רציחתו של צ'ה גווארה הִכתה קשות את המאבק העולמי לסוציאליזם. אך המאבק יימשך והוא ינצח – זו היתה אמונתו העמוקה של צ'ה וההיסטוריה תאשר אותה.
אכן, חסרונו יורגש עתה מאוד. קשה יהיה למלא את מקומו של האיש שהיה לא רק לוחם והוגה דעות מהפכני, אלא גם עטור תהילה כאחד ממנהיגיה של מהפכה מנצחת. למיליוני אנשים בעולם סימל צ'ה גווארה את שיא הגבורה, יושר הלב ועוז הרצון המהפכני.
גדולתו של צ'ה היתה ברב-צדדיות [של] אישיותו המהפכנית. הוא היה הוגה דעות וגם איש מעש, ושני צדדים אלה של אישיותו היו קשורים קשר בל יינתק.
כישרונותיו העצומים בהנהגת המעש המהפכני צמחו באופן טבעי וישיר מן ההכרה העמוקה, כי המין האנושי לא יוכל לחיות חיי כבוד בטרם ייעקרו האימפריאליזם והקפיטליזם מן הארץ. הוא היה משוכנע גם שמטרה זו תושג רק על ידי מאבק מזוין, עקשני ומאורגן בקנה מידה כל-עולמי. לצ'ה לא היתה כל אשליה בדבר עומקו והיקפו של המאבק הזה. כדי להצליח, אמר הוא, יש לשנוא את המדכא שנאה "אשר מוציאה את המהפכן מגדר המגבלות האנושיות הטבעיות והופכת אותו למכונה קטלנית, יעילה, אלימה, נחושה וקרה… עם שאינו אחוז שנאה, לא יוכל לנצח אויב אכזר".
נכונותו להכיר בעובדות אלה של תקופתנו, לא פגמה בשום אופן באהבתו את האדם. בעוד הוא מטיף לשנאה בלתי מתפשרת לאויב ומסביר את ההכרח במאבק אכזרי נגדו, הטיף צ'ה להעמקת ההכרה במטרות ההומניסטיות הגדולות של המהפכה הסוציאליסטית.
הוא קבע כי אין די בדיבורים על דמות האדם החדש שתבוא לעולם בחברה האל-מעמדית העתידה; מן ההכרח להתחיל כבר עתה בעיצובה של דמות האדם הסוציאליסטי. זהו תפקידו של האוונגרד המהפכני אשר השקפתו וגישותיו חייבות להיות תואמות את המטרה הזאת. "יתכן כי הדבר נשמע מגוחך" – הוא הכריז – "אך ברצוני לומר כי את המהפכן האמיתי מדריך רגש עמוק של אהבה. אי אפשר לתאר מהפכן של ממש ללא תכונה זו".
יושרו האינטלקטואלי והפוליטי מצא ביטויים רבים. הוא לא היסס, למשל, לגנות אותם אנשים בגוש הסוציאליסטי הדואגים לעמדתם ולזכויות-היתר שלהם יותר מאשר לקידום המאבק הסוציאליסטי העולמי.
ב-1965, בנאומו בוועידה הכלכלית האפרו-אסייתית, דרש צ'ה בגנות מדיניותם של שליטי מוסקבה ופקין ביחס לעמי העולם השלישי, והוא הוסיף: "אין גבולות למאבק זה לחיים ולמוות. אין הסוציאליזם יכול להתקיים ללא שינוי בתודעה ויצירת גישה של אחווה חדשה, גם במובן האינדיבידואלי ביחס לאדם הבונה את הסוציאליזם, וגם במובן עולמי ביחס לכל העמים הנתונים בדיכוי אימפריאליסטי".
דברים נמרצים אף יותר אמר במכתבו לוועידת שלוש היבשות; במכתב זה גינה את מוסקבה ופקין גם יחד על מחדליהן מול התוקפנות האמריקאית בווייטנאם ועל כך שלא הגנו על ארץ זו כעל חלק בלתי נפרד מן הטריטוריה הסוציאליסטית.
כשעזב את קובה במטרה לקדם את המאבק בבוליביה, הבין צ'ה יפה את הסיכון הגדול שלקח על עצמו. אבל השיקול העליון בשבילו היה הצורך הדחוף בהרחבת המאבק.
לא לחינם הטיל צ'ה פחד בלב האימפריאליסטים ועושי-דברם. אנשי צבא הדיכוי של בוליביה ואדוניהם הינקים כה פחדו ממנו עד כי כאשר נפל בידיהם רצחו אותו בדם קר.
אולם רוחו של צ'ה מוסיפה לחיות בלבותיהם ומוחותיהם של מיליוני אנשים אשר ימשיכו במאבק עד לניצחון.
———–
ארנסטו צ'ה גווארה: המהפכן ששילם בחייו
ארנסטו (צ'ה) גווארה נולד ברוזאריו שבארגנטינה ב-14 ביוני 1928. בהיותו סטודנט לרפואה בבואנוס איירס, השתתף בקרבות רחוב נגד משטרת הרודן חואן פרון.
ב-1952 עזב את ארגנטינה וב-1954 הגיע לגואטמלה, זמן קצר לפני שהופלה ממשלת ארבנז על ידי חתרנים שנשלחו מטעם ה-CIA (סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית). הרופא הצעיר הצטרף אל צבא ממשלת גואטמלה ביוני 1954; וכאשר הופלה הממשלה, נאלץ לבקש מקלט בשגרירות ארגנטינה.
מגואטמלה פנה גווארה למכסיקו, וביולי 1955 נפגש שם עם פידל קאסטרו. גווארה עצמו היה אז בן 27 וקאסטרו כבן 29. זמן קצר לפני כן שוחרר קאסטרו מן הכלא בקובה לאחר שריצה 22 חודשי מאסר בעקבות ההתקפה שנערכה בהנהגתו על מבצר מונקדה (26 ביולי 1953). המנהיג הקובני עסק אז בגיוס מהפכנים לשם הקמת קבוצה שתחזור לקובה ותפיל את הרודנות של בטיסטה. גווארה הצטרף. קאסטרו השיג ספינה קטנה בשם "גראנמה", שנועדה לשאת שמונה אנשים. בספינה קטנה זו הפליגו 82 אנשי קאסטרו ב-25 בנובמבר 1956.
לאחר כשבוע עגנו המהפכנים בקובה. ביום השלישי לנחיתתם, הותקפו על ידי צבא בטיסטה וחיל-האוויר שלו. שישים מהם נהרגו; עשרה נמלטו אל הערים ושם נתפסו ונאסרו. רק שנים-עשר נקבצו לבסוף בגבעות הסיירה מאסטרה, ביניהם היו פידל קאסטרו וצ'ה גווארה, אשר נפצע באותו קרב ראשון.
תוך חודשים אחדים הצטרפו אל תריסר שרידי הספינה "גראנמה" מאות לוחמים והתחיל להתהוות צבא מהפכני מחושל.
במהלך מלחמת האזרחים, שנמשכה שנתיים, היה גווארה אחד מראשי המפקדים של צבא הגרילה. הוא עמד בראש הטור ששיחרר את סאנקטרי ספיריטוס ואת סאנטה קלארה. עם קאסטרו, צעד על הוואנה הבירה בינואר 1959 והיה לאחד המנהיגים הראשיים של הממשלה המהפכנית החדשה.
כמיניסטר התעשייה מילא גווארה תפקיד מרכזי בהפיכת קובה למדינת פועלים. ב-1961, ייצג את קובה בוועידה האינטר-אמריקאית שנערכה בפונטה דל אסטה. בוועידה זו הכריזה ארצות הברית על התוכנית המכונה בשם "הברית למען הקידמה". לעומת תוכנית זאת של האימפריאליזם, שנתמכה על ידי גרורי וושינגטון באמריקה הלטינית, הציג גווארה את הפתרון המהפכני של מאבק מזוין נגד האימפריאליזם.
במדיניותו הכלכלית בתוך קובה, הדגיש גווארה את חשיבותם של התמריצים המוסריים והחברתיים לעומת התמריצים החומריים, כמניעים לבניית הסוציאליזם. נאומיו ומאמריו מילאו תפקיד נכבד בעיצובה של המהפכה הקובנית כזרם עצמאי בתנועה המהפכנית הבינלאומית, שאינו תלוי במוסקבה או בפקין.
ב-1965 ערך מסע נרחב בעולם. בחודש מרס, עם שובו לקובה, נשא גווארה את נאומו הפומבי האחרון, שבו גינה בחריפות את מדיניותן הבלתי-מהפכנית של ארצות הגוש הסוציאליסטי. אחרי כן נעלם.
בחודש אפריל האחרון התפרסם מכתבו לוועידת שלוש היבשות, אשר ממנו נתברר כי הוא חי ופועל בשורות המהפכה באחת הארצות. עתה אנו יודעים כי הוא לחם בין המהפכנים בבוליביה.
ב-8 באוקטובר נרצח צ'ה בידי צבא הדיקטטורה הבוליבית, שבידיה נפל שבוי זמן קצר לפני כן.