CGT (פדרציית האיגודים המקצועיים בשליטת המפלגה הקומוניסטית): המהפכה לא תעבור

 

כל משבר חריף הוא רגע של אמת; אור עז מאיר את הדברים אשר בזמנים כתיקנם שרויים הם בצל של דו משמעות. הפרצופים נחשפים. תירוצים והצטדקויות למיניהם הופכים, ברגע של משבר, לצביעות בלתי נסבלת.

במשבר המהפכני של מאי 1968 נחשף פרצופה של המפלגה ה"קומוניסטית" הצרפתית. היא התגלתה בעליל ככוח שמרני, אנטי מהפכני, אחד ממבצריו העיקריים של המשטר הקיים.

נביא כאן רק לקט קטן מתגובותיה הרשמיות של אותה מפלגה על ההתרחשויות המהפכניות.

יום ו', 3 במאי. בחצר הסורבון נערכת אסיפת מחאה נגד סגירת הפקולטה בנאנטר. האירגונים שקראו לאסיפה זאת: התאחדות הסטודנטים הכלל ארצית וקבוצות פוליטיות שמאליות (טרוצקיסטים, מאואיסטים ואחרים). כמו כן משתתפת גם תנועת ה-22 במארס. לפי הזמנת הרקטור מופיעה המשטרה, מתנפלת על המפגינים ועורכת מאסרים. אירגון הסטודנטים של המפלגה ה"קומוניסטית" איננו משתתף, אלא מחלק כרוז המגנה את פעולת הקבוצות השמאליות: "מנהיגי הקבוצות השמאלניות מנצלים את חסרונותיה של הממשלה. הם מנצלים את התמרמרות הסטודנטים ומנסים להפסיק את פעולת הפקולטות. הם מתכוונים להפריע להמוני הסטודנטים לעסוק בלימודים ולעבור את הבחינות. מהפכנים מזויפים אלה פועלים, מבחינה אובייקטיבית, כבעלי בריתו של השלטון הגוליסטי. הם פועלים כתומכי מדיניותו, המזיקה להמוני הסטודנטים ובמיוחד לאלה ממשפחות מעוטות אמצעים".

באותו יום כותב ל'הומאניטה, ביטאון המפלגה ה"קומוניסטית" הצרפתית: "קבוצות קטנות מסוימות (אנרכיסטים, טרוצקיסטים, מאואיסטים) המורכבות בעיקר מבני הבורגנות הגדולה ומונהגות על ידי האנרכיסט הגרמני כהן בנדיט, מנצלות את חסרונותיה של הממשלה..." וכו' – ההמשך כמו לעיל.

גיליון זה של הביטאון הסטאליניסטי הכיל גם מאמר מאת מארשאי [כנראה מארשה – Marchais], חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית; אותו מאמר חולק, בצורת כרוז, במקומות העבודה:

"מהפכנים מדומים אלה, שאינם מסתפקים בתעמולה שהם מנהלים בקרב ציבור הסטודנטים – תעמולה הנוגדת את האינטרסים של המוני הסטודנטים ומתאימה לאינטרס של הפרובוקטורים הפאשיסטים – מתחצפים עתה לנסות ללמד את תנועת הפועלים. הננו מוצאים אותם במספר גובר והולך בשערי המפעלים ובריכוזי פועלים מהגרים; הם מפיצים שם כרוזים ותעמולה אחרת. יש לחשוף את פרצופם של מהפכנים מזויפים אלה, כי מבחינה אובייקטיבית הם משרתים את האינטרסים של השלטון הגוליסטי ושל המונופולים הקפיטליסטיים".

יום ב', 6 במאי. המשטרה כבשה את הרובע הלאטיני. נערכות הפגנות רחוב גדולות. לקריאת התאחדות הסטודנטים ואירגון המרצים צועדים 20,000 סטודנטים מדנפר-רושרו אל סט. ז'רמן דה פרה וקוראים לשיחרור הסטודנטים והפועלים שנאסרו. המשטרה מתנפלת. 800 פצועים, 422 עצורים.

ל'הומאניטה כותב: "היום רואים בבירור את תוצאות הפעולה ההרפתקנית של הקבוצות השמאלניות: האנרכיסטיות, הטרוצקיסטיות וכו'. באופן אובייקטיבי הן משרתות את הממשלה... השם הרע שהן מוציאות לתנועת הסטודנטים מסייע למערכה העזה שמנהלת העיתונות הריאקציונית ושירות השידור, המנסים לבודד את הסטודנטים מהמוני האוכלוסיה..."

יום ד', 8 במאי. בערב הקודם נערכה הפגנה גדולה, לפי קריאת התאחדות הסטודנטים. בעמוד הראשון של ל'הומאניטה מתפרסם גילוי דעת של מזכירות המפלגה:

"התמרמרות הסטודנטים היא לגיטימית. אך המצב הזה יוצר רקע נוח לפעולות הרפתקניות, הנערכות מתוך תפישה אשר אינה נותנת לסטודנטים כל פרספקטיבה ואשר אין לה דבר משותף עם מדיניות מתקדמת המשקיפה קדימה באמת..."

באותו גיליון מסביר ז'.מ. קאטאלה (המזכיר הכללי של אירגון הסטודנטים הקומוניסטי) מהן הדרישות ה"משקיפות קדימה באמת" שאותן חייבים הסטודנטים להעלות, במקום הדרישות ה"בלתי אחראיות" לשינוי יסודי של מערכת החינוך ושל המשטר כולו:

"מה שאנו חייבים לעשות הרי זה לתבוע תקציב חינוך גדול יותר, אשר יבטיח סטיפנדיות גבוהות יותר, מינוי מורים רבים יותר ובעלי הכשרה טובה יותר, בניית פקולטות חדשות וכו'..."

יום ב', 13 במאי. במשך סוף השבוע נסוג ראש הממשלה פומפידו נסיגה רבתי. הפועלים, ובייחוד הצעירים שבהם, מפעילים לחץ עצום על המפלגה ה"קומוניסטית" ועל האיגוד המקצועי שלה. בלחץ ההמונים נאלצים ה"קומוניסטים" לתמוך בקריאה לשביתת הזדהות בת 24 שעות של פועלי צרפת. הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית טוענת עתה בל'הומאניטה כי "המפלגה הקומוניסטית קושרת את עצמה ללא סייג עם המאבק הצודק של הסטודנטים..."

שבת, 18 במאי. במשך 48 השעות שחלפו מתפשטת במהירות תנועה ספונטאנית של תפיסת מפעלים על ידי הפועלים. מנהיגות האיגוד המקצועי ה"קומוניסטי" (ס.ז'.ט.) מופתעת לחלוטין, מנסה לעצור את התנועה – וכשאין היא מצליחה בכך, היא מנסה להעמיד פנים שתפיסת בתי החרושת נעשתה ביוזמתה... ל'הומאניטה מפרסם הצהרה של הוועד הארצי של האיגוד ה"קומוניסטי":

"משעה לשעה מתפשטות השביתות ותפיסות המפעלים. פעולה זאת, שהחלה ביוזמת הס.ז'.ט. ואיגודים מקצועיים אחרים, יוצרת מצב בעל חשיבות יוצאת מגדר הרגיל..."

עם זאת ממשיכים ה"קומוניסטים" להסית נגד הסטודנטים המהפכניים. הבונצים ופלוגות האגרוף של הס.ז'.ט. מונעים מהסטודנטים את הכניסה למפעלים המושבתים. פועלים צעירים היוצרים מגע עם הסטודנטים המהפכניים זוכים לטיפולם העדין של בריוני המפלגה הקומוניסטית הצרפתית.

יום ב', 20 במאי. כל צרפת משותקת על ידי שביתה אדירה. הפועלים מעלים סיסמאות מהפכניות וקוראים למיגור המשטר הקפיטליסטי. בפינה הימנית העליונה של ל'הומאניטה מופיעה מסגרת שחורה המוכתרת באותיות שמנות: אזהרה. הרי קטע ממנה:

"באזור פאריס חולקו לאחרונה כרוזים הקוראים לשביתה כללית של מרד נגד השלטון. מיותר לציין כי קריאות אלה לא יצאו מטעם האיגודים המקצועיים הדמוקרטיים שלנו. הכרוזים הללו הם מלאכתם של מסיתים המנסים לספק לממשלה עילה להתערבות... על הפועלים לשמור על ערנות ולהביס תכסיסים מסוג זה..."

בעמודים המרכזיים של אותו גיליון מופיע ראיון של מר ז'ורז' סגי, המזכיר הכללי של הס.ז'.ט. הראיון נוהל על ידי תחנת רדיו "אירופה מס' 1" בצורת שידור חי. המאזינים שאלו את שאלותיהם בטלפון. להלן כמה קטעים:

שאלה: מר סגי, הפועלים השובתים אומרים בכל מקום כי הם "ילכו עד הסוף". למה אתה מתכוון? מה הן מטרותיכם?

תשובה: השביתה היא כה חזקה עד כי ברור שהפועלים מתכוונים להשיג את מקסימום ההישגים בסופה של תנועה כזאת. "עד הסוף" פירושו בשבילנו, אנשי האיגודים המקצועיים, השגת אותן תביעות שעבורן לחמנו תמיד, ואשר הממשלה והמעבידים סירבו תמיד לעיין בהן. מול הצעותינו החוזרות ונשנות למשא ומתן גילו הם נוקשות אטומה.

"עד הסוף" פירושו עלייה כללית בשכר (שכר מינימלי של 600 פרנק לחודש), תעסוקה מובטחת, הקדמת גיל הפרישה לפנסיה, הפחתת שעות העבודה ללא הפחתת שכר, שמירה והרחבה של זכויות האיגוד המקצועי בבתי החרושת. אין לייחס חשיבות לסדר שבו מניתי תביעות אלה; אנו מייחסים לכולן חשיבות שווה.

שאלה: האוכל לדבר עם מר סגי? שמי הוא דובושל. הנני המנהל של מפעל סוד-אוויאסיון בעיר נאנט.

סגי: בוקר טוב, אדוני.

דובושל: בוקר טוב, אדוני המזכיר הכללי. ברצוני לשאול מה דעתך על העובדה שבמשך ארבעת הימים האחרונים הנני כלוא, עם עוד כ-20 אנשי מינהלה, בתוך המפעל.

סגי: האם ביקשתם לצאת מן המפעל?

דובושל: כן!

סגי: אם כך, הריני להזכיר לך את ההכרזה שהכרזתי אתמול במסיבת העיתונאים של הס.ז'.ט., שבה קבעתי כי הנני שולל פעולות כאלה. הננו נוקטים בצעדים הנחוצים כדי שדברים כאלה לא יישנו.

כאמור, זהו רק לקט קטן – והוא מכיל רק חומר רשמי שנתפרסם בביטאון המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. אך עיתונאים ועדי ראייה אחרים מדווחים כי ההסתה והתעמולה הקונטר-מהפכנית שניהלו רבבות עסקני ובריוני המפלגה הנ"ל היו גרועות פי כמה.

ומעל לכל – עצם התנהגותה של המפלגה ההיא חשפה כליל את פרצופה. מפלגה זאת היא שהיתה הבלם העיקרי להתפתחות המהפכה, היא שגרמה לנסיגה ולאכזבה, שבעקבותיהן בא גל הקונטר-מהפכה והריאקציה.

היום כבר לא יוכל איש ללמד סניגוריה על המפלגה ה"קומוניסטית" הצרפתית, לטעון כי עדיין ניתן לשנות אותה מבפנים ולהפוך אותה למפלגה מהפכנית.

אותו דבר עצמו נכון גם לגבי כל שאר המפלגות הקומוניסטיות מסוגה של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, המנהלות מדיניות דומה ומחפות על עמדתה.

בין המפלגות הללו יש למנות גם את רק"ח (על מק"י של סנה ומיקוניס אין בכלל מה לדבר).

כמובן, תהיה זאת שגיאה גסה לתאר את רק"ח כאויב העיקרי ולהימנע משיתוף פעולה איתה בשטחים שונים. רק"ח והמפלגות הדומות לה שייכות לשמאל, ולא לימין. כל עוד מתנהל – בתוך מסגרת המשטר הקיים – מאבק בין השמאל לבין הימין, יש ערך חיובי לחזית משותפת של כל הכוחות השמאליים, ובתוכן גם המפלגות הנ"ל.

אך גם עתה, גם תוך שיתוף הפעולה, אסור בשום פנים להשכיח ולטשטש את העובדה הברורה: רק"ח ואחיותיה אינן שייכות למחנה השמאל המהפכני. הן מהוות כוח העוין את המהפכה ופועל נגדה בכל מקום בו היא עומדת על הפרק.

לסוציאליסט-מהפכן אין מקום בתוך המפלגות הללו: עליו להיבדל מן העדה הזאת. עבר זמנם של התירוצים.