‏שר החוץ אבא אבן ידוע בכשרונו המיוחד לדבר בשפתה של כל ארץ אליה הוא מגיע. אבן, בוגר אוקספורד ויליד דרום-אפריקה, מפתיע מדי פעם בהפגינו ידיעה בשפה זרה אחרת.

בלהיטותו אחר לשונות העולם הוא מתמחה לעיתים בשפות עתיקות ומיושנות.

בחודש שעבר נוכחנו שוב שתוכן דבריו מיושן לא פחות ומבוסס לעיתים על תפיסה קולוניאליסטית שעבר זמנה ושאף המערב נאלץ למשוך ידיו ממנה.

העולם הערבי נתון זה מכבר במאבק מר נגד האימפריאליזם המערבי וסוכניו המקומיים. זירת המאבק העיקרית עברה בשנים האחרונות לתימן, לעדן ולדרום-ערב. בתימן ממשיכה הרפובליקה הערבית במאבק על קיומה. בעדן ובנסיכויות דרום-ערב הולך ומחריף המאבק לשחרור לאומי. המאבק המזויין אילץ את הבריטים לפנות את כוחותיהם, בתקווה שהשפעתם באיזור תובטח על ידי ממשלה "ידידותית".

לכל בר-בי-רב ברור כי ממשלת בובות זו לא תחזיק מעמד זמן רב. תוך זמן קצר תגיע תנועת השחרור הלאומית לשלטון בעדן ובדרום-ערב. התפתחות כזו תסכן כמובן את בבת עינו של האימפריאליזם המערבי בחצי האי ערב – נסיכויות הנפט וסעודיה.

התפתחות זו מרעידה לבטח את כיסאותיהם של [מלך סעודיה] סעוד ויתר נסיכי הנפט. יתכן שגם [מלך ירדן] חוסיין רואה בה סכנה לשלטונו.

למרבה הפלא קפץ שר החוץ הישראלי לראש מקהלת הזרזירים. בסוף חודש פברואר חש אבא אבן ללונדון כדי לדון עם ראש ממשלת בריטניה, הרולד וילסון, ב"שינויים העתידים לחול במזרח התיכון אחרי פינוי הבריטים את בסיסיהם בעדן". מר אבן נפגש גם עם סגן שר-החוץ הבריטי ועם "מנהיגים פוליטיים ומעצבי מדיניות החוץ והביטחון".

ב"הארץ" מיום 20 בפברואר מספר כתבו הלונדוני של העיתון על הבעיה העיקרית שהטרידה את מנוחתו של אבן:

"במרכז שיחותיו יעמוד שר החוץ על הבדלי מהות בין ההערכות הישראליות והבריטיות בבעיות שונות. הוא ידגיש כי ישראל רואה סכנה בהשתלטות הנאצרית בערב ובמזרח אפריקה, ובמיוחד סכנה בכך שנאצר ימלא את החלל הריק העומד להיווצר עם הסתלקות הבריטים מעדן. הבריטים מצידם נוטים להתנכר לסכנה זו, בטענה שנאצר כבר מסובך דיו במלחמת תימן. יש חשש שגישה זו מעלימה עין מהפסיכולוגיה הנאצרית, ומכאן הצורך לשנן היטב את העמדה הישראלית".

מסתבר שאבא אבן דואג להגשמת האידיאולוגיה האימפריאליסטית ביתר אדיקות מבעלי הדבר עצמם. אין הוא וסך מאמץ בניסיונו להניא את בריטניה, "ברגע האחרון", מהחלטתה לפנות את חצי האי ערב.

לא די שישראל מואשמת בשירות המטרות האימפריאליסטיות באיזור; מר אבן רוצה, כנראה, להוכיח שאנו מוכנים להגן על עמדות שהמעצמות האימפריאליסטיות עצמן נואשו מהחזקתן.

האם התנגד מר אבן גם ב-1948 לפינוי הבריטים מארץ-ישראל? הרי הפינוי הבריטי אז החליש גם הוא את עמדתו של האימפריאליזם הבריטי במזרח התיכון ואולי אף סייע ל"השתלטות נאצרית" על מצרים.

האם "החלל הריק" שהושאר אז לא גרם דאגה לאושיות מדיניותו של מר אבן? או אולי ידע אז מר אבן שבא"י הושארו ידידים נאמנים יותר של מעצמות המערב?

כמו באופנות אחרות מפגרת ישראל גם במדיניות אחר הלכי הרוח בעולם. במשך 19 שנות קיומה לא הצליחה ישראל להסתגל לא רק למגמות השחרור אלא אפילו לרוחות החדשות המנשבות במעצמות המערב.

האם לא הגיעה עדיין שעתה של ישראל להבין כי שוב לא תוכל לשמש כסכר בפני גליה של התנועה הלאומית הערבית?

התוכל ישראל לסמוך, לאורך זמן, על כוחות ההולכים ומפסיקים את אחיזתם באיזור?

שליטי ישראל אינם יכולים לשנות תהליכים היסטוריים, אך הם חייבים להבין אותם. את המדיניות הבריטית לא יוכל מר אבן לשנות. ספק אם יוכל לשנות את מדיניותה של ישראל.