אוקיינוס של מילים נכתב על סין, בזמן האחרון. בסופו של דבר, איש במערב אינו יודע מה קורה בסין. חוסר הקומוניקציה של סין עם העולם מקל מאוד את מלאכת המשמיצים, אויבי המהפכה בסין. הקריקטורה הקלאסית, בה מציגים את סין כדרקון הנושך את זנבו, תופסת את דעת הקהל בעולם. אולם, מנהיגי סין אין להם אלא להאשים את עצמם בתמונה המעוותת המתקבלת.
אין אנו נמנים עם מחנה האויבים של סין, לא על המחנה האימפריאליסטי ולא על המתנגדים בתוך המחנה הקומוניסטי. להיפך, קראנו את ספרו המצוין של אדגאר סנאו: "מערב לנהר" (או בתרגום העברי: "סין הענק במזרח"), ואנו מלאי התפעלות מההישגים הכבירים שחוללו המהפכנים בסין. אין ספק שזוהי אחת המהפכות הגדולות בתולדות האנושות ועומדת בדרגת חשיבות אחת עם המהפכה הצרפתית ומהפכת אוקטובר הרוסית.
אולם, דווקא בשל כך מוטלת על מנהיגי המהפכה המהוללת הזו אחריות עצומה כלפי התנועה המהפכנית בעולם. באופן טבעי, נשואות היו עיני המהפכנים לעבר פקינג, אשר תפסה עמדה מהפכנית קדמית במשך שנות החמישים וראשית שנות השישים. מה עוד שהמהפכה בסין לא אכלה את בניה. ההנהגה המהפכנית היא שהובילה את סין במשך שנים רבות, גם לאחר ניצחון המהפכה.
מכל הידיעות המגיעות מסין אפשר להסיק דבר אחד ברור: קיימת מחלוקת בתוך ההנהגה וקיים מאבק בין שתי קבוצות לפחות. אחת מיוצגת על ידי מאו צה-טונג והשנייה מתרכזת כנראה סביב נשיא סין, ליו שאו-צ'י. מתקבל על הדעת שמאו נמצא במיעוט בהנהגת המפלגה הקומוניסטית במשך כמה שנים (כנראה מאז כשלון הקפיצה הגדולה).
קבוצת מאו יצאה למאבק בסיסמה של "מהפכה תרבותית". זהו הצעד המוטעה הראשון שלה.
כל מי שבקי, ולוא אך במעט, בהשקפותיו של מרכס יודע שמהפכות חברתיות נעשות בבסיס החברה ולא בבניין-העל. בניין-העל, שהוא כלל המערכות החוקיות, האידיאולוגיות והתרבותיות של המשטר, משתנה בעקבות השינוי בבסיס ואין צורך במהפכה מיוחדת שתשנה אותו. כי אם השתנה הבסיס, ממילא, במוקדם או במאוחר, משתנה כל בניין-העל הישן. ואם הבסיס לא ישתנה, אין שום אפשרות לשנות את בניין-העל. המונח "מהפכה תרבותית" הוא אנטי-מרכסיסטי ואנטי-מדעי.
שגיאה נוספת של קבוצת מאו היא ההכתמה הטוטאלית של המתנגדים, כאילו היו נציגי השטן עלי אדמות. זו מחלה ישנה בתנועה הקומוניסטית, הקיימת מאז ימי סטאלין.
בסין מתנהל מאבק פוליטי. הוא מוכתר בסיסמאות אוויליות. דבר זה גורם נזק לסין ולמבוכה בקרב התנועה המהפכנית בעולם. ההנהגה הסינית, על כל פלגיה, נדרשת להפוך את הוויכוח (אשר הוא עצמו לגיטימי וחיובי) לפתוח וגלוי. התנועה המהפכנית בעולם וכמו-כן המוני סין רשאים וחייבים לדעת על מה נסובים חילוקי הדעות בין הפלגים בסין. זהו חוב של המהפכנים בסין לאינטרנציונליזם הפרולטרי.