רוח רעה מרחפת על פני משקי הקיבוץ הארצי של מפ"ם – הרוח הרעה של המקארתיזם.
ותחילתה – בחודש מארס השנה, ימים ספורים לאחר שפורסם גילוי הדעת המוחה על "דברים המתרחשים בישראל ובשטחים הכבושים".
כזכור, מוחה גילוי הדעת נגד צווי ריתוק, הגבלות ומאסרים ללא משפט, שהוטלו ועדיין מוטלים על אזרחים ישראלים; נגד הטלת עונשים קולקטיביים על עוצר ופיצוצי בתים בשטחים הכבושים; נגד עידוד השלטונות לזרימת פליטים ונמלטים מן השטחים אל עבר הירדן; נגד גירוש תושבי השטחים אל מעבר לקו הפסקת האש.
על גילוי דעת זה חתמו 88 אזרחים ישראלים – יהודים וערבים, מפלגתיים ובלתי מפלגתיים. היו ביניהם אנשי מפ"ם, חברי רק"ח ופעילי האירגון הסוציאליסטי הישראלי, והיו גם כאלה שאינם משתייכים למפלגה או אירגון פוליטיים.
ימים ספורים לאחר הפירסום, החלה ההשתוללות המקארתיסטית בשער העמקים, קיבוצו של אחד מחותמיו היותר מפורסמים של גילוי הדעת: המזרחן אהרון כהן. הוטחו לעברו ביטויים גסים מפי חברי משק ותיקים וצעירים, והיו אף כאלה שהחזירו לו בצורה הפגנתית את ספריו המפורסמים והניחו אותם על מפתן דירתו. מוסדות הקיבוץ הארצי לא השאירו שום ספק בלבו של כהן, כי אם יסרב לחזור בו בפומבי מחתימתו, הרי שהוא עלול למצוא את עצמו מגורש מן המשק, או שתישלל ממנו האפשרות להתמסר לעבודתו המדעית. תחת זאת, הסבירו לו, ייאלץ לעבוד באחד מענפי החקלאות, מבלי שייוותר לו זמן לקריאה ולכתיבה.
אהרון כהן, המכונה אהרונצ'יק, נשבר תחת הלחץ. העסקן שעמד באומץ מול שלטונות הביטחון, כשאלה האשימו אותו בעבירות בגידה וריגול, קרס תחתיו, התחרט והתוודה.
הנה נוסח הודעתו של כהן, כפי שפורסמה ב"דבר" מן ה-18 במארס:
"השתכנעתי מדברי חברים, נוסף על ההבהרה שפירסמתי ב'על המשמר' ב-11 במארס, כי אותו כרוז שהייתי בין חותמיו חייב היה לומר דברים גם על פעולות הטרור מהצד הערבי, אשר כתגובה עליהם נעשים מצד שלטונות ישראל המעשים שעליהם נמתחה ביקורת בכרוז.
"העובדה שעמדתי היסודית בבעיית היהודים והערבים ידועה היטב, לפי ספרי, מאמרי והרצאותי, אינה מספיקה כדי לפסוח על מיצוי כל-צדדי של הדברים גם בכרוז שעליו אני חתום. כן קיבלתי את דעת החברים, כי בתנאי המאבק של ישראל על קיומה וביטחונה יש חשיבות לא רק למה שנאמר אלא גם למי ומי באומרים. בגלל עמדתה החד צדדית העוינת של רק"ח כלפי ישראל, אין לתת למישהו מחבריה דריסת רגל בכל עניין ציבורי ישראלי.
"לכן רואה אני את פרשת אותו כרוז ככישלון, שאני חייב ללמוד ממנו. לשאלת חברים אם יהיה לי אומץ לב לומר דברים אלה גם בפומבי, שליחת דברי אלה לפרסום בעיתונות היא תשובתי".
עוד באותו יום הריצה מזכירות הקיבוץ הארצי מכתב רשמי אל חותם אחר של אותו גילוי דעת – אל אילן שליף מקיבוץ נגבה.
כתב מנחם תלמי במכתב לשליף:
"מזכירות הקיבוץ הארצי שמעה בצער כי היית בין החותמים על הכרוז נגד 'רמיסת זכויות אדם בשטחים'. היום התפרסמה מעל דפי 'דבר' הודעתו של אהרון כהן, שהעתקה רצוף בזאת. חשוב לדעתנו כי גם אתה תסתייג מהכרוז. אם גישתנו זו אינה מתקבלת על דעתך – רצוי היה כי נשוחח על כך".
ומאז התגלגלו העניינים במהירות. אילן שליף, חבר האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן"), סירב לחזור בו מחתימתו, סירב "להתוודות", סירב "להכות על חטא בפומבי", ומוסדות הקיבוץ הארצי העבירו את הטיפול בו לחברי המשק עצמם.
בתחילת מאי התבשרו קוראי העיתונות, כי אילן סולק מן הקיבוץ, וכי חברותו בנגבה בטלה ומבוטלת. יקצר כאן המצע מלצטט את שפע הנימוקים השוביניסטיים שהועלו נגדו באותה אסיפת חברים, אולם כדאי לצטט את הפירסום של העניין, כפי שהופיע ב"על המשמר" מן ה-7 במאי, תחת הכותרת "חבר קיבוץ נגבה הוצא בשל חתרנות פוליטית": "לא כתגובה על דעותיו אלא על פעילותו הפוליטית, שנגדה את עמדת התנועה ונשאה אופי של חתרנות נגד המדינה – הוצא אילן שליף מנגבה. כך מסר הקיבוץ לכתבנו…"
והרי זוהי מלשינות של ממש בפני הרשות!
כמובן, שלעיתון מפ"ם יש גם סיבות מקילות לרדיפות פוליטיות, כמו "שליף הוא יליד ירושלים ומשפחתו נמצאת שם. גם משפחת אשתו יושבת בעיר ולא בקיבוץ". אולם די אומץ לב, כדי לפרט מהי פעילותו הפוליטית (להבדיל מדעותיו) של החתרן שליף – לא היה לו ל"על המשמר".
את זה עשתה מזכירות קיבוץ נגבה, במכתב לקיבוצניק אחד, שהטיל ספק בצידקת הגירוש.
כתבה המזכירות:
"אילן הוצא מהקיבוץ לא בגלל דעותיו הפוליטיות אלא בגלל פעולתו החתרנית, והיא – הפצת חומר תעמולתי וניהול תעמולה בקרב אנשים זמניים והילדים הבוגרים במוסד החינוכי לרעיונותיו ולתנועה, לה הוא משתייך. ובאחרונה – חתימה על הכרוז הידוע.
"כמוך סבורים אנו, שאין להוציא חבר מקיבוץ בגלל דעותיו, וגם בתוכנו נמצאת קשת רחבה מאוד של דעות פוליטיות, ולא עולה על דעתו של אף אחד להציע להוציא את מישהו בגלל זה מהקיבוץ. אילן הודיע שהוא מזמן עזב את מפ"ם והוא קשור לתנועת 'מצפן'. הוא רואה כהכרח נפשי וצורך פנימי להפיץ את דעותיו, והוא פעל לפי זה. הוא לא הסכים בשום אופן להסתייג מן החתימה על הכרוז ולהבטיח שלא ינהל תעמולה לדעותיו במסגרת הקיבוץ.
"אחרי מלחמת ששת הימים היה מבטא בפומבי, ובעיקר בקרב הילדים ואנשים זמניים שונים, את דעותיו הביקורתיות על פעולות או עניינים ביטחוניים שקרו או בוצעו, בצורה שהיתה מעוררת את חמתם של חברינו הצעירים בצבא או במילואים, ואפילו את החברים הוותיקים המיושבים ביותר. דבריו לאחר מלחמת ששת הימים הם עלבון אחד גדול לחיים ולמתים כאחד, ולצה"ל בכלל. תבין איפוא שבאווירה כזאת, החתימה על הכרוז היתה רק הקש ששבר את גב הגמל".
זוהי לא המצאה! כך בפירוש נכתב ב"חותם" – עיתון החטיבה הצעירה של מפ"ם – ב-5 ביוני השנה.
גם בכך לא הסתפקה מזכירות הקיבוץ הארצי – לא בשבירתו של כהן ולא בסילוקו של שליף. היא פנתה משם לקיבוץ גן שמואל, ו"טיפלה" בחותם אחר של גילוי הדעת, באלברט אלן, עיתונאי לפי מקצועו, המתגורר במשק מזה זמן רב בציפייה להתקבל כחבר.
פרשת אלן עדיין לא הסתיימה, אך בינתיים הדליפו אנשי השומר הצעיר לעיתונות, כאילו אלן הביע חרטה בפני מוסדות הקיבוץ, וכאילו הבטיח שלא לחזור שנית על מעשיו ה"נפשעים".
כמובן, שלא היו דברים מעולם – שכן אלן לא חזר בו מחתימתו ולא הבטיח להיות "ילד טוב" – אולם צריך להבין את הלך מחשבתם של עסקני מפ"ם העומדים בפתחה של מפלגת "העבודה"; הם רוצים להוכיח כי הם כשרים לאיחוד – בבחינת האמצעים כשרים: דיכוי, השפלה ושקר.
ולפעמים גם מכות…
כדאי להקדים לפרשת המכות הסבר פרוצדוראלי קצר.
לאחר שהוחלט לסלק את שליף מנגבה, פנה הוא לעורך דין, כדי להבטיח לעצמו את מה שנקרא בלשון הפועלים בעיר "פיצויי פיטורין". שכן שליף אינו איזה עובר-אורח בנגבה, אלא חבר ותיק שהשקיע במשק ממיטב אונו וכוחו (אגב, במשך אותן 7 שנים בהן היה אילן חבר נגבה – גדל ההון העצמי של הקיבוץ בכ-2.5 מיליון לירות ורמת החיים עלתה פי 2).
כשניגש עורך הדין לטיפול בעניין, גילה כי עצם ההחלטה לזרוק את שליף אינה חוקית, לפי תקנון הקיבוץ עצמו. התברר שכדי לסלק חבר יש צורך להודיע על כך זמן רב לפני התכנסות האסיפה הכללית של המשק, כך שכל חבר וחברה יוכלו לשקול את העניין בכובד ראש ולבדוק אותו מכל צדדיו.
מזכירות נגבה, כמו מזכירות הקיבוץ הארצי כולו, נהגה בפזיזות יתר, וחשבה לסיים את העניינים 'חת-שתיים. לכן נכשלה בעבירה על התקנון שלה עצמה. בצר לה – החליטה המזכירות להקפיא את פרשת שליף, עד שפרקליטה יסדיר את כל השאלות השנויות במחלוקת עם פרקליטו של "החתרן".
בינתיים ניעורו לפעולה מספר חברים בקיבוץ, מן הלאומנים יותר שישנם בו, ופירסמו את הכרוז הבא (שהועתק, אגב ב"טיימס" הלונדוני, למגינת ליבם של עסקני מפ"ם בחו"ל):
שימו לב
אל נשכח את החלטת שיחת הקיבוץ להרחיק את אילן שליף מחברתנו!
החלטה זו שלנו חזקה עלינו יותר מחוק חיצוני, הבה נוכיח שאנו מסוגלים לנהוג בהתאם לרוח שלפיה התנהלה שיחת הקיבוץ.
ב-9 ליוני התפרסמו דבריו ב"מעריב", לפיהם הוא מתגאה שהחרם עד כה לא הצליח לגביו. כידוע זה שקר וכזב, מכיוון שעד כה לא הוכרז עליו כל חרם. להפך – הקיבוץ התייחס אליו בהתאפקות רבה מאוד. אך בעקבות דבריו ועצם התנהגותו עד כה, בה הוא שם אותנו ללעג בעיני הציבור ומתעלם מהחלטת הקיבוץ, הגיע הזמן להתחיל בחרם נגדו, כדי לא לתת לו את ההרגשה המוטעית שוויתרנו על הרחקתו מהקיבוץ.
לכן הננו מבקשים מהחברים:
לא להיפגש איתו לשיחת "רעים"!
לא לשבת בחברתו!
לא לשבת לידו בחדר האוכל, וכן לקום אם הוא מתיישב ליד שולחנך!
מכיוון שעבור אילן שליף קיבוץ נגבה הוא רק מקום מגורים – הבה ניתן לו הרגשה זאת!
לרחמנים שבנו, דעו לכם שאנו עושים את הטיפול הבלתי נעים עבור כולנו, לכן אל תפריעו!
(פירסום מודעה זו הוא פנימי לחברי הקיבוץ בלבד, ולא לפרסום מחוץ למשק)
החברים שאיכפת להם
וכשגם זה לא עזר – ניגשו לפעולה ישירה.
תחילה איימו על אילן לבל יעז להיכנס למועדון ולחדר התרבות, כדי לקרוא עיתונים. וכשסירב להישמע לאיומים, תקפו אותו ונטלו אותו בידיו וברגליו והשליכוהו החוצה דרך החלון.
ב-3 ביולי נערכה הפגנת מחאה נגד רדיפתו של אילן שליף (וגם היא זכתה כבר להדים רבים, בין השאר ב"לה מונד" הפריסאי) – מול בניין הקיבוץ הארצי ברחוב איתמר בן אב"י בתל אביב.
משמרת סטודנטים מאוניברסיטת ירושלים ותל אביב מפגינים ליד בית הקיבוץ הארצי בתל אביב נגד מסע החרמת וגירוש חבר קיבוץ נגבה אילן שליף. מחאה של עשרים צעירים, נשאה סיסמות, וריכזה סביבה את כל עובדיו ובאיו של הבית. בין השאר:
"ג'ו מקארתי בא לנגבה – לכן מכים את אילן שליף!"
"סארטר, בוא תראה חברה חופשית!"
"ציד מכשפות בקיבוץ נגבה!"
"פה – חליל, שם – אילן!"
"גם בגרמניה זה התחיל רק במכות…"
מטרת ההפגנה-מחאה: להגן על אילן שליף, ולעורר את חברי הקיבוצים למאבק למען חופש הדעה, ההבעה והפעולה הפוליטית בקיבוצים.
הלאה "הקולקטיביות הרעיונית" מיסודו של השומר הצעיר, הפועלת תמיד נגד השמאל ומחפה על הימין!
ביום רביעי, 3.7.68, התכנס בית הדין הצבאי לערעורים כדי לפסוק בעניין ערעורו של חברנו חליל טועמה על פסק הדין של בית הדין הצבאי לשיפוט מהיר בלוד. כזכור, נידון חליל לתשעה חודשי מאסר בפועל ולתשעה חודשי מאסר על תנאי. ערעורו של טועמה נדחה פה אחד. ליד בית הדין נערכה באותו זמן הפגנה של סטודנטים לובשי חולצות לבנות, עליהן צוירו הסיסמאות "כולנו ערבים פלסטינאים" ו"כולנו חליל טועמה". מיד לאחר מכן נעו המפגינים מבית הדין הצבאי, שמושבו בקריה בתל אביב, אל עבר משרדי הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר, והפגינו לידו נגד רדיפתו של חבר נגבה אילן שליף, שהוחלט לגרשו מנגבה בגלל חברותו ב"מצפן".