השנה, שנת היובל למהפכה הבולשביקית ברוסיה, נקדיש ודאי מאמרים רבים ללקחיה של מהפכת אוקטובר. במאמר זה בחרנו לעסוק ב"תזיסים של אפריל", שפרסומם לפני חמישים שנה היווה מאורע מכריע בתולדות המהפכה הרוסית.
כידוע, פרצה מהפכת אוקטובר – וכל המהפכות הסוציאליסטיות אחריה – דווקא בארצות תת-מפותחות. חזונו של מרכס, לפיו יתחוללו המהפכות בארצות הקפיטליסטיות, לא נתממש עדיין. הארצות המפותחות השכילו להתגבר באמצעים שונים, ובתוכם ניצול אינטנסיבי של הארצות הנחשלות, על המשברים שאיימו להרוס את השיטה הקפיטליסטית. כתוצאה מכך, הפכה הסתירה בין הארצות העניות לבין הארצות העשירות בעולם לחריפה, אולי לא פחות מן הסתירה שבין הבורגנות לפרולטריון בארצות המפותחות. אין ספק שניצולן של ארצות אסיה, אפריקה ודרום-אמריקה הוא שאִפשר את הקהיית ניגוד המעמדות בעולם הקפיטליסטי.
בפני כל הארצות התת-מפותחות ניצבה בעיה דומה: שחרור משלטון כלכלי זר וכובל, תיעוש מוגבר וביטול הפער העצום בינן לבין הארצות המפותחות. במשך 50 השנים שעברו מאז מהפכת אוקטובר, הבינו רבים מן העמים הרעבים, כי אין בכוח הקפיטליזם לבצע את הקפיצה העצומה הדרושה לשם כך.
הדעה ששררה בקרב מחוללי המהפכה הרוסית היתה שרוסיה, כמדינה מפגרת, חייבת לעבור תחילה מהפכה בורגנית-דמוקרטית שתאפשר התפתחות קפיטליסטית במשך תקופה ארוכה. מהפכה סוציאליסטית נראתה אז כחזון רחוק.
בקו זה החזיקה אף המפלגה הבולשביקית עד בואו של לנין לפטרוגרד ב-3 באפריל 1917. ביום זה הכריז לנין עם רדתו בתחנת הרכבת: "אין לנו צורך ברפובליקה פרלמנטארית, אין לנו צורך בדמוקרטיה בורגנית, אין לנו צורך בכל ממשלה שהיא חוץ ממועצה של צירי פועלים וחיילים". הכרזתו הדהימה אפילו את חבריו הקרובים במפלגה הבולשביקית. היא נפלה כרעם ביום בהיר על ראש הבולשביקים הוותיקים, שאך זה יצאו מבתי הסוהר ועלו מן המחתרת, וציפו לתקופה ארוכה של פעילות כאופוזיציה לגיטימית במסגרת המשטר הבורגני.
* * *
לנין החל במאבק קשה בתוך מפלגתו לשידוד מערכות כללי. הוא הבין כי הבורגנות הרוסית לא תצליח להשלים אפילו את המהפכה הבורגנית-דמוקרטית. בניגוד לחבריו שסברו כי המהפכה הבורגנית רק החלה, טען לנין שהיא נסתיימה למעשה.
ב-7 באפריל 1917 פירסם לנין ב"פראבדה" את ה"תזיסים של אפריל". עיקר הנחותיו במאמר זה היו: –
לא רפובליקה פרלמנטארית – …אלא רפובליקה של מועצות צירי פועלים, פועלים חקלאיים, והאיכרים בארץ כולה, מלמטה למעלה.
סילוק המשטרה, הצבא, הפקידות.
החרמת כל קרקעותיהם של בעלי האחוזות.
הלאמת כל הקרקעות בארץ.
מיזוג כל הבנקים בארץ לבנק כללי לאומי אחד והנהגת פיקוח עליו מצד מועצות צירי הפועלים.
וביחס למפלגה הבולשביקית תבע:
(א) כינוס ועידת המפלגה לאלתר.
(ב) שינוי מצע המפלגה, בעיקר:
- בעניין האימפריאליזם והמלחמה האימפריאליסטית.
- בעניין היחס למדינה ודרישתנו – דרישה ל"מדינת קומונה".
- תיקון תוכנית המינימום שהתיישנה.
(ג) שינוי שם המפלגה (מ"סוציאל-דמוקרטית ל"קומוניסטית").
במילים אחרות: לנין דרש מהמפלגה הבולשביקית להיאבק למען המהפכה הסוציאליסטית לאלתר.
* * *
מערכת "פראבדה" (בראשות סטאלין וקאמינייב) לא סמכה ידיה על הנחותיו של לנין, וסירבה לחתום עליהן. שום מוסד מפלגתי, שום קבוצה או פרט, לא צירפו את שמם ל"תזיסים".
לנין היה בודד במפלגתו, ומאמרו נתפרסם בחתימתו האישית בלבד. במאמר המערכת שהופיע למחרת פרסום התזיסים נאמר:
ואשר לסכימה הכללית של החבר לנין, הרי היא נראית לנו כבלתי ניתנת להתקבל, כיוון שהיא יוצאת מן ההנחה שהמהפכה הבורגנית-דמוקרטית נסתיימה, ומתבססת על מעבר מיידי של מהפכה זו למהפכה סוציאליסטית.
המאמר ב"פראבדה" מגלה, כי לא היה כאן ויכוח עקיף, אלא מחלוקת גלויה. העובדה שלאחר זמן קצר, ולמרות ההתנגדות הראשונית, נתקבלו הנחותיו של לנין, נבעה מן החוקיות הפנימית של המהפכה. השלטון שקם אחרי מיגורו של משטר העריצות לא גילה נכונות להגשים את מטרות המהפכה ולהגשים את תביעותיהם של ההמונים שהעלוהו. הממשלה הזמנית סירבה להפסיק את השתתפות רוסיה במלחמת העולם, התנגדה לביצוע רפורמה אגרארית של ממש, חששה לפגוע בזכויות-היתר של האצולה והבורגנות, גילתה חוסר אונים לנוכח הניסיונות להחזיר את המשטר הקודם, ואף עודדה אותם בחשאי ולא הגנה על הישגיה הדמוקרטיים של המהפכה. ההמונים שביצעו את המהפכה חשו עצמם מרומים. כל אלה הכשירו את הקרקע לקליטת רעיונותיו הרדיקאליים של לנין. הרעיונות שהדהימו תחילה את הנהגת הבולשביקים, הפכו בהדרגה, אם כי רק לאחר מאבק קשה בתוך המפלגה, לדבר "מובן מאליו".
* * *
מעניין שוויכוח גורלי ורב-משמעות זה, ויכוח המעלה בעיות העומדות בפני כל תנועה מהפכנית בימינו, אינו נזכר כלל ב"קורס הקצר". ספר זה, שנכתב בהשראת סטאלין ובהשתתפותו, והציג את ההיסטוריה הרשמית של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, פוסח על המחלוקת במילים:
התזיסים של לנין עוררו יללה איומה בקרב הבורגנות, המנשביקים, והס"רים… כל המפלגה, פרט לבודדים מסוגו של קאמינייב, ריקוב, פיאטקוב, קיבלה את התזיסים של לנין בשביעות רצון עצומה ("קורס קצר", מהדורה עברית, עמ' 162).
אחרי הוועידה ה-20, הוצא "הקורס הקצר" מכלל כתבי הקודש, וספר רשמי חדש יצא במקומו. ספר ההיסטוריה החדש של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות אינו מחדש הרבה:
בתוך המפלגה, נתקלו הנחות אפריל בהתנגדות מצד קאמינייב, ריקוב, פיאטקוב וקומץ מתומכיהם, אשר טענו כי רוסיה אינה בשלה למהפכה סוציאליסטית. תוך שניים-שלושה שבועות, התלכדה כל המפלגה סביב הנחותיו של לנין ("היסטוריה של מ.ק.ב.מ.", 1960, מהדורה אנגלית, עמ' 224).
ב"תזיסים של אפריל" מנתח לנין בבהירות מה קרה במשך שניים-שלושה שבועות אלו:
עד מהפכת פברואר-מרץ 1917, היה שלטון המדינה ברוסיה בידי מעמד ישן אחד, היינו: מעמד בעלי אחוזות אצילים צמיתנים, שבראשו עמד ניקולאי רומאנוב. לאחר מהפכה זו, ניתן השלטון בידי מעמד אחר, חדש, היינו: הבורגנות. העברת השלטון המדיני מידי מעמד אחד לאחר, היא סימן ראשון, עיקרי, יסודי של מהפכה, הן במובן המדעי המדוקדק של מושג זה, והן במובנו הפוליטי-מעשי. במידה זו, נסתיימה המפכה הבורגנית או הבורגנית-דמוקרטית, ברוסיה. כאן עולה באוזנינו המולת המשיגים, הקוראים לעצמם ברצון "בולשביקים ותיקים": כלום לא אמרנו תמיד שמהפכה בורגנית מסתיימת רק על ידי "דיקטטורה דמוקרטית מהפכנית של הפרולטריון והאיכרות"? כלום נסתיימה המפכה האגרארית, הדמוקרטית-בורגנית אף היא? כלום אין זו עובדה שהיא עדיין לא התחילה? אני משיב: הסיסמאות והרעיונות הבולשביסטיים אושרו על ידי ההיסטוריה במלואם בדרך כלל, אלא שמבחינה קונקרטית, נתהווה מצב שלא כפי שיכול לצפות יהיה מי שיהיה, מצב מקורי יותר, מיוחד במינו יותר, מורכב יותר. להתעלם מעובדה זו, להסיח את הדעת ממנה, משמע לנהוג כאותם "בולשביקים ותיקים" שמילאו לא אחת תפקיד מעציב בתולדות מפלגתנו בחזרם בלי דעת על נוסחה שלמדו על פה במקום ללמוד ולחקור את ייחודה של המציאות החיה החדשה.
…מרכסיסט חייב להביא בחשבון את החיים באמת, את העובדות המדויקות שבמציאות, ולא להוסיף להיאחז בתיאוריה של יום האתמול, שבמקרה הטוב ביותר היא מתווה, ככל תיאוריה, רק את היסודי, את הכללי, רק מתקרבת להקפת סבך החיים.
…התיאוריה, ידידי, אפורה היא, אבל עץ החיים רענן הוא לעד.
…מי שמעמיד את השאלה בדבר "גמר" המהפכה הבורגנית בנוסח ישן, הרי זה מקריב את המרכסיזם על מזבח האות המתה.
* * *
בעיית המעבר מן השלב הבורגני-דמוקרטי של המהפכה לשלב הסוציאליסטי, אינה מיוחדת למהפכה הרוסית בלבד, ובדין היה שדברי לנין ישמשו נר לרגליהן של כל התנועות המהפכניות ברחבי העולם. לקחי המהפכה הרוסית היו בעלי משמעות אקטואלית גם במקרים אחרים, כמו בסין ב-1926, בעיראק ב-1958, או באינדונזיה ב-1965. הבעיות שניצבו בפני המהפכנים היו זהות לבעיות אִתן התמודד לנין באפריל 1917. שאלת התמיכה בממשלה הבורגנית-דמוקרטית או גלגול המהפכה הלאה לעבר מהפכה סוציאליסטית, זכתה להארה היסטורית, שאלמלא טושטשה על ידי מוסקבה לאחר מותו של לנין, עשויה היתה למנוע כמה וכמה משגים גורליים מצד התנועות המהפכניות בארצות אחרות.