ה"טיימס" הלונדוני הוא אחד המוסדות הנודעים, הוותיקים והמכובדים ביותר של הקפיטליזם הבריטי. עיתון זה, שנוסד לפני כ-150 שנה, גילם בגישתו ובסגנונו את הכרתם ותרבותם של המעמדות השליטים בבריטניה. לפני כמה חודשים נמכר העיתון למיליונר קנדי שברשותו שורה שלמה של עיתונים אחרים בבריטניה (ובעולם). רכישה זו היתה בעלת משמעות סמלית. בנאום נרגש בבית הלורדים, המשיל זאת הלורד ארן למצב שהיה נוצר אילו רכש איל הספנות היווני אונאסיס את הצי המלכותי הבריטי.
פחות סמלית – אך לא פחות חשובה – היתה רכישת הבעלות על חברת המכוניות הבריטית רוטס (המייצרת, בין היתר, את "הילמן", "המבר" ו"סנבים") על ידי חברת קרייזלר האמריקאית. החברה הבריטית התבוססה בהפסדיה, עד שחברת "קרייזלר" רכשה מניות הכרעה בסכום של 20 מיליון ליש"ט. יצוין כי לפני זמן לא רב רכשה קרייזלר גם את מפעל ייצור המכוניות הצרפתי "סימקה".
ממשלת ה"לייבור" דנה בבעיית רוטס, מאחר שכל רכישה כזאת חייבת לזכות באישור הממשלה. למרות שלפני הבחירות הובטח במפורש לציבור שהממשלה תתנגד להעברת רוטס לבעלות אמריקאית, לא נעשה דבר בנדון.
מדוע לא רכשה הממשלה עצמה את המפעל? – כנראה משום שחששה להתגרות ב"סיטי" וב"וול-סטריט", המגייסים עבורה הלוואות-ענק להצלת הכלכלה הבריטית החולה.
רכישת רוטס הביאה לכך ש-50% מתעשיית ייצור המכוניות בבריטניה הינה כיום בבעלות אמריקאית. לפורד יש מפעלי ענק משלו, וג'נרל מוטורס שלטת בווקסהול.
* * *
גישתם של בעלי ההון האמריקאיים היא פשוטה: לקח העבר הורה להם כי השקעה בענף יחיד בארץ יחידה עלולה לרדת לטמיון במקרה של משבר בענף זה באותה ארץ; לכן הם נוקטים מדיניות של גיוון רחב בענפי ההשקעה ובארצות ההשקעה (רוטס נרכשה במסגרת מסע השקעות בסכום כולל של 600 מיליון ליש"ט שערכה קרייזלר ברחבי העולם). אם נפגעו ענף או מדינה במשבר כלכלי, ההון המושקע בענפים אחרים ובמדינות אחרות מסוגל להציל את החברה מפשיטת רגל. כך הופך הקפיטליזם בצורה ממשית ביותר ליחידה כל-עולמית (להוציא, לעת עתה, את הגוש המזרחי).
* * *
ההון האירופאי מנסה להתגונן. דה-גול מנסה להביא לאיחוד בין סיטרואן לפז'ו; בגרמניה ניסה מרצדס-בנץ להתאחד עם ב.מ.וו. בתחום הכימיקלים וחומרי הצילום, התאחדו חברות הענק אגפא הגרמנית וגאוורט הבלגית. אולם אם נזכור שהון אמריקאי שולט למעשה באופל (ג'נרל מוטורס), בסימקה (קרייזלר) ובפורד הגרמני, ובהתחשב בכך שבתעשייה האלקטרונית (ייצור טרנזיסטורים ומחשבים אלקטרונים) ארצות הברית הינה שליט מוחלט במערב – שלא לדבר על כל תעשיות הלוואי הקשורות בייצור טילים וספינות חלל – יוברר כי מאבק ההתגוננות של הקפיטליזם האירופי מפני הטורף האמריקאי נידון כנראה לכישלון.
* * *
לאור מאבק זה, אפשר להבין את סירובו של דה-גול לקבל את בריטניה לשוק האירופי המשותף.
דה-גול אינו כלכלן. לא שיקולי החקלאות הצרפתית, הלירה-שטרלינג, או חבר-העמים הבריטי מדריכים אותו. שיקוליו הם קודם כל פוליטיים. שאיפתו היא לבסס אירופה שתהיה, מבחינה כלכלית, פוליטית וצבאית, בלתי תלויה בארצות הברית, כמו לפני מלחמת העולם השנייה.
בבריטניה הוא רואה "גיס חמישי" אמריקאי, העלול לחתור תחת המגמה לביסוס עצמאות אירופה. אולם למעשה, מצוי כבר כיום "גיס חמישי" אמריקאי מאחורי חומות המכס האירופאיות. אלה הן חברות הענק שבבעלות אמריקאית, שממשלת צרפת התעוררה מאוחר מדי על מנת למנוע את היווצרותן. ואם כי יש הבדל בין נציגות פוליטית גלויה לבין אינטרסים כלכליים המבקשים ביטוי פוליטי – הרי אין ספק שבמשך הזמן, ימצאו האינטרסים הכלכליים ביטוי פוליטי.
מאבקו של דה-גול הוא מאבק התגוננות שרק יאריך במקצת את התהליך. לארצות הברית יש כבר עתה יתרונות כלכליים, צבאיים ומדיניים כה רבים על פני אירופה, השסועה עדיין בניגודים לאומיים, עד שקשה לתאר שינוי מהותי ביחסי הכוחות ביניהן.
במבט ראשון, ההון האמריקאי ממלא תפקיד מאחד ומלכד במערכת הקפיטליסטית ברחבי העולם; אולם, העובדות מגלות גם אלמנטים של הגברת האנרכיה – דווקא כתוצאה מ"ליכוד" זה.
לא מכבר נסגר לפתע מפעל לייצור אביזרים אלקטרוניים בעיר ליון שבצרפת, ו-800 טכנאים ופועלים מקצועיים הפכו מובטלים, ללא כל סיבה מקומית נראית לעין. נתברר כי לחברה האמריקאית, שהיא בעלת המפעל, היה עניין בהקטנת נפח הייצור, והוחלט על סגירת הסניף. דבר זה גרם לזעזוע פסיכולוגי בצרפת, כשנתברר כי לשיקולי הרווחיות והתעסוקה המקומיים (שגם הם סובלים משברים בלתי צפויים מראש), נתווסף גורם חיצוני זה, שעליו אין לרשויות הצרפתיות שום השפעה. שום מדיניות "תכנון כלכלי לאומי" לא תועיל כאן.
בבריטניה נתגלה צד אחר של האנרכיה. הממשלה הבריטית מעוניינת מאוד במטבע זר הנרכש תמורת יצוא, אולם לא היא המנהלת את רוטס, ווקסהול או פורד. לא מכבר התפטרה כל ההנהלה הבריטית של סניף פורד בבריטניה, ובמקומה הובאו מנהלים מארצות הברית. הסיבה: מדיניות הייצוא של פורד.
ההנהלה הבריטית קיבלה הזמנה מגרמניה, אך ההנהלה הכל-עולמית של פורד עמדה על כך שצרכי השוק הגרמני יסופקו על ידי הסניף הגרמני של פורד. כך הכתיב אינטרס החברה – וכמובן שהוא הכריע. ההנהלה הבריטית התפטרה. הממשלה הבריטית תמשיך לדקלם "יצוא או מוות", ופורד האמריקאית תמשיך לקבוע את העובדות.
מה שנתגלה במקרה של פורד, קיים כמובן בכל החברות האחרות שבבעלות אמריקאית, בין אם מדובר במצלמות מתוצרת יפן, מנועים מתוצרת בריטניה, או טרנזיסטורים מתוצרת הולנד.
כך, תוך רכישת מפעל ענק אחד אחרי משנהו, "מאחד" ההון האמריקאי את המערכת הקפיטליסטית וקובע "תוכנית-אב כלכלית כל-עולמית" לכל חברת ענק אמריקאית בנפרד. לתוכניות אלה יש יתרון ממשי על פני כל תכנון כלכלי ממלכתי מקומי בכך שהן אינן נשארות על הנייר אלא מתבצעות הלכה למעשה, ללא התחשבות בתוכניות הלאומיות או באינטרסים חברתיים, כלכליים או פוליטיים של מדינה לאומית זו או אחרת. מה שנוגע ליחסי הכוחות – אין עדיין ממשלה במערב המסוגלת להכריע את ג'נרל מוטורס.
לכל אלה המנופפים בסיסמת "תכנון אב כלכלי להבראת המשק הלאומי", ב"יצוא או מוות", ב"סחר חופשי", ב"אי התערבות הממשלה בכלכלה", ב"עידוד היוזמה הפרטית" וכו', יש לומר: לך להנהלת ג'נרל מוטורס חכם, ראה דרכיה וחשוב.