בגיליון 2.12.66 של ה"ניו סטייטסמן" – אחד משני השבועונים הבריטיים החשובים ביותר – מופיעה סקירה על ספרו של פרופ' יגאל ידין על חפירות מצדה.
מחבר הסקירה הוא מ.י. פינלי (מוזס יזראל פינלי), פרופסור באוניברסיטת קיימברידג' וחוקר ידוע בשדה התרבות הקלאסית.
פינלי מחלק שבחים לידין על ספרו, אך עם זאת מתקיף אותו בחריפות שאינה רגילה בעיתונות הבריטית.
עיקר ביקורתו של פינלי היא, שידין מסלף את ההיסטוריה של המרד היהודי נגד הרומאים, מתוך כוונות פוליטיות.
פינלי פותח את סקירתו במילים הבאות: –
"חייב להיכתב ספר גדול ומעניין על הפוליטיקה בארכיאולוגיה המודרנית, ובספר זה תהווה מצדה את גולת הכותרת".
ולהלן כותב פינלי: –
"מה שמפריע לי הוא הצינזור הפוליטי השורר בתיאור מאורעות מצדה והמרד היהודי בכללו, צינזור שסמלו הוא הרהביליטציה הפתאומית שניתנת להיסטוריון יוסף בן-מתתיהו, ששמו היה לדראון בחוגים יהודיים רשמיים ואורתודוקסיים מאז שערק אל הצד הרומאי וכתב היסטוריה של המרד, במטרה לגנות את ההתקוממות, להפיץ תעמולה בזכות הסובלנות וההגינות של רומא, ולהזהיר עמים מזרחיים אחרים מפני חזרה על שגיאות היהודים".
ידין מתאר את יוסף בן-מתתיהו כ"היסטוריון מזהיר ויהודי ביש מזל". הרקע החברתי של יוסף – מוצאו מן השכבה האריסטוקרטית של הכהונה – אינו מוזכר כלל אצל ידין.
ידין משתדל מאוד – ובאופן כללי גם מצליח – להראות כי תיאורו העובדתי של יוסף על מצור מצדה הוא מהימן. על כך אין פינלי חולק. אולם הוא מוסיף: –
"אך יש כאן התעלמות גמורה מהשאלה המרכזית שסביבה יש לרכז את הערכתו של יוסף כהיסטוריון – החד-צדדיות המעמדית הקיצונית שלו.
"עבור יוסף המרד לא היה סתם מאבק לאומי גדול וחסר-סיכוי למען עצמאות, אלא בראש ובראשונה מלחמה מעמדית מרה בתוך המדינה היהודית… יוסף תפס עמדה משלו. הוא האשים את אלה המכונים קנאים בגרימת המרד, ולא חסך במילים להשמיץ אותם. כך הוא מכנה אותם ללא הרף בשם 'שודדים', נוהג המקביל בדיוק למה שנהג צ'אנג קאי שק [נגד הקומוניסטים] בזמן שעדיין שלט בסין".
ידין, המרבה לצטט את יוסף בן-מתתיהו ולהוכיח שתיאוריו מהימנים, נמנע מלצטט את הקטעים שבהם השתתפו הקנאים שהתבצרו אחר כך במצדה. על כך אומר פינלי: –
"אינני טוען כי יוסף מדייק [בתיאורים אלה], אולם יש משהו בדבריו, והנני עומד על כך שמחיקת חלק זה של התמונה מהווה סילוף של ההיסטוריה, צינזור פוליטי שלה".
* * *
לנו אין מה להוסיף לדברים אלה. לא ניכנס לוויכוח מקצועי בין היסטוריונים. נעיר רק שנטייתם של החוגים הרשמיים בישראל לסלף את ההיסטוריה היהודית (הרחוקה והקרובה) מתוך כוונה פוליטית – היא נטייה ידועה ומוכרת לנו היטב.