חברי האירגון הסוציאליסטי הישראלי (א.ס.י) שהיו צירים בוועידת העולם-הזה – כוח חדש, עזבו את הוועידה, לאחר שנתקבל סעיף בתקנון התנועה, על ידי הרוב הימני בוועידה, התובע למעשה את פירוקו של א.ס.י, כתנאי להמשך חברות אנשי א.ס.י. בתנועת הכוח-החדש.
אנו מלומדי ניסיון ויודעים היטב כי בתנועה פוליטית אין הכרעות ארגוניות בלא שיהיה להן תוכן פוליטי. ואמנם יש לפרש החלטה ארגונית זו, שהובאה להצבעה ביוזמה תקיפה של א. אבנרי, כהחלטה המביעה רצון להיפטר מיסודות סוציאליסטיים מהפכניים, אנטי-לאומניים, למען רכוֹש יתר פופולאריות ברחוב.
אבנרי ומקורביו פנו אלינו ערב הבחירות לכנסת השישית, בבקשה כי ניקח חלק בהליכת רשימת העולם-הזה לכנסת. היה ידוע אז בדיוק מי אנו ואילו עמדות פוליטיות אנו מייצגים. אז – לא היה כנראה אבנרי סבור שאנו מזיקים לפופולאריות שלו. מאז הבחירות ועד לוועידה, התחולל באבנרי "שינוי מולקולרי". לנו היה ברור מלכתחילה כי תנועת הכוח-החדש אינה יכולה ואינה צריכה, מעצם טבעה, להיות בעלת אורח מחשבה סוציאליסטי. לנו היה ברור כי נצטרך לדור בתנועה עם חברים בעלי השקפות מנוגדות לשלנו בשטחים חשובים למדי. ברם, החלטתנו להצטרף למאמץ הבחירות של אבנרי נבעה מהחשיבות המיוחדת במינה שיש לעניין יחסי ישראל-ערב לעתיד קיומה של ישראל. ראינו באבנרי מייצג השקפות מתקדמות יותר, בתחום זה, מכל המחנה הציוני, לרבות מק"י. ההחלטה לפעול במסגרת א.ס.י. לא התקבלה פה אחד, אלא ברוב קולות. היו מעטים בתוכנו שסברו כי יש בהליכה זו משום הכתמת שמנו כארגון פועלים סוציאליסטי. ברם, משאנו סוקרים את אשר פעלנו במשך תקופה זו, איננו מצטערים על מעשינו. אין ספק שנוכחותו של אבנרי בכנסת היתה חיובית בעיקרה, אם נבחן אותה מנקודות ההשקפה של ארגוננו.
לא באנו לתנועה כמחפשי "כסאות". הוצעו לנו מקומות ריאליים ברשימת המועמדים לכנסת, ואנו ויתרנו עליהם. לכותב שורות אלה הוצע להיות מזכיר התנועה בשכר והוא דחה הצעה זו. הצטרפנו לתנועה מתוך שיקולים אידיאולוגיים ופוליטיים, וכך פעלנו בה לכל אורך הדרך, ובכלל זה בכל עבודות החולין השחורות של התנועה. גם לקראת הוועידה, לא באנו בשום תביעות ביחס להבטחת מקומות מפתח במוסדות התנועה. היה בדעתנו להמשיך ולקיים את החובות הארגוניות המשתמעות מחברות בכוח-החדש, יחד עם קיום הזכות לשכנע חברים בנכונות עמדותינו הפוליטיות. אנו עמדנו על קיום הסטאטוס-קוו בתנועה. לדעתנו, היה סוד כוחה של התנועה ויכולת התרחבותה בבחירות הבאות דווקא בכוללנותה; בהיותה תנועה פתוחה לבודדים ולקבוצות, הרוצים בכנות בהפלת המבנה הפוליטי הנוכחי במדינה ובהמרתו במבנה חדש, שיהיה מסוגל לשלב את ישראל בריקמה של העולם הערבי, אשר היא עצמה מצויה בעיצומן של תמורות חברתיות מהפכניות.
מנאומיו וממאמריו של אבנרי נראה היה אז, שגם הוא סבור כך. ברם, במקום מסוים חלה תמורה בגישתו. עדיין בזמן הכנת טיוטת העקרונות, שררה אווירה מתקבלת על הדעת. אבנרי חיבר את הטיוטה מתוך שלוש הצעות שהובאו על ידי שלושה מחברים, שייצגו כיוונים מחשבתיים שונים בתנועה. היה דיון על הצעת אבנרי. היו נקודות שלא יכולנו לקבלן בשום אופן והן שונו במקצת למען אפשר את המשך הפעולה המשותפת. גם לאחר התיקונים, היינו רחוקים מלהיות מאושרים מן הטיוטה. בצד סעיפים מצוינים, לפי דעתנו, היו סעיפים שבלטה בהם רוח לאומנית עברית (או יהודית), שלא לדבר כבר על סעיפים ריאקציוניים לעילא בתחום הכלכלי. מתוך שראינו חשיבות גדולה מאוד בכמה מן הסעיפים (פליטים, השתלבות במרחב, התנגדות לאימפריאליזם, שינוי מבנה ההסתדרות ושוויון זכויות למיעוט הערבי), הִסכַּנו עם כמה סעיפים גרועים. הדיון המוקדם על התקנון התאחר מחמת פיגורו של מר זכרוני בהכנת הטיוטה. כאשר הוגשה, היא נדחתה על ידי רוב חברי המרכז הזמני הקודם, משום שמניסוחה השתמע כי יש לתת לאבנרי סמכויות מוחלטות בתנועה, ולאסור כל פעילות שאינה הוראה מלמעלה. הוטל על מר סגל להכין טיוטה חדשה. זו היתה טיוטה הרבה יותר מתקבלת על הדעת, אם כי גם בלטו התפרים שנתפרו למען השלט את אבנרי ושלום כהן על התנועה (יו"ר וסגן יו"ר). ברם, בהצעת מר סגל לא נאסרו סיעות ולא נקבע שאנשים החברים באירגון פוליטי אחר, לא יורשו להיות חברי תנועה, אלא באישור הנהלתה (קרי: אבנרי); אבל אבנרי, בסיועם של האדונים מסיס וזכרוני, הגיש תוספת לתקנון ברוח של הצעת זכרוני המוקדמת, שעוררה בשעתה פלצות בקרב רוב חברי המרכז.
קוימו שיחות מוקדמות בין מרכז הכוח-החדש לבין נציגי ארגוננו. אבנרי הציע שנתפרק, וכבודדים ישמח לקבלנו. הצעות פשרניות יותר דרשו כי נכפיף את ארגוננו לפיקוח מוסדות התנועה. אנו מצידנו הבהרנו כי אנו עומדים על המשכת המצב הקיים, לא רק ביחס לארגוננו, אלא גם ביחס לפעולה השמית וביחס לכל ארגון אחר שירצה להצטרף לתנועה. הסברנו כי אין זו עמידה כיתתית על קפריזה, אלא פועל יוצא מכך שארגוננו קם לשם הפצת רעיונות סוציאליסטיים ומתוך כוונה לתרום, בטווח הארוך, תרומה ישראלית ממשית לתנועת המהפכה הסוציאליסטית שהחלה פוקדת את אזורנו, על ידי הפיכת ישראל למדינה סוציאליסטית. הואיל ותנועת הכוח-החדש אינה רוצה ואינה מסוגלת לקחת זאת על עצמה, איננו רשאים לפרק את ארגוננו. כן חזרנו והסברנו לפני הוועידה ובתוכה, כי מה שאבנרי מציג כמטרה, לגבינו הוא תמרור חשוב בדרך ארוכה יותר, וכי עד לאותו תמרור, שהוא עדיין רחוק מאוד, אין סיבה שלא נלך יחד.
לאור כל זאת, הודיע אבנרי שאינו מכיר עוד בניסוח העקרונות המוסכם ושהוא יגיש לוועידה הסתייגויות התואמות לחלוטין את השקפותיו. כמוהו עשינו גם אנו.
מחצית מנאומו בפתיחת הוועידה הקדיש אבנרי להתקפה מוחצת עלינו, בהגדירו אותנו כמטען מיותר המפריע לו לנווט את האוניה. לא נבהלנו, אך בהדרגה התחלנו להרגיש כי מנוהלת נגדנו הסתה מוסווית מצדדים שונים. בסיכומו של דבר, לא הצליח אבנרי להעביר אף לא אחת מהסתייגויותיו הפרטיות. על שתיים הוא ויתר (שבועת אמונים לגבולות ועידוד העלייה היהודית), כי חשש מפיצול קולות, ואילו הסתייגות פרטית אחרת שלו ביחס לשינוי שיטת הממשל למשטר נשיאותי – נדחתה ברוב קולות. לעומת זה, אושרה ברוב מכריע הסתייגות פרטית (שהיתה במקרה הצעת אחד מחברינו – מ. סמורודינסקי), שהחליפה ניסוח לאומי חד-צדדי, ביחס לזיקה שבין מדינת ישראל ויהודי העולם, בניסוח מאוזן, האומר: "זיקת יהודי ישראל ליהודי העולם וכן זיקת ערביי ישראל לעולם הערבי, הן עובדות חיוביות שיש לכבדן".
לאחר הדברים הללו, בא הדיון בפרק האחרון של העקרונות – הפרק הכלכלי-חברתי. לא היה לנו ספק ביחס לכך שהוועידה לא תאשר עקרונות סוציאליסטיים. היו שהציעו לנו להימנע מהכרזה על עקרונותינו הסוציאליסטיים. ברם, אנו הערכנו כי נטמון לעצמנו מלכודת אם כך אמנם ננהג. כי בעתיד, היו באים אלינו כל מיני יריבים אידיאולוגיים, בתוך התנועה ומחוצה לה, ומציגים אותנו כצבועים, בשל ההתחמקות מחשיפת מלוא מהותנו קבל הוועידה.
אבנרי ומקורביו לא היססו מלעשות שימוש בדבר כדי לעורר היסטריה אנטי-קומוניסטית בקרב הימין בוועידה.
אבנרי הוא ללא ספק אחד מן העיתונאים המוכשרים והמחוננים בארץ. הוא הצטיין ביכולת להסביר את השקפותיו על ידי דימויים מוחשיים פשוטים. לכן, מאלף מאוד היה הדימוי שהעלה אבנרי בנאומו, על התקנון, שעה שניסה להוכיח עד כמה בלתי אפשרית חברותם בתנועה של חברי א.ס.י. הוא אמר כי מרגיש הוא עצמו כקאובוי הלוכד סוסים פראיים ומרכזם בחצר. את מלאכת אילופם היומיומית, מוכרח הוא להשאיר לסייסים אחרים, מפאת עיסוקיו הרבים. ומה קורה? – הסייסים מאלפים את סוסיו, בחצרו שלו, ומשאולפו, עולים עליהם הסייסים ויוצאים עמם מן החצר למקום אחר.
אין דימוי טוב מזה כדי להבליט את גישתו של אבנרי ואופיו. רוצה הוא, מסתבר, לא בתנועה בעלת הנהגה של קולקטיב המורכב מאנשים חושבים, אלא בעדר ממושמע ומאולף. איך זה מתחבר עם הרצון להיות תנועה של ישראל החושבת? – רק לאבנרי פתרונים.
עימנו יצאו מן הוועידה הצירים הערביים, כי ראו בנו מחסום יחיד כנגד מגמות לאומניות-ציוניות. כן יצאו צירים אחרים, מי מטעמי הזדהות רעיונית, ומי מטעמי מחאה על נוהל בלתי דמוקרטי. ברם, נשארה בתנועה קבוצה בלתי מבוטלת של חברים מצוינים, שהיה בהם האומץ להתייצב מול אבנרי נוכח כוונותיו להיות פוסק יחיד בתנועה, כפי שהוא נוהג בכנסת ובשבועונו. על אף שהתקנון נתפר כדי שאת תפקידי היו"ר וסגן היו"ר ימלאו אבנרי וש. כהן – החליטה הוועידה, אחר יציאתנו, ברוב בולט, כי הסגן יהיה דווקא ד. ארנפלד, שהושמץ קשות על ידי אבנרי. אנו תקווה שיעלה בידי חברים אלה למנוע רביזיה ריאקציונית של מסכת העקרונות שהתקבלה בוועידה. רביזיה אחת עשה כבר אבנרי בעצמו, מאחורי גבה של הוועידה, שעה שהודיע ל"קול-ישראל" כי הוועידה קיבלה ניסוח המחייב עידוד העלייה היהודית לישראל. האמת היא כי הוועידה קיבלה ניסוח אחר, האומר כי "המדינה תקדם בברכה עלייה של יהודים…".
מבחינה פורמאלית יכולים אנו לחזור לחברות מלאה בתנועה, משום שאחד מסעיפיו של מר זכרוני, ביחס לאיסור סיעות, נדחה על ידי הוועידה, שעה שעוד השתתפנו בהצבעות. ברם, צריך שיהיה ברור כי חזרתנו אפשרית רק על בסיס המצב שהיה קיים קודם הוועידה. אפשר לדבר על תיאום פעולות, כדי למנוע תקלות, אך לא נסכים לשום פגיעה עקרונית במעמדו הארגוני של א.ס.י.
אנו מוכנים לחזור – אך לא "מתים" לחזור.
מכל מקום, נהיה מוכנים תמיד לשתף פעולה בתחומים המשותפים לנו ולכוח-חדש, על בסיס המשותף.
ולבסוף, רוצים אנו להחמיא לעצמנו בשני דברים: פעולתנו במסגרת העולם הזה – כוח-חדש מהווה את אחת הדוגמאות הנאצלות של פעילות פוליטית, מתוך דבקות בעקרונות והימנעות מגישות של אגואיזם אישי או קבוצתי; אנו היום הגוף הפוליטי היחיד בארץ המעלה את הסוציאליזם כסיסמת מאבק קונקרטי, בלי "אבלים" ובלי לאומנות כלשהי. רק מי שהבין את משמעות המאבקים הפנימיים בעולם הערבי הסובב אותנו – יוכל להעריך איזו תרומה עצומה אנו תורמים למען עתידו של העם היושב בישראל, על אף היותנו כוח קטן ביחס.
אנו נשמח לכל הישג של תנועת העולם הזה – כוח חדש, אם לא יושג בדרך של נסיגה מן העקרונות שהתקבלו בוועידה. אנו שומרים לעצמנו את הזכות למתוח ביקורת על תופעות בתנועה שייראו שליליות, בעינינו.