ההנהלה העצמית של הפועלים – זביניק פישר

צ'כיה: ביקורת משמאל

דוגמה לסוג הוויכוחים והמחשבות החדשות על העקרונות היסודיים של הסוציאליזם, אשר פשטו והתנהלו בחוגי הפועלים והסטודנטים בצ'כוסלובקיה, ואשר עוררו את חמתה ואת פחדה של הביורוקרטיה הסובייטית עד כדי התערבות צבאית ושימוש בכוח כדי לדכאם, אפשר למצוא במאמר שתרגומו ניתן להלן. זהו מאמר ראשון בסדרת מאמרים מאת הפרופסור זביניק פישר. הוא התפרסם ב-14 ביולי ש.ז. [1968] ביומן הצ'כי "נובה סבובודה" וכן בכתב-העת "אינפורמצ'ני מטריאלי".

*     *     *

עתה הגענו סוף-סוף לדיון – עדיין לא לביצוע – באלמנט העיקרי של תהליך הדמוקרטיזציה – ההנהלה העצמית של הפועלים. התפיסה המרכסיסטית של הסוציאליזם היתה מבוססת מתחילתה ובאופן ישיר על הרעיון, שההנהלה העצמית של הפועלים בבתי החרושת תהווה את היסוד לשלטון הפועלים בזירה הכלכלית והפוליטית.

על כן מובנת בהחלט, בשלב הנוכחי של התפתחותנו, התביעה לניהול עצמי של הפועלים. את השלב הזה מאפיין הניסיון לבצע תהליך של דמוקרטיזציה וליצור דמוקרטיזציה סוציאליסטית, עליה יש להגן באותה מידה, הן כנגד האלמנטים השמרניים והן כנגד המגמות האנטי-סוציאליסטיות.

את התביעה להנהלה עצמית אין להבין באופן מופשט. בעיקר כיום, כאשר אפילו הממשלה הגוליסטית דוגלת בהנהגת איזושהי צורה פיקטיבית של הנהלה עצמית של הפועלים. המובן של הנהלה עצמית משתנה שינוי יסודי לפי המשטר החברתי בו הוא מתקיים. הניסיון ההיסטורי הלא-מבוטל של יוגוסלביה הראה, כי במקום בו שלטת כלכלת השוק וצרכיה – כלומר: בתנאים אליהם שואף משטרנו הכלכלי החדש (הרפורמה עליה ממליץ הפרופסור אוטו שיק) – הרי שהמוסדות של ההנהלה העצמית של הפועלים נהפכים במהרה למכשירים נוחים בידי ההנהלה הטכנוקראטית; זאת אומרת, בידי מנהלי המפעלים. יתרה מזו: על יסוד מבנה החברה היוגוסלבית, אין זה נכון לומר כי האינטרסים של מנהלי המפעלים משתלבים אוטומטית באינטרסים של הפועלים. מניחים שהמפעלים היוגוסלביים מתנהלים בהתאם לרצונם של הפועלים בעלי השליטה העצמית. אך מנהלי המפעלים מפטרים אלפי פועלים כדי לקדם את פריון העבודה. הם אף שותקים על חוסר העבודה בארץ, ואינם פוצים פה לנוכח יצוא הפועלים, אשר מנקודתה השקפתה של המדינה היוגוסלבית הפך לאמצעי עיקרי לאיזון חשבונה במטבע-חוץ.

בתנאים שלנו, חייבת הפרוגראמה של הנהלה עצמית של הפועלים לקבל תוכן שונה לחלוטין. עלינו להבין בבהירות, כי הנהלה עצמית אינה יכולה ואסור לה להיות מוסד פורמאלי גרידא. אסור לנו לשכוח, שלגבי מרכס, אין עקרון ההנהלה העצמית (של הפועלים) יכול להיות אפקטיבי, אלא אם כן המשטר הפוליטי של החברה בכללותה נמצא בידי הפועלים, או בידי נציגיהם הפוליטיים. כלומר: בידי מפלגה מהפכנית אמיתית.

*     *     *

בשלב הנוכחי של התפתחותנו, החלה להתעורר בעיה חשובה: האם – מלבד ומחוץ לתביעה להנהלה עצמית של הפועלים – צריכים להעלות תביעה לערבויות אפקטיביות לזכות השביתה, ולו רק כצעד ראשון? האמת היא, שאם תוגשם השיטה הכלכלית המוצעת על ידי פרופ' שיק, הרי שהפועלים יישארו בלי כל ערבות סוציאלית (בבעיה זו טיפל רוברט קליבודה בכנס המפלגה בפראג. ראה "רודה פראבו" מה-5 במאי, 68').

ערבויות לזכויות הסוציאליות של הפועלים צריכים לתבוע בתוקף. בלי ערבויות לסיפוק האינטרסים הכלכליים של הפועלים, הרי לא ייתכנו כלל ערבויות לקיום האינטרסים הפוליטיים. הדמוקרטיה, יחד עם החירויות הפוליטיות והאזרחיות, אשר אינה מבוססת על סיפוק אמיתי של הצרכים והאינטרסים החיוניים של השכבות הרחבות ביותר של הפועלים, אינה יכולה להיות יציבה או בת-קיום. במקרה כזה, תהיינה הדמוקרטיה והחירויות נחלת חוגים נבחרים בלבד, ולא נחלת הכלל, כפי שאפשר לצפות מתהליך הדמוקרטיזציה. הן תהיינה קריקטורה ליבראלית בלבד.

דמוקרטיה המוענקת מ"למעלה", דמוקרטיה אשר אינה חותרת להמריץ ולעודד את הפעילות המרבית ואת היוזמה המרבית של שכבות האוכלוסייה הרחבות ביותר – דמוקרטיה כזו לעולם אינה יכולה לשאת את עצמה, או להוליד את אותן תוצאות להן מצפים ואותן דורשים מהלידה המתבצעת כיום. הוועד המרכזי של המפלגה העמיד את שאלת הדמוקרטיה הסוציאליסטית באופן מקרי למדי, כאשר הציגה כבעיה המעוררת את העם הצ'כוסלובקי בכללותו. האמת היא, שהיום אנו רואים בעיקרו של דבר פעילות מזורזת מצד חוגים ליבראליים ללא מצפן, המייצגים מיעוטים בקרב החברה. ההנהלה העצמית של הפועלים היא בוודאי תנאי חיוני לבניין הדמוקרטיה הסוציאליסטית בחברתנו. אולם היא כשלעצמה, לבדה, יכולה להגשים מעט מאוד. לפועלים דרושה מפלגה מהפכנית אמיתית. רק מפלגה כזו יכולה לייצג את האינטרסים של ההמונים הרחבים ביותר של הפועלים. אנו חוששים שתהליך התפתחותה של הדמוקרטיה הסוציאליסטית האמיתית ייתקל במחסומים, עד אשר הגופים העליונים של המפלגה ייפטרו מן האלמנטים השמרניים שלהם.

כדי שנהיה מסוגלים להתגונן בפני התקפות מצד האלמנטים הימניים, המשקפים מיעוט קטן בלבד מעמנו, הרי שעל הנהגת המפלגה לייצג קודם כל את האינטרסים של מעמד הפועלים. הנהגת ההנהלה העצמית של הפועלים, יש ביכולתה לקדם באופן אפקטיבי את המטרה הזו.

*     *     *

קיימת, כמובן, הסכנה שההנהלה העצמית של הפועלים עלולה להיהפך למכשיר לשם הסוואת המניפולציה בפועלים מצד ההנהלה. ניסיוננו הראה זאת. למשל: ראה מצבם של האיגודים המקצועיים! כן הראה זאת הניסיון של יוגוסלביה ושל פולין. כדי למנוע סכנה כזאת, צריך כבר עתה לחשוב לא רק על צורות הנהלה עצמית של פועלים, אלא גם על צורות של הנהגה עצמית של פועלים.

במקביל לפרוגראמה בדבר הנהלה עצמית, ובמקביל לקידום היוזמה והמאמץ לפיתוח דמוקרטיזציה סוציאליסטית אמיתית של החברה – מלמטה למעלה, מן הבסיס אל הפִסגה – המבוססת על השכבות הרחבות ביותר (על הפועלים, על פועלי הצווארון הלבן, על האינטלקטואלים ועל האיכרים), הרי שעלינו לחתור ליצירת קרן שביתה, דבר שבוצע כבר במפעלים המתקדמים ביותר.

אין ספק בדבר, שההנהלה העצמית של הפועלים, המבוססת על עקרון הדמוקרטיה הרחבה ביותר והמצוידת בסמכויות הרחבות והאפקטיביות ביותר, היא היא היסוד של המשטר הסוציאליסטי, כפי שהבינו אותו מרכס ולנין. אולם אין זו תרופת קסם. כי היא עצמה (ההנהלה העצמית) אינה יכולה לפתור את בעיית השלטון במדינה. בעיה זו יכול לפתור רק אירגון מהפכני של מעמד הפועלים. ואירגון כזה צריך לפתח.