מטעמים מובנים, לא היתה אפשרות להגיב בגיליונות הקודמים של "מצפן" על התרחשויות חשובות שאירעו בחודשים האחרונים מחוץ לזירת המזרח התיכון. נשלים עתה את החסר ונסקור – אם כי באיחור – את הוועידה הראשונה של אירגון הסולידריות של אמריקה הלטינית (אולא"ס), אשר ננעלה בהוואנה ב-10 באוגוסט.
מטרתה העיקרית של ועידה זו היתה התוויית תוכנית של מהפכה סוציאליסטית באמריקה הלטינית – בניגוד גמור לקו הנקוט בידי רוב המפלגות הקומוניסטיות והמקבל השראה ועידוד ממוסקבה. מפלגות אלה התגלו כחסרות רצון ויכולת להנהיג מהפכות סוציאליסטיות בארצותיהן; הן מטיפות ל"דו קיום בשלום" עם האגף ה"מתקדם" של הבורגנות הלאומית, ולמעשה מזדנבות אחרי הבורגנות – תוך ויתור על מאבק מזוין, גם בארצות בהן האוליגרכיה השלטת (בתמיכת ארצות הברית) חסמה לחלוטין את כל דרכי המאבק החוקי.
נוצר איפוא הצורך להקים מסגרת רעיונית ואירגונית חדשה, שתהיה מסוגלת לרכז ולהדריך את המאבק המהפכני. מסגרת כזאת הוקמה בהוואנה.
למרות ההתנכלויות מצד ממשלת ארצות הברית וגרורותיה, היתה ההשתתפות בוועידה רחבה למדי: 162 צירים, 66 משקיפים, 31 אורחים, 153 עיתונאים זרים, עשרים ושבע ארצות היו מיוצגות בוועידה.
בדיונים – שנמשכו 10 ימים – הוקדשה תשומת לב רבה לקשר ההדוק בין המהפכה הלטינו-אמריקאית לבין מאבק הכושים בתוך ארצות הברית. בהתעניינות, באהדה ובכבוד מיוחדים התקבלו נציגי תנועת הכוח השחור ובראשם סטוקלי קארמייקל.
להתעניינות – אם כי מסוג אחר לגמרי – זכתה גם מסיבת עיתונאים בה הופיעו שישה סוכנים של סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (סי-אי-איי) אשר נתפסו בזמנים שונים על ידי הקובנים (אחד מהם נתפס ב-1965 וכמה מהנותרים רק באפריל ש.ז.).
רצה הגורל, ובעצם ימי הוועידה הנחיתה הסי-אי-איי קבוצה נוספת של סוכנים על אדמת קובה. קבוצה זו נתפסה תוך יום אחד, וב-9 באוגוסט, ערב נעילת הוועידה, נערכה מסיבת עיתונאים נוספת בה הוצגו סוכנים אלה וכן הנשק, המסמכים המזויפים, הציוד והכסף שהיו ברשותם בעת שנלכדו.
עבודתה העיקרית של הוועידה נעשתה בישיבות סגורות של ארבע ועדות משנה.
ההנהגה הימנית של המפלגה הקומוניסטית של ונצואלה – אשר יצאה בגלוי נגד מנהיגי קובה והקו המהפכני שהם דוגלים בו – לא הוזמנה כלל להוואנה. את האופוזיציה הימנית בוועידה היוו נציגי מפלגות קומוניסטיות אחרות, אשר ניסו לפשר בין העמדה המהפכנית לבין הקו המוסקבאי, או לפחות "לרכך" את הטון הלוחם ששלט בוועידה.
אולם נציגי קובה והצירים הרבים של תנועות גרילה מכל רחבי היבשת עמדו על כך שבהחלטות הוועידה יובהרו לחלוטין העקרונות המהפכניים היסודיים. הם הסכימו רק לפשרות לא מהותיות בניסוח מספר סעיפים בהחלטות.
את נאום הסיכום שלו פתח פידל קסטרו בפירוט ההוכחות לחתירה המתמדת של הסי-אי-איי נגד קובה ונגד כל התנועה המהפכנית ברחבי היבשת. מכאן עבר להוקעת המפלגה הקומוניסטית של ונצואלה, אשר נכנעה ללחץ האימפריאליסטי. הוא קרא במלואו את נוסח גילוי הדעת של מנהיגי מפלגה זו, וענה בפירוט על הטענות המועלות בו.
קסטרו הדגיש במיוחד את נאמנותה של קובה למהפכה הלאטינו-אמריקאית ולמהפכה העולמית. הוא ציין כמה מקרים בולטים, שבהם העדיפה הממשלה הקובנית את אינטרס המהפכה העולמית על פני האינטרס האנוכי קצר הטווח של הכלכלה הקובנית.
המנהיג הקובני דיבר בגנותן של "ארצות סוציאליסטיות" המושיטות סיוע כספי וטכני לממשלות הריאקציוניות של כמה מארצות היבשת. בכך הוא הדגיש את עצמאותה הרעיונית של קובה ואת גישתה הביקורתית למדיניות הסובייטית.
הוא סיים את נאומו בהכרזה על החלטתה הנחושה של קובה לעמוד נגד האימפריאליזם האמריקאי, גם אם זה האחרון יטיל עליה מצור טוטלי או ינסה לארגן פלישה לתוכה.
* * *
ועידת הוואנה היוותה התקדמות ניכרת ביחס לוועידה התלת-יבשתית שנערכה בינואר 1966. הקו המהפכני הודגש הפעם ביתר שאת, ונעלמו כמה ניסוחים פשרניים אשר הוועידה התלת-יבשתית קיבלה תחת לחץ חסידי ה"דו קיום בשלום".
הוועידה תרמה תרומה נכבדה לגיבוש חדש של הכוחות המהפכניים ביבשת אמריקה וליצירת תיאום ושיתוף פעולה ביניהם. בכך היא שירתה שירות חשוב את התנועה המהפכנית העולמית.
