנסה לבשל קפה בלי מיכל או מקור של חום, מתעקש שהעניין פרינציפיוני – הוא רוצה לשתות קפה, והצד העקרוני והמעשי של קומקומים, חשמל או אנשים, אינו מעניין אותו כלל. אדם שרוצה להפריד לחלוטין בין המאבק הלאומי והסוציאלי, נוהג באותה מידה של תבונה, כאדם הרוצה בקפה ללא מיכל כלשהו". ואנו בכרוז דיברנו על קומקומים או שחזרנו חזור והדגש אמת ישנה-נושנה לפיה אין אדם, ויהי גאון כדוגמת חברנו כפרי, שיוכל למזג הלך מחשבה סוציאליסטי עם הלך מחשבה לאומני?

גם עם עשרה קומקומים, ואפילו בעזרת מטבח שלם, לא תוכל, חבר נכבד, להסיט את הוויכוח לערוץ צדדי. אנו אמרנו והננו אומרים: או שאתה יוצא מנקודת מוצא לאומית, וממנה משקיף על כל המאורעות, ולפיה מנתח את המתרחש בחיי החברה, או שאתה יוצא מנקודת מוצא סוציאליסטית, וממנה אתה בוחן את המתרחש ולפיה אתה מסיק מסקנות. או – או. לשון אחר: או שאתה מודרך על ידי המיסטיקה הלאומית של אומתך אתה, או שאתה חותר לגלות את השורש המעמדי של תופעות חברתיות. ולהבחנה זו יש, כידוע, משמעות מעשית מאוד, ממשית ביותר, כשאתה מתרגם את השקפותיך לשפת המאבק.

ואין לאמת זו ולא כלום עם כל הבלבולים הנוספים במאמרך, כאילו מי שחושב באורח סוציאליסטי מתעלם משאלות לאומיות או ממסגרות לאומיות. הבה ניטול דוגמה מרוחקת, כדי להבהיר את העניין. נניח לרגע, שהחב' מרדכי כפרי נשלח כמומחה ישראלי, בהתאם למפתח קואליציוני מסוים, לארצות אפריקה. הוא מגיע לארץ אחת, ומוטל עליו התפקיד לתכנן פרויקט חקלאי רחב-ממדים, המשתרע על שטח שבו יושבים בני שני שבטים, הנמצאים מזה שנים רבות בסכסוך עקוב מדם. איזו גישה ינקוט החב' מרדכי נוכח הסכסוך הבין-שבטי החריף? כלום יאמץ אל ליבו את עמדתו של שבט אחד, על מסורתו העתיקה ועל דתו האלילית, או שיישאר עדיין אדם בעל אופקים רחבים, "ישראליים" לדוגמה, או אפילו "אירופיים"? נקל להניח, שכבוגר הסמינר בגבעת חביבה, לא ימהר החב' כפרי לאמץ אל ליבו השקפה שבטית זו או אחרת, מכיוון שהוא למד פעם, בצעירותו, שהחלוקה השבטית מאפיינת שלב היסטורי נמוך יותר, משטר חברתי מפגר יותר, מזה אשר שורר במרבית חלקי תבל. הוא יביא אמנם בחשבון את החלוקה השבטית, את הסכסוכים השבטיים ואת כל מה שכרוך בזה, אבל יטפל בכל אלה מנקודת השקפה פרוגרסיבית יותר, לאו דווקא סוציאליסטית, אבל לפחות כזו המקובלת בכל מכון מחקר חברתי מערבי מכובד. נאמר, השקפה קפיטליסטית רווחת.

הדוגמה ברורה, או שאולי נכשלנו בניסוחה?

יש חלוקה לאומית; יש מסגרות לאומיות; יש מלחמות לאומיות; ויש מה שנקרא אינטרסים לאומיים. יש גם מסורת לאומית, טובה או רעה, ויש גם מיסטיקה לאומית. יש ערכים לאומיים מקודשים ויש גם מוסר לאומי, הטבול, לפעמים, בדם ובדמעות. ובכן, מה עלינו לעשות?

לסגת אל תקופה היסטורית ישנה ולסגל לעצמנו כל אלה, בבחינת כזה ראה וקדש? להישבע שבועת נצח למסורת הלאומית "שלנו"? ל"מוסר" הלאומי שלנו? למיסטיקה של "אתה בחרתנו", לדוגמה?

חבר כפרי, או – או.

רוצה דוגמה קרובה יותר לענייננו? בבקשה: האם עלינו להישאר נאמנים להבטחתו של הקדוש-ברוך-הוא, שאנו נירש את כל הארץ ולנו היא ולבנינו, או שעלינו לא לשכוח אפילו לרגע את אינטרס הקידמה החברתית, או מה שנקרא בלשון אחרת אינטרס המהפכה הסוציאליסטית? האם עלינו להשלים עם התנחלות חבריך בשטחים הכבושים, התואמת בהחלט את מסורתנו הלאומית ואת מוסרנו הלאומי, או שעלינו להתנגד לכך, ולהוקיע את אותה התנחלות? ענה נא על שאלות אלה!

הרי מבחינה לאומית טהורה, מה היה יותר מוצדק מ"כיבוש העבודה" ומ"גאולת הקרקע"? מה אכפת לך, אחרי הכל, שבני לאום אחד ינושלו מעבודתם ומאדמתם, אם נישול זה בא להבטיח עבודה וקרקע לבני עמך שלך? האם זה לא מוסרי?

ואיך אתה יכול לישון בשקט כשאנשים חפים מפשע, בני עמך שלך, נופלים קורבן לטרוריזם הערבי? כלום באמת אפשר לדמות קורבנות חפים מפשע אלה עם גברים, נשים וטף מאירביד, למשל, ומסאלט? חס ושלום! לא דם עמך כדם בני עם אחר!

או, הבה נציץ רגע לתחום אחר של החיים החברתיים.

נקל עליו, על החב' מרדכי, לנתח כיד המרכסיזם האמונה עליו, את כל מה שמתרחש בשאר חלקי תבל. הנה, ביאפרה. הוא אינו מסתפק בקביעה כי בני שבט איבו נופלים קורבן במלחמה שבטית. הוא יודע לצרף לחשבון הזה גם את מה שנקרא ניאו-קולוניאליזם ואימפריאליזם. או דוגמה אחרת – וייטנאם. גם שם אין הוא מסתפק בקביעה שעם וייטנאם נלחם נגד האמריקאים. הוא מסוגל לשלוף ממסגרתו טבלאות מספריות, הוא יכול לשלוף מספרייתו כתבים נבחרים גדושי ציטטות, והכל כדי להוכיח את האופי האימפריאליסטי של המלחמה המזוהמת הזו. זה קל. זה גם נוח. זה אלגנטי. זה גם מרשים.

אבל בכל מה שנוגע למזרח התיכון – אפס.

האחיזה הצרפתית

בטרם נסיים הצגה זו של יריבנו השנון, כדאי להזכיר, בהקשר לדיון שהוא עורך בשאלת הקשר בין הציונות והאימפריאליזם, מאמר שהתפרסם במוסף "מעריב" ביום 20.9.68, פרי עטו של העיתונאי יוסף עברון, מי שהיה ידוע בשנים עברו כחביבו של בן-גוריון. יש בו, במאמר זה, כדי לתרום משהו להבנת העניין וכדי להזכיר את עמדת מפ"ם באותן שנים אפלות של מלחמת הסואץ.

המאמר מגלה סודות מן החדר, בעיירה הצרפתית סוור, שם נערכה לפני 12 שנה פגישה משולשת: ישראלית-צרפתית-אנגלית, שבסופה נחתם הסכם בדבר המלחמה המזוהמת ההיא, שתוארה אז על ידי עיתונו של כפרי – "על המשמר" – כמלחמת הגנה לאומית נגד סכנת ההשמדה מצד מצרים.

המאמר מומלץ בזה לפני כל קוראי "חותם". אנו נסתפק בציטוט קטע קטן מחזונו של בן-גוריון כפי שהושמע באוזני שותפיו לפשע:

"התוכנית שאעלה לפניכם, לגבי המזרח התיכון, תיראה אולי כדמיונית, אולם הגיע הזמן לראות העניינים באורם הנכון...אשר לתעלת סואץ, יש להפכה למעבר מים בינלאומי הלכה למעשה ולאפשר לישראל את השליטה על מבואות אילת. יחד עם זאת, לפרז את חצי האי סיני. בצורה זו תשוב צרפת ותקנה לעצמה אחיזה במזרח התיכון – באמצעות ישראל ולבנון. המערב כולו – כולל ארצות-הברית – ייצא נשכר: החדירה הסובייטית לחלק זה של העולם תופסק; האנגלים יחזירו לעצמם את השפעתם בעיראק, ויבטיחו את מקורות הנפט שלהם – וכך נזכה לשלום בר-קיימא באזור".

ובכן, חב' כפרי הנכבד מאוד, עינינו הרואות כי גם פרשות שאתה וחבריך סינגרתם עליהן בזמנו, חוזרות ומופיעות כעבור זמן באורן הנכון, חרף ההגנה והכיסוי שהעניקה להן מפלגת הפועלים המאוחדת.

לא הבאנו קטע זה כדי להרחיב עתה את הדיון. הבאנו אותו רק כדי לגרות אותך להמשך הוויכוח. אבל לעניין בבקשה. לא בשיטה של ספקולנטים!

אלקטרון ופוזיטרון

לבסוף מגייס כפרי לצידו את הפיזיקה האטומית, כדי להראות שכשם ש"מול האלקטרון בעל המטען השלילי, מתגלה הפוזיטרון – בעל המטען החיובי", הרי שממול לנטורי-קרתא ניצבת קבוצת "מצפן" "חשוכת אל". הכל סימטרי בטבע. מול האלקטרון – הפוזיטרון. מול החומר – האנטי-חומר. מול "שונאי ציון" דתיים – "שונאי ציון" אנטי-דתיים.

ומול מפ"ם והנהגתה ההיסטורית? אולי המפד"ל בהנהגת שפירא?

הרי ההיגיון הכפרי חייב להיות שלם עם עצמו. אם אנו ניצבים מול נטורי-קרתא – קנאים דתיים עקביים, שאין להם חלק ונחלה בשלטון בישראל, הרי שאתה, כפרי, ניצב מול המפד"ל – מפלגה דתית ממוסחרת ומשוחדת, שתמורות טובות ההנאה והתקציבים שמעניקה לה השותפות בשלטון, מוכנה למכור את מיטב עקרונותיה, ולעשות קריקטורה מעיקריה המקודשים.