מ. רובין (מכתב למערכת, "מצפן" מס' 33‏) תוקף את ניתוחו של ק. יהודה בעניין התהפוכות הנוכחיות בסין ("מצפן" 32‏), כשנימוקו העיקרי הוא הריאליזם הפוליטי.

‏"אין זה ריאליסטי, לפי דעתי, להתעלם מתנועה ממשית ולתמוך בתנועה הקיימת רק בדמיון", כותב מ. רובין, ומוסיף: ‏"אם חברי 'מצפן' קוראים לעצמם מרכסיסטים מהפכנים, הם היו תומכים במאו ולא בתנועה שקיימת רק בדמיון. זה נראה לי יותר ריאליסטי'.''

‏קרי: מהפכן ("מרכסיסטי" במקרה זה) חייב לתמוך בתנועה גדולה קיימת ולא באיזה פלג קטנטן, הקיים רק בדמיון. מהפכן חייב להיות "ריאליסט", והריאליזם, אליבא דרובין, מחייב תמיכה בעובדות פוליטיות גלויות ולא במגמות פוליטיות נסתרות.

‏לא נתייחס כאן לביקורתו של מ. רובין שאינה דנה כלל בשפע העובדות המופיעות במאמרו האינפורמטיבי של ק. יהודה. נדון רק בעניין הקשר בין גישה מהפכנית לריאליזם פוליטי שהתעוררה דרך אגב במכתב.

‏מהו ריאליזם בפוליטיקה?

‏האם "ריאל-פוליטיק" היא תכונה הכרחית למהפכן?

‏כל ניסיון לענות על השאלה הראשונה מגלה מיד כי הגדרת ה"ריאליזם" בפוליטיקה היא תמיד סובייקטיבית.

‏האם זה ריאלי ש[משה]דיין, תוך ליבוי וניצול הגל של "רוצים שלטון חזק", יקים בישראל דיקטטורה בתמיכת הסי-איי-אי?

האם זה ריאלי ש[אורי]אבנרי יהיה הפרזידנט הישראלי הראשון ויממש איחוד "אוגדת הירדן"?

יש המעריכים כי מצבים כאלה יתממשו תוך חמש, עשר, או עשרים ‏שנה, ויש הסבורים שלא יתממשו לעולם.

מיהו הריאליסט כאן?

‏למרות שאין הגדרה אובייקטיבית ל"ריאליזם פוליטי", קיימת הסכמה כללית ביחס לפסבדו-הגדרה מקובלת: שואלים מדגם מקרי לחלוטין באוכלוסיה לדעתו; חוזרים על כך פעמים רבות ומקבלים תמונה מטושטשת בה ניתן בכל זאת להבחין מהי "תחזית פוליטית ריאליסטית", לדעת רוב הציבור, ומה לא.

‏גישה זו קרובה מאוד ל"רושם כללי המתקבל משיחות עם אנשים שונים" המצטייר במוחו של אדם המתעניין בדעותיהם הפוליטיות של אחרים.

‏לדוגמה, אם נשאל מחר כל אדם שנפגוש בדרכנו: "האם זה ריאלי, לדעתך, שתוך עשר שנים תגיע קבוצת 'מצפן' לשלטון?" יענו לנו, קרוב לוודאי, הנשאלים: "סלח לי, אבל איני יודע כלל מהי אותה קבוצה".

‏השאר יאמרו: "לא, זו אינה אפשרות שיש לה סיכוי סביר להתממש, היא קיימת רק בדמיונם של כמה אנשים".

‏אם ריאליזם פוליטי מדריך את מ. רובין, מדוע הוא תומך ב"מצפן"?

*  *  *

‏מרכסיסט יכול לענות במלים הבאות: אני סבור כי ניתן להבחין בחוקי התפתחות בחברה האנושית. התפתחות הבסיס הכלכלי מעצבת את מבנה-העל החברתי. יש לי שיטה לחזות מראש, בקווים כלליים, את ההתפתחות. יתר על כן, תחזיותי בעבר נתאמתו פעמים רבות, לכן יש לי אמון בהן.

‏הענין הוא בכך שהנחות אלה דנות בתקופות היסטוריות ארוכות יחסית, ובחברות אנוש שלמות. כשמצמצמים את התחום למדינה לאומית בתקופתנו, ומנסים לחזות התפתחות צפויה תוך, נאמר, עשור בלבד, מתגלים לפתע גורמים מקריים המשפיעים, "מפריעים", ומעצבים בצורה שונה את ההתפתחות החזויה.

המגמה הכללית בהיסטוריה מתגלה כשניתן לנכות ממנה את המקריות. מצב זה קיים בדרך כלל במדינת ענק, או בתקופת התפתחות ממושכת. ככל שהמדינה קטנה יותר, ומשך החיזוי קצר יותר, יש לאלמנטים המקריים משקל גדול יותר.

‏דרוש כשרון מסוים על מנת להבחין מתחת למעטה המאורעות המקריים בחוקי ההתפתחות הכלליים. חולשתם של מרכסיסטים רבים היא בכך שהם משליכים יהבם על "הבנת חוקי ההתפתחות הכלליים" ואינם משכילים להבין, לחזות, ולנצל את האלמנטים המיוחדים למקום וזמן נתון, ואת האלמנטים המקריים שבפוליטיקה.

‏הפוליטיקאים הבלתי-מרכסיסטים החותרים לשלטון רואים דווקא באלה את לחם חוקם ובזים לתיאוריות על "חוקי התפתחות החברה".

*  *  *

‏האם מרכס היה "ריאליסט"?

‏כתשובה נביא את האינצידנט הבא.

ב-24 ביוני 1855 נערכו בהייד-פארק ‏שבלונדון הפגנות המוניות נגד חקיקה שאסרה מסחר קמעונאי בימי ראשון וצמצמה את פתיחת בתי המרזח ביום זה לשעות שבין 6 אחר הצהריים ל-10 בערב.

מרכס נכח בהפגנות וכתב אודותן לאנגלס במכתב. בין השאר ציין:

"נכחנו (בהפגנה) מתחילתה ועד סופה, ואל תחשוב שנגזים באמרנו כי המהפכה האנגלית החלה אתמול בהייד-פארק (הדגשה במקור). החדשות האחרונות מקרים (שם נערכה אז מלחמת רוסיה-בריטניה) פעלו כגורם מדרבן להפגנה 'בלתי-פרלמנטרית', 'חוץ-פרלמנטרית' ו'אנטי- פרלמנטרית' זו''. (מרכס ק., מכתב לאנגלס פ., 25 ביוני 1855).

‏מאז חלפן כ-112 שנים. לא זו בלבד שהמהפכה האנגלית טרם החלה אלא שאפילו אותם חוקים שרירים וקיימים עד היום.

‏תכונות רבות היו למרכס, אבל ה"ריאליזם הפוליטי" לפי ההגדרה המקובלת בוודאי לא נמנה עליהן.

אין זה חיסרון כלל. קרוב לוודאי שחוסר "ריאליזם" ומידה מסוימת של "בעל חלומות" היא תכונה הכרחית למהפכן.

‏נוסף לכך – ל"חלומות" יש משקל ממשי במדיניות ובהיסטוריה.

*  *  *

דוגמה שונה היא "חוסר הריאליזם של לנין, שהובלט פעמים אחדות. במיוחד במרץ 1917, בתקופת ההתלהבות הראשונה שלאחר הדחת הצאר וניצחון המהפכה הבורגנית-דמוקרטית בפברואר.

כל המפלגות הפוליטיות שפעלו עשרות שנים במחתרת הפכו חוקיות ‏ ומוכרות והשתכרו מהחופש שניתן להן לפתע.

‏בהתלהבות זו לא השכילו הבולשביקים – במיוחד ההנהגה – לתפוס את הייחוד שבמצב החדש.

‏הם סברו, כמרבית האוכלוסייה, וככל ה"ריאל-פוליטיקאים" בעולם, שרוסיה תעלה על דרך התפתחות של רפובליקה בורגנית-דמוקרטית למשך תקופה היסטורית ממושכת, אשר בה ינהלו מפלגות הפועלים מאבק פרלמנטרי להגנת זכויות השכירים.

‏המהפכה הסוציאליסטית היתה בחזקת משאת נפש, חלום, "חזון אחרית הימים" שאיש לא חלם על התממשותה בתוך שמונה חודשים.

כשירד לנין מהקרון החתום בו חצה את גרמניה, דחה את קבלת הפנים החגיגית שהוכנה עבורו, וקרא: "תחי המהפכה הפרולטרית הבינלאומית!" זה הדהים את כל שומעיו, במיוחד – את הנהגת הבולשביקים.

את גישתו של לנין ייחסו לניתוקו הממושך מרוסיה, לדוגמטיותו, "חוסר הריאליזם" שלו, קנאותו לעקרונות וכו'.

‏תוכניתו למהפכה שנייה, סוציאליסטית, מיידית, שפותחה במאמר "תזיסים של אפריל", נדחתה תחילה על ידי ההנהגה, שסירבה אף להדפיסה במאמר ב"פרבדה".

רוב הציבור ברוסיה, במידה ששמע על הבולשביקים, ראה בהם קבוצה קטנטונת של אוטופוסטים, תלושים מהמציאות וחיים בעולם דמיוני. בתוך קבוצה זו ראו את לנין באפריל 1917 כבלתי ריאליסטי לחלוטין.

‏לפי כל המושגים המקובלים, כולל הערכות מרכסיסטיות, הוא לא היה ריאליסט.

‏גם אחרי ניצחון מהפכת אוקטובר חזו מרבית ה"ריאליסטים" שבין מדינאי העולם את התמוטטותה הקרובה של המהפכה הרוסית. (ואמנם, אם נראה בסטאלין את קברן המהפכה הבולשביקית ייתכן כי תחזית זו נתממשה, אם כי בצורה אחרת מכפי שבעליה צפו.) אף על פי כן, העובדות הפוליטיות ש"בעל-החלומות" הלז יצר קיימות איתנו עד עצם היום הזה, מעצבות, וימשיכו לעצב עוד זמן רב, את התפתחות ההיסטוריה והמדיניות.

ממש כמו ה"חלומות" של מרכס: מיליונים ממשיכים לחלום אותם ויוצרים בכך עובדה פוליטית רבת משקל שכל "ריאליסט" נאלץ להתחשב בה.

מרכס לא היה "ריאליסט"; לנין היה "בעל-חלומות". שום מהפכן אינו "ריאליסט" (לפי ההגדרה המקובלת).

‏"ריאליסט" יהיה דמגוג טוב, תככן פוליטי יעיל, ייתכן שיגיע לשלטון, אבל מהפכה מהותית לא יבצע.

הוא לא יממש חלומות שאינו מסוגל לחלום.

מהפכנות ו"ריאל-פוליטיק" הם דבר והיפוכו.

אילו היינו "ריאליסטים" היינו סוגרים את "מצפן" מזמן והולכים "לשנות את מפא"י (או את מק"י, או "הכוח החדש") מבפנים".

זה הרבה יותר "ריאליסטי".

האמנם?