האופן בו הועלה דיין לשלטון והוכנס בגין לממשלה, ישמש להיסטוריונים בעתיד תרגיל טוב להסברת אופן פעולתה של המערכת הדמוקרטית הישראלית, ברגע של משבר.

דיין טוען, וכן רבים אחרים, כי העם העלה אותו לשלטון. כידוע אין העם נוהג לתת ייפוי כוח לשלטון אלא בעת בחירות או בעת מהפכה עממית. הבחירות האחרונות, משנת 1965, נתנו לדיין ולמפלגתו עשרה מקומות בכנסת, משהו בין 8 ל-9 אחוזים. זו היתה ההזדמנות היחידה בזמן האחרון, בה הובעה בצורה הקרובה ביותר לאמת דעתו של העם.

כיצד זה איפוא מועלית אישיות, שזכתה במיעוט כה בולט של קולות, לתפקיד בעל חשיבות וכוח שלטון המכריעים במדינה?

יש לציין שרפ"י תימרנה בכישרון רב בעשותה את עצבנות העם בשעת החירום לשלבי טיפוס בסולם השלטון. התבססותם של כמה מאנשי רפ"י בשלושת העיתונים הנפוצים ביותר במדינה – "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" – נתנה לדיין את מראית העין, שאיש אינו יכול לבדקה, ביחס לתמיכת רוב העם בעלותו לשלטון.

אם נשתמש במונחים פטריוטיים קונבנציונליים, היוו כמה מאמרים חשובים בעיתונים הללו פגיעה חמורה במורל הלאומי וגבלו ממש בחתירה תחת הסמכות הלאומית הרשמית – מעשה המהווה פשע נגד "ביטחון האומה".

יש להניח כי אילו העז ביטאון שמאלי כלשהו לנקוט גישה דומה לא היו מהססים לסגרו בפקודה ואולי אף לאסור את עורכיו. אבל כאן, שאני. אשכול הוכיח שוב שהוא רק אשכול... וזה לא יותר מדי הרבה... אנשי רפ"י עשו את שלהם ודרכו לשלטון של רב אלוף הניצחון, רופדה בעצביהם המתוחים והמגורים של המוני אזרחים אשר נעשו בן לילה לחיילים, ובתור שכאלה לא יכלו למעשה להתערב באורח פעיל בהליכים הפוליטיים.

אין זה מקרה שבן גוריון, בכל ימי היותו ראש ממשלה, החזיק גם בתיק הביטחון. במערכת החוקית של ישראל מחזיק שר הביטחון בסמכויות של הנציב העליון הבריטי ביחס להפעלת התקנות הדרקוניות לשעת חרום. על ידי חתימה על מסמך בעל בסיס חוקי מושלם רשאי שר הביטחון לעשות את כל המדינה לשטח צבאי שהשלטון בו עשוי לעבור, למעשה, למפקדים הצבאיים הממונים.

דיין הוא הרבה יותר חכם ממה שנדמה לאבנרי. הוא שוקל את צעדיו בקפידה ובונה את האימאז' שלו בארץ ובחו"ל לאט וביסודיות. כבר לקראת הבחירות הקרובות הוא עשוי להכריח את מפא"י להתאחד עם רפ"י ולהכתיב לשתיהן את מועמדותו לראשות הממשלה. שימו לב כיצד נצחון צה"ל בקרבות ששת הימים מנוצל בשום שכל, אם גם לא בלי ציניות, להאלהת אישיותו של דיין. אין ספק שדמותו הולכת וכובשת לעצמה, בדעת הקהל, מקום מספר אחת בגלריה הפוליטית של ישראל. דיין חכם מספיק להבין שאין צורך לפגוע בעלי התאנה של הדמוקרטיה הישראלית, כגון הכנסת וכו', כל עוד אין הליכים אלה מסכנים את תוכניותיו.

אך זאת לדעת – ברגע שהמשחק הדמוקרטי יסכן ברצינות את שלטונו, אין ספק שיפעיל את כל הכפתורים המצויים בידו כחוק. ולמה לא? אין הוא מספיק נמרץ?