הננו מביאים כאן תרגום של מכתב מדמשק שהתפרסם בעיתון "תחת דגל הסוציאליזם", פאריס, 10.11.66 – מערכת "מצפן".
המיליציה של הפועלים הפכה לאבן-בוחן ולקו המפריד בין המהפכנים לריאקציונרים בקרב המנהיגויות של המהפכה הערבית, ובכלל זה מפלגת הבעת' השלטת. יש אף להניח, שאם האיגודים המקצועיים לא ייכנעו ללחצים של הקצונה ושל הרוב במנהיגות הבעת', ישרור בקרוב בסוריה משטר פועלי ממש. כדי לעמוד מול ניסיונות הפיכה מצד הריקאציה, הקים האיגוד המקצועי – תחת לחץ ישיר של הפועלים – מיליציה חמושה של פועלים (המונה עתה 2,000 איש).
היום ידוע לכל העולם שניסיון ההפיכה נכשל בראש ובראשונה מפני שהשותפים האזרחיים בקשר נאסרו על ידי מיליציית הפועלים. חאתום, המנהיג הצבאי של הקשר, מנהל הסתה פרועה נגד מיליציית הפועלים – ודבר זה מוכיח שגם הסיעה הצבאית של הקושרים פחדה מפני הפועלים החמושים. ח'אלד אל-ג'ונדי, נשיא האיגוד המקצועי, כתב בביטאון איגודו "אל אישתיראקי" (הסוציאליסט): –
"רק מיליציית הפועלים מסוגלת להגן על המהפכה ולמגר כל ניסיון אפשרי של הפיכה ימנית… המשטרה לא יכולה למלא תפקיד זה… כל העולם חייב להבין שאי-אפשר לבנות רפובליקה סוציאליסטית במסגרת התחוקתית והביורוקרטית של מנגנון המדינה הישן… המיליציה כלל לא תפעל במסגרת החוק הישן; עבורה קיים חוק קובע אחד – חוק המהפכה".
בגילוי דעת בעיתון "א-ת'אורה" (המהפכה) הכריז ח'אלד אל-ג'ונדי: –
"תפקיד מיליציית הפועלים הוא חיסול קיני הדגירה הקונטר-מהפכניים הנפוצים עדיין מאוד במנגנון המדינה ובשורותיה".
ולהלן הוא ממשיך: –
"המיליציה תודיע לשלטונות על כל מקרה… והם יחליטו מה שיחליטו; אך הפועלים ימנעו את שובם של הבוגדים הקונטר-מהפכניים לתפקידיהם הבכירים".
העיתונות הערבית הימנית פתחה במערכה רבתי נגד המיליציה. הנה שתי דוגמאות: –
"לאחר שהמשמר האדום הסורי פתח בפעולות טרור, הוא עומד בפני פירוק נשקו" ("ליסאן אל-חאל", עיתון לבנוני פרו-מערבי).
"המיליציה הקומוניסטית של הפועלים גרמה לרוגזו של הצבא ושל הגנרל ג'דיד" ("אל-ג'ומהורייה" הבירותי – עיתון הנחשב לביטאון השגרירות הסעודית).
הידיעות האחרונות מוסרות על סכסוך חמור בקרב מנהיגות הבעת' בקשר למיליציית הפועלים. לפי ידיעות אלה, דרש הגנרל צאלח ג'דיד שהמיליציה תפורק מנשקה; המשטרה לחצה מן ההתחלה בכיוון זה; שר התעמולה – אחד השרים הימניים ביותר של הבעת' – הגיש את התפטרותו כאות מחאה נגד המיליציה. אך מנהיג האיגוד המקצועי הודיע בפירוש, באמצעות חבריו, למנהיגות הבעת': "אם תנסו לפרק את המיליציה מנשקה, תאלצו אותה להגן על עצמה בכוח הנשק".
העיתון "לה-ז'ור" המופיע בלבנון בשפה הצרפתית הדפיס ב-18.9.66 ראיון עם אל-ג'ונדי שבו הוא הצדיק את "התפרקותה הזמנית מנשק" של המיליציה אך טען, עם זאת, שאין פירוש הדבר התחסלות; הנשק יישמר תמיד במשרדי איגוד הפועלים.
המציאות הסורית סבוכה. מכיוון שמנהיגות הבעת' הסורי רחוקה מלהיות הומוגנית, היא אכולת מריבות אישיות ורעיוניות, סכסוכים על סמכויות, ואפילו ניגודים דתיים; מושמעים "חשדות" ביחס למנהיגות של הגנרל ג'דיד – הדעות עליו חלוקות מאוד. מפלגת הפועלים הערבית המהפכנית מאשימה אותו ללא כל הסתייגות כרודן של סוריה בעתיד. הנאצריסטים טוענים שהוא "האויב הגדול של נאצר ושל האחדות הערבית". הקומוניסטים אמרו בתחילה שאינם יודעים עליו דבר, מפני שהוא שומר על שתיקה; אחר כך הם טענו שהוא עוין אותם; עכשיו הם אומרים שהוא "אינו רע". אדם זה אפוף מידה רבה של "מיסתורין" ומשווים אותו מבחינה זו לבומדיין. העיתונות הימנית בביירות מעריכה אותו כ"מתון".
בממשלה קיימת סיעה ימנית גלויה המחזיקה בארבעה תיקים: אינפורמציה, כספים, תכנון, משפטים.
בראש סיעת הקידמה עומד ראש המדינה. אנשי סיעה זו רוצים בכנות במהפכה אמיתית, אך הם לוקים בהעדר תפיסה מרכסיסטית; הם מאמינים באפשרות ביצועה של מהפכה למען העם – אך ללא השתתפותו ואף נגד רצונו. לדידם הכוח העיקרי הוא הצבא; "הצבא יישאר נאמן לנו; בעוד שנים מספר נגשים נס סוציאליסטי ואז ילכו ההמונים איתנו וישמעו בקולנו". אין זה זלזול ביודעין בהמונים, אלא בעיקר הודאה באי-יכולת לארגן את ההמונים בצורה נאותה ולהשיג עכשיו את תמיכתם ונאמנותם הנלהבת.
סיעה זו סבורה שיש להקים מנהיגות מדינית שתעמוד מעל למעמדות העיקריים בחברה הסורית. אנשיה שייכים לשכבות הביניים והם חסרי הכרת האינטרסים המעמדיים הממשיים. אין להם אידיאולוגיה בורגנית או פועלית – הם יושבים "בין הכסאות". אך המאורעות ותככי הימין עשויים לדחוף אותם תמיד קצת קדימה. כבר עתה יש בהנהגת הבעת' מיעוט המתנגד לגנרל ג'דיד ותומך במיליציה החמושה של הפועלים.