ב"מצפן" מס' 37 הופיע מאמר של מ' מחובר על "הזכות להגדרה עצמית" וויכוח בין פ' עודד לבין מ' מחובר על לאומנות וסוציאליזם.
ישנן נקודות הדורשות בירור נוסף.
מפלגות סוציאליסטיות לאומיות?
במאמרו כותב מ' מחובר:
"הסוציאליזם יכול לנצח ניצחון שלם רק על ידי זה שיכבוש את השלטון הפוליטי בכל אתר ואתר. אך מאבק לתפיסת השלטון פירושו מאבק בתוך מסגרת של ארץ ומדינה נתונה; והמדינות בתקופתנו הן, בדרך כלל, מדינות לאומיות. ובכן, המאבק לסוציאליזם, שהוא בינלאומי במהותו, לובש צורה של שורת מאבקים, כל אחד בתוך מסגרת לאומית.
"…ומכיוון שהמשימה המרכזית של מפלגת פועלים מהפכנית היא כיבוש השלטון, הרי צריכה מפלגה כזאת להיות מאורגנת על בסיס ארצי. …במילים אחרות: 'שטח השיפוט' של מפלגה מהפכנית חייב להיות חופף ל'שטח השיפוט' של השלטון המדיני הקיים. …בשטחים הנתונים תחת שלטונות מדיניים שונים, חייבות אף להיות מפלגות נפרדות, כל אחת והפרוגראמה שלה, כל אחת והנהגתה, כל אחת ומוסדותיה הארגוניים הנפרדים".
יורשה להצביע על גישה אחרת, לפיה, מהפכה – פירושה: שינוי יסודי, היוצר ערכים שונים לחלוטין מאלה שאנו רגילים להם (כמו, למשל – הוספת "מימד רביעי" במתמטיקה). וכיצד אפשר להתייחס לדבר חדש, לא ידוע? – על ידי השוואה למהפכה קודמת, המהווה שלב נמוך יותר (או למעבר ממרחב דו-ממדי למרחב תלת-ממדי). ואמנם, נשאלת השאלה: האם המהפכה הבורגנית היתה צריכה להתבצע על ידי מפלגות הפועלות במסגרת "שטח השיפוט" הפיאודלי הצר?
הבה נראה, האם יכולה המהפכה הפרולטרית להתבצע במסגרת הלאומית:
מול כוחם הגובר של פועלי פריס (אשר הקימו, כעבור חודשים מספר – בשנת 1871 – את הקומונה המפורסמת), חיבלה הבורגנות בהגנת העיר, תוך תקווה שהצבא הגרמני יצליח לשבור את המהפכה.
הפרשה חזרה ב-1919, כאשר הצבא הרומני שבר את המהפכה ההונגרית. ונסתפק בעוד דוגמה: "האינטרוונציה" נגד המהפכה הרוסית היתה שילוב של פעולות של כוחות זרים ומקומיים.
הדברים התאפשרו רק מפני שהפעולה המהפכנית בוצעה בשטח לאומי צר. כי, כאשר מדברים על תפיסת השלטון על ידי הפועלים – אין הכוונה לתפיסת השלטון על ידי מפלגת הפועלים; לא מדובר על החלפת הממשלה אלא על ביטול הממשלה! והאם יכול אתה לבטל אותה – כל עוד קיימת ממשלה בארץ "אויבת"?
יהיו אשר יטענו, שבמציאות זמננו אנו רואים את המהפכות פורצות בכל ארץ וארץ לחוד – ולא כשרשרת נמשכת. נבקש מהטוענים כך להצביע על מהפכה אשר הביאה את העם לשלטון; על מדינה בה זקוקים המנהיגים – בכל עת – לייפוי-כוח מהעם, כדי לפעול. באם תימצא דוגמה כזאת, נצטרך לבדוק מחדש את טענתנו.
על מונחים והגדרות
בהמשך מאמרו מצביע הח' מחובר על בעיית התפתחותם של המונחים: "עם", "אומה", "לאום", ועל בעיית הגדרתם. הוא מציין ש"הם בעלי מובן הקבוע רק בקירוב. אין הדבר מפריע לקומוניקציה רגילה בין אנשים, משום שברוב המקרים ברור מתוך הקשר הדברים למה הכוונה".
נכון הדבר לגבי קומוניקציה רגילה: ספרות, עיתונות, ספורט וכו'. אבל כאשר רוצים לגשת לבירור מדעי, אי-אפשר להסתפק במונחים אשר מובנם מוגדר "בערך" ומבינים את הכוונה מהקשר הדברים. בשטחי מדע שונים השתמשו במילים אשר מובנן השתנה במשך התפתחות הלשון – ו"הדביקו" להם הגדרה ברורה לרגל צרכי התפתחות המדע. יתר-על-כן, עם כל התקדמות נוספת מופיעות בעיות חדשות, הדורשות הגדרתו מחדש של המונח.
ובפוליטיקה, מובנו של מונח איננו שאלה לשונית – כי אם שאלה של השקפת עולם: אם בשיחתם של אנשים בעלי נקודות-מבט שונות מוזכרת המילה "סוציאליזם" מבלי לברר למה הכוונה, השיחה מתנהלת על נושאים שונים זה מזה. גורלם של המונחים "עם", "לאום", "אומה", גרוע יותר: מילים אלה מעוררות אסוציאציות רגשיות המפריעות לבירורן המדעי של הבעיות. נזכור כמה מרירות עוררה עובדת אי-הגדרתם של היהודים כ"עם" על ידי התנועות הסוציאליסטיות!
התעניינותנו בבעיה איננה לשונית, כפי שאיננה נובעת מרגשות מיוחדים אל נושא זה. כוונתנו לברר מה היחס בין האינטרסים של קבוצות שונות של בני-אדם לבין האינטרס של תנועת הפועלים ועתידה. בניגוד למעמדות השליטים, המעוניינים לסכסך, לדכא ולצמצם את חופש הביטוי, שואפת תנועת הפועלים לשיתוף-פעולה בינלאומי ולהבטחת חופש מכסימלי לבני האדם.
אנו מבחינים בין שני מיני קבוצות אנשים, החוששים מקיפוח:
ישנם אנשים בעלי דת משותפת או אנשים המדברים לשון אחת; ישנם אנשים העוסקים בספורט או במשחק השחמט. אנו נתמוך בזכותם להשתמש בלשונם, או לעסוק בעיסוקם המיוחד, לקיים מוסדות אירגוניים ותרבותיים (בתי-ספר, מועדונים, עיתונים), או לקיים כינוסים בינלאומיים.
הקורא יתמרמר ודאי, על ש"הכנסנו לסיר אחד" את קבוצות האנשים אשר – מבחינה לשונית – נכללו באחד המונחים "לאום" וכו', עם קבוצות כה שונות – כגון "ספורט"!
אבל מבחינה חברתית יש להן מכנה משותף: הבעיות המופיעות אצל קבוצות אלה הן סופר-סטרוקטוראליות. וכדי למנוע אי-הבנות לשוניות ורגשיות, נקבע במסגרת זאת סמלים משלנו: נקרא להן "קבוצות מסוג 1".
בקבוצות מסוג 2 נכלול את אותם האנשים להם משותף "לשון, טריטוריה, חיים כלכליים ופיזיונומיה רוחנית המתבטאת בתרבות משותפת" (סטאלין, "המרכסיזם והשאלה הלאומית"). הכוונה, כמובן, לכל התכונות גם יחד. וכאשר מדברים על "חיים כלכליים משותפים" מתכוונים לכך שבני קבוצה כזאת מאורגנים במבנה כלכלי שלם. אמנם, במאה ה-20, בשעה שהיחסים הכלכליים מהווים מבנה עולמי, קשה למצוא "כלכלה לאומית" מובהקת.
בין בני קבוצות מסוג זה יכולות להופיע תנועות השואפות ל"הגדרה עצמית" – אשר פירושה: ממשל עצמי על אותה טריטוריה ואירגון הכלכלה כגוף. סיסמה כזאת לא יכולה להופיע – למשל – בין יהודי ארצות הברית, המעורבים באוכלוסיית המקום והמשולבים בכלכלת הארץ. אצלם יכולות להופיע רק הדרישות התרבותיות הנזכרות.
אין זאת אומרת שברגע שסיווגנו קבוצת אנשים ל"קבוצה מסוג 2" נתמוך באופן אוטומטי בזכותם להגדרה עצמית. הח' מחובר מתנה את התמיכה בדרישה זאת – באם זה מקדם את המהפכה הפרולטרית. נציין שלפני כ-70 שנה העמידו תנאים צנועים יותר: האם זה יקדם את כוחות הייצור? סוציאליסטים תמכו בדרישות הפולנים (תחת שלטון רוסיה הצארית) להגדרה עצמית, תוך ראיית הסיכוי להתפתחות קפיטליסטית בארץ זאת. לעומת זאת, בין עמי האימפריה האוסטרו-הונגרית הופיעו סיסמאות ה"אוטונומיה התרבותית" בלבד. ליכודם בכלכלה משותפת הבטיח להם סיכויי התפתחות טובים יותר. אך "דאגו" להם אותן מדינות אימפריאליסטיות אשר ניצחו את אוסטריה ופיצלו אותה למדינות קטנות אשר – כמובן – נפלו תחת השפעתן.
בתקופתנו יש לקחת בחשבון שהמאבק לשחרור לאומי מזעזע את הקפיטליזם העולמי; על-כן, יש לו הדים בעולם כולו. מהפכות לאומיות מצליחות לפעמים, תוך ניצול חתירתה של ארצות הברית, לנשל את האימפריות ה"ותיקות" יותר; אבל, עם גיוס ההמונים, עוברות הן לעתים מעבר למסגרת תוכניתה של האימפריה החזקה הזאת – ומסכנות אותה עצמה.
על מדינה… פלסטינאית
ואם ניגש לבעיה הקונקרטית של ה"עם" הפלסטינאי: לא נראה לנו ש"עם" זה עלול לחשוש פן "העם המצרי" או "העם הסורי" ימנעו ממנו את חופש חיי התרבות בשפה ה…פלסטינאית! לא נוכל לכלול "עם" זה אף בקבוצה מס' 1.
ובמה שנוגע ל"הגדרה עצמית", האם יש כאן בסיס למסגרת כלכלית לאומית? האם לא משולבת כלכלתם של תושבי האזור בכלכלת האזורים השכנים (המכונים "ארצות")? מה הבעיה העומדת לפניהם: הגדרה עצמית או איחוד ערבי?
כפי שהזכרנו, אנו חיים בתקופה של משק עולמי; וכלכלה לאומית לא יכולה להתקיים. בתנאים אלה היה כדאי לארצות הברית "לשחרר" קולוניות משלטונן של אימפריות אחרות, כדי שיפלו תחת השפעתה. נזכור, שבגמר מלחמת העולם השנייה היתה ארצות הברית היחידה המעוניינת בייצוא אמצעי ייצור, בניגוד לאינטרס האופייני לאימפריאליזם ה"קלאסי" – בשיווק אמצעי תצרוכת. פירוש הדבר – שהיא מסוגלת לנצל קולוניות "עצמאיות" ולהתעשר תוך מדיניות של "פיתוח ארצות נחשלות"! בידי ארצות הברית היתה גם האפשרות להפעיל לחץ כלכלי על מדינות אימפריאליסטיות אחרות ולהכריח אותן לעזוב עמדות.
לאור עובדות אלה, אפשר להבין מדוע "העניקה" ארצות הברית הגדרה… עצמית לערביי פלסטינה ב-1974. העובדה שברית המועצות נתנה יד לקנוניה זאת, העמידה את כוחות הקידמה באזור במבוכה – במיוחד בשעה שסיסמת האיחוד הערבי לא נשמעה כמעט בזמן ההוא. דין וחשבון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית (1946) רומז על חוסר אפשרות קיום מדינה בחלק מפלסטינה של המנדט. נדגיש גם שמדינה זאת היתה צריכה לקום מחוץ לאזור התעשייה והנמלים! גם מנהיגים ציוניים הבינו שמדינה כזאת תהיה תלויה ב…ישראל (!) ואמרו זאת – ברמז כמובן:
"מבחינת עתידנו הלאומי והמדיני, ישנה חשיבות גדולה שבחלק הזה של הארץ, שלפי החלטת האו"ם צריכה לקום בו מדינה ערבית, תקום מדינה 'ערבית עצמאית'" (י' ספיר – דברי הכנסת, כרך 1 עמ' 296. מצוטט על ידי א' ישראלי ב"שלום, שלום ואין שלום", ירושלים, 1961, עמ' 37).
אנגליה נאבקה לשמור על השפעתה, על ידי קשירת כלכלתו של שטח זה לכלכלת ארצות חסותה. היא השיגה זאת תוך הסדר עם ישראל (ההסכם עם עבדאללה) אשר ראתה בו את הדרך הקלה והבטוחה.
כל עוד מדברים על העבר, הוויכוח הוא תיאורטי, והחברים מושפעים מעמדתה של ברית המועצות. אך ברגע שמדובר על ההווה, רואים את הבעיות תוך ניתוח המציאות. על-כן, לקראת סוף מאמרו, כותב הח' מחובר (וברוח דומה פ' עודד):
"גם אילו מדובר על מדינה פלסטינאית בעלת שטח גדול יותר – בין בפדרציה עם ישראל, ובין בעלת עצמאות פורמאלית – כי אז בתנאים הנוכחיים היתה מדינה כזאת חסרת בסיס ממשי לקיום והיתה הופכת אוטומטית לטרף קל לכוחות אימפריאליסטיים זרים. התוצאה העיקרית היתה – פיצול והחלשת המאבק לסוציאליזם בתוך העולם הערבי…".
לאמיתו של דבר, עבורנו, הוויכוח הזה הוא תיאורטי. על הכוחות המתקדמים הערביים – להם נוגע העניין – לקבוע עמדה. לא כדאי שנשרה בהם מבוכה, על ידי סיסמאות המוליכות לפירוד ולא לאיחוד.
תפקידנו אנו: פעולת הסברה נגד הכיבוש הישראלי והשפעתו השלילית בכל השטחים.