לא רק שהעליה היא פתרון רע – היא אף אינה קיימת. מזה זמן רב רווחה בציבור ההרגשה שהמדיניות הרשמית נכנסה למבוי סתום. למרות הטענות על ניתוקו של המשטר הקיים מהמציאות נראה שהרגשת חוסר האונים משותפת לציבור ולממשלה. גם ראשי המשטר מבינים היטב את הסכנה החמורה המאיימת על מדינת ישראל בהיותה מיעוט זר בתוך עולם ערבי עוין. אך במקום שיבקשו דרך חדשה להבטחת קיומה של מדינת ישראל בעולם הערבי, הם דבקים בעקשנות בדרך שהובילה אותנו עד משבר. במקום שינסו להתחבר לכוח העולה באזורנו – תנועת האיחוד הסוציאליסטי – ממשיך המשטר הציוני להשליך יהבו על גורמים זרים הנמצאים בתהליך של נסיגה מתמדת במרחב. למרות שההישענות המתמדת על האימפריאליזם הניבה רק פירות באושים לא מסתמן שום ניסיון רציני להשתלבות בעולם הערבי.

שורש הרע טמון באידיאולוגיה המנחה את המשטר הקיים – הציונות. לפי הדיעה המקובלת על דוברי המשטר, תלוי קיומה של מדינת ישראל באידו של העם היהודי. המשאבים החומריים והאנושים היחידים העומדים לרשות המדינה הם, לדעת המנהיגים הציוניים, יהודי העולם. מכאן נובעת ההשקפה שגורלה של מדינת ישראל ייחתך לא באזור אליו היא שייכת כי אם בריכוזים הגדולים של היהדות בעולם. לפי אותה השקפה אין זו מדינה קטנה הנאבקת על קיומה, כי אם ראש גשר או חיל חלוץ לעם גדול ורב שיאפשר לה להיות ל"גורם הקובע" באזור.

המציאות הקיימת טופחת על פניה של מעצבי המדיניות הציונית. מדינת ישראל, ככל מדינה קטנה וענייה, אינה משמשת מקור משיכה להגירה. יהודי אלג'יריה, לדוגמא, שהוכרחו לעזוב את ארצם יחד עם המתיישבים הצרפתיים העדיפו ברובם להגר לארצות גדולות ועשירות יותר.

מציאות זו ברורה גם למזכירת מפא"י, הגב' גולדה מאיר, שאמרה לפני כשבועיים במפגש של חברי לשכת עורכי-הדין בתל אביב: "הבעיה החמורה ביותר העומדת עתה לפני המדינה, היא צמצום ניכר של העליה מחד, וסכנת התבוללות המאיימת על ריכוזי היהודים בארצות הרווחה – מאידך... הסתיימה העליה מארצות המצוקה והגענו למצב מאיים ומדהים של מידות העליה... מארצות הרווחה אין כמעט כל עליה. על היהודים בארצות אלו מאיימת סכנה של השמדה. לא השמדה פיזית, כשואה שהיטלר גרם, אלא סכנה של טמיעה , שמבחינת העם היהודי היא שווה".

אכן, דאגתה של הגב' מאיר מוצדקת בהחלט, ביחוד לאור העובדה שבמדינת ישראל שולטת האידיאולוגיה הציונית. חבל שהגב' מאיר אינה מסוגלת להמיר את הפתרון הציוני בפתרון ריאלי יותר. במקום זאת היא נגררת להרהורים המסוכנים לא רק למדינת ישראל כי אם גם ליהודי העולם:

"אילו היה לנו שר לבטחון העם היהודי והיה לו צבא, היה צריך לפתוח בהתקפה חזיתית גדולה על הקיבוצים היהודיים בגולה כדי לשמור על קיומם כיהודים".

האם יש כאן קריאה למסע "עסקי ביש" חדשים כדוגמת פרשת עיראק? או אולי מקווה הגב' מאיר – מחוסר יכולת לממש חלום זה – לעלייתו של גל אנטישמי. דבריה של מזכירת מפא"י תואמים את מסורת "הציונות האכזרית", אשר בזמנו אף קידמה בברכה את עליית הנאציזם בגרמניה.

בסיום דבריה הוציאה הגב' מאיר קלף נוסף: "איננו יכולים להבטיח ליהודים מארצות הברית להיטיב את מצבם הכלכלי. איננו יכולים להתחרות עם עושרה של ארצות הברית. אולם אנחנו יכולים להבטיח ליהודי יהדות שלמה, נפש לא חצויה ומניעת סכנת התבוללות". לשמע דברים אלה קשה שלא להרהר כי הקנוניה בין מפא"י לבין הדתיים אינה תכסיס קואליציוני גרידא וכי ההכשר הדתי נדרש גם לכל ממשלה ציונית.