הננו מפרסמים בזאת תגובת אחד מקוראינו על הוויכוח בשאלת ההגדרה העצמית בגיליון מס' 40.
כאשר קראתי את מאמר התגובה של אפיקורס ב"מצפן" מס' 40, כתגובה למאמר קודם של משה מחובר ("מצפן" 37), התקשיתי לא במעט לעכל את מרבית דבריו – אף על פי שהבנתי את תוכנם. לא הייתי מוכן מבחינה נפשית לראותם ב"מצפן", למרות שאני סבור שטוב שהם הופיעו, בכדי שתהיה האפשרות להגיב עליהם ולהעמיד את כותבם על טעותו, מנקודת ראות סוציאליסטית.
התפלאתי לא מעט על גישתו הפסבדו סוציאליסטית של אפיקורס. לא ארחיב את הדיבור, מכיון שהח' מחובר הגיב מיד על דבריו והנחותיו המוטעות של אפיקורס, בעיקר בעניין דרכי הגשמת המהפכה הסוציאליסטית ובשאלת קיומה של כלכלה לאומית כיום, או הצורך בתחליף לממשלה במישטר סוציאליסטי מהפכני; אולם בשאלה של העם הפלסטינאי (בלי מירכאות) אני חייב לציין מספר דברים למרות שהח' מחובר ענה כבר במקומי.
הח' אפיקורס שולל את זכותו של העם הפלסטינאי להגדרה עצמית ולהקמת מדינה משלו, משני טעמים: האחד – אי קיום מסגרת נפרדת לעם הפלסטינאי שתפריד בינו לבין שאר הערבים. והשני – החיוב שהציונות ראתה בהקמת מדינה ערבית עצמאית לפי תוכנית או"ם (1947).
בעניין הסיבה הראשונה – יתכן שאפיקורס סבור שאם הוא סוציאליסט, חייב הוא להיות על לאומי, ולשלול קיומה של מדינה היכולה להיות ביטוי של קיום לאומי. איך נגיע לעל לאומיות לפני שיהיו לנו לאומים ומדינות שבהן נקים משטרים סוציאליסטיים מהפכניים?
אסמכתא מעניינת מביא הח' אפיקורס לשלילת זכותו של העם הפלסטינאי להקים מדינה. הוא מביא דברי יוסף ספיר, שאמר בשנת 1949: "מבחינת עתידנו הלאומי והמדיני ישנה חשיבות גדולה שבחלק הזה של הארץ, שלפי החלטת האו"ם צריכה לקום מדינה ערבית, תקום מדינה ערבית עצמאית". בגלל דברים אלה של ספיר – כנציג הציונות והמשטר הקיים – שולל הח' אפיקורס את זכותו של העם הפלסטינאי למדינה משלו.
אין הוא שולל את המדינה הפלסטינאית בגלל הנסיבות, כפי שספיר חייב מדינה ערבית בגלל נסיבות מסוימות, אלא שולל הח' אפיקורס מבחינה עקרונית קיומה של מדינה פלסטינאית.
יש להבין מדוע חייב ספיר הקמתה של מדינה כזאת. הוא חייב זאת מכיון שהוא רצה בהקמתה של מדינה ערבית גרורה, מדינה שתהווה ותשמש שוק פוטנציאלי לתוצרת התעשייתית של ישראל, ואשר כלכלתה תהיה בנויה על ייצור חקלאי, דבר שייתן לישראל אפשרות להתרכז בתחום התעשייתי והטכנולוגי, וכך לא תבזבז את הפעילות הכלכלית בתחום החקלאי. דבר זה רצוי מבחינות רבות לציונות. על ידי כך תוכל להפוך את המדינה הערבית לגרורה התלויה בה מבחינה כלכלית תעשייתית ולכן גם מבחינה פוליטית (דבר המאפיין את כל המדינות המתפתחות שכלכלתן הלאומית אינה עצמאית: הן תלויות מבחינה מדינית במדינות המפותחות מפני שהן תלויות בהן גם מבחינה כלכלית).
זאת היתה נקודת המוצא של ספיר ושל הציונות, ואשר בגללה הוא תמך בהקמת מדינה ערבית, מדינה שתמלא פונקציות כלכליות משניות ואף פאסיביות.
יש להעיר שאין זה נכון שהמדינה שמדובר בה היתה צריכה לקום מחוץ לאזורי התעשייה והנמלים. לפי תוכנית החלוקה משנת 1947 היתה למדינה הערבית גישה לים התיכון באזור עכו ובאזור אשקלון ועזה.
ואילו בעניין אזורי התעשייה, הרי שאנו (כסוציאליסטים) רוצים שלמדינה הפלסטינאית יהיו אזורי תעשיה משלה. לא? לכל היותר נרצה שהאזור התעשייתי בישראל ישמש מקום הכשרה לזמן קצר (אם יש צורך כיום בזה).
נקודת המוצא של הציונות – גם בזמן שספיר אמר מה שאמר וגם היום – היא שאם הם דוגלים בהקמת מדינה פלסטינאית, אזי הם רוצים בה למען תשרת אותם. לפי זה אפשר להבין את הפדרציה שאבנרי קורא להקמתה. אף את קריאתו של דיין להקמת מדינה פלסטינאית אפשר להבין לאור הנחה זאת. אך נקודת המוצא של הציונות אינה צריכה לחייב אותנו, כסוציאליסטים, בין אם אנו נמנים על העם הפלסטינאי או על העם העברי. כשאני דוגל במדינה ערבית הריני עושה זאת מפני שאני מאמין שזה דבר נכון עקרונית, ודבר חיובי מבחינת העם הפלסטינאי ומבחינת המהפכה הסוציאליסטית; ולא מהבחינה של שיקולי ספיר.
הדבר דומה כאילו מישהו מתנגד למהפכה בקובה מפני שזה עלול היה לעורר את היסודות הימניים בארצות הברית ולסכן את המהפכה העולמית!
אולם עם זאת, נכון הדבר שכיום אני מתנגד להקמת מדינה פלסטינאית בתנאים שהעם הפלסטינאי נמצא בהם. לא מפני שאני נגד זכותו של העם הפלסטינאי להגדרה עצמית, אלא בגלל משטר הכיבוש. מדינה עצמאית לא תוכל להתקיים תחת חסותו של הכיבוש, ואילו פדרציה או קונפדרציה הינן צורות שליליות כביטוי להגדרה העצמית של העם הזה כיום, מכיון שכל מסגרת מדינית כזאת בתנאי הכיבוש לא תהיה עצמאית, אלא תהיה תלויה בצורת המשטר הקיים בישראל כיום. והגרוע מכל: היא לא תהיה סוציאליסטית!