מאת גרהרד קנבל, תורגם מ-"World Outlook" ניו-יורק
דה-גול הניח פצצה דיפלומטית על שולחנה של מפקדת נאט"ו, לתשומת ליבן של ארבע-עשרה בעלות בריתה. כולם רואים אותה, כולם שומעים את תקתוקה, אך אין איש היודע כיצד להסיר את תחמישה. אין איש יודע האם כל נזקה יהיה ענן עשן שיתנדף לבסוף, או שינפץ את כל מבנה נאט"ו כמוקש רב עוצמה.
דעותיו של דה-גול הוסברו היטב בתזכיר מן ה-9 במרץ לחברות הארגון: כחברה באמנה האטלנטית מתחייבת צרפת חגיגית לשיבוץ מלא ולסולידריות עם הארצות האימפריאליסטיות התעשייתיות נגד ארצות שאינן קפיטליסטיות ונגד "העולם השלישי". למרות שדה-גול טוען תיאורטית שהאומה היא מציאות מתמדת העומדת מעל המערכות החברתיות המשתנות, הוא בכל זאת חוזה את ביסוס "גדולתה" של צרפת על-ידי ייסודו של מונופול-קפיטליזם. הוא מקווה לבנות מונופול-קפיטליזם צרפתי על חשבון הפועלים בתוכנית חמש השנים ובכלכלה קפיטליסטית מודרנית שתיווסד על חשבון שותפיו בשוק המשותף.
צרפת עוזבת את ה"מערך" הצבאי של נאט"ו, מוציאה את קציניה מן המטה המשותף, דורשת פיקוח צרפתי על בסיסי נאט"ו בצרפת, ומבקשת שהפיקוד הגבוה של נאט"ו והפיקוד הגבוה המרכז-אירופי של נאט"ו יעזבו את צרפת. היא מוכנה להשאיר את הדיביזיות שלה במערב גרמניה תחת השגחה שתוגדר מאוחר יותר.
הסיבות שנותן דה-גול לצעדו זה מעניינות מאוד. ניגע בהן בקיצור:
בהתאם לתזכיר, "אין עוד איום ישיר באירופה". שנית, "צרפת רכשה חימוש אטומי כזה, המוציא מכלל אפשרות כל צורה של אינטגרציה". ולבסוף, הזהות הגרעינית בין ארצות הברית לברית המועצות, "אשר ירשה את המונופול האמריקאי" הקודם, שינתה את התנאים הכלליים "להגנת המערב".
לו היה נאט"ו ארגון הגנתי, כפי שנהגו לציירו, אזי קשה לראות כיצד איום המלחמה באירופה ייעלם עם שבירת המונופול האטומי האמריקאי. לפי תפיסה מרקסיסטית, נאט"ו מכוון לתוקפנות נגד מדינות הפועלים, ואם סכנת המלחמה ו"מסע הצלב נגד המזרח" נחלשה, היה זה בזכות גידול כוחה האטומי של ברית המועצות. האם אומר זאת דה-גול בדרך דיפלומטית?
מלבד זאת, בכל מקרה מאשר דה-גול את טענתם הוותיקה של המרקסיסטים ושל תנועת המחאה האנטי-גרעינית, לפיה מלחמה באירופה עם כל תוצאותיה הפושעניות נעשתה אי-אפשרית כפתרון "הגיוני" של כל מחלוקת, מכיוון שכל מלחמה כזאת תיגרר להתנגשות אטומית. דה-גול מאשר את ההשקפה שנשק אטומי הוא בניגוד יסודי לכל ברית, כל עוד לא ייתן אף בעל ברית לאחר לגררו למלחמה אטומית.
באשר למגמותיו של דה-גול בצעדו נגד נאט"ו, רבים הניחושים. נראה לנו כי הוא מנסה להפגין את אי-תלותו בוושינגטון בזירה הבינלאומית, וזאת בצורה דרמטית. על ידי כך יאופשר לצרפת לשחק במדיניות העולמית תפקיד גדול מזה אשר כוחה האטומי מצדיקו.
כאלטרנטיבה לנאט"ו ה"אחידה", שבה לארצות הברית מעמד הנהגה שאינו ניתן לערעור, פועל דה-גול למען מערב אירופה עצמאית, המאורגנת כפדרציה כלכלית, פוליטית וצבאית אך לא ממוזגת.
באירופה כזאת, תפקיד ההנהגה ייפול בחלקה של צרפת (ובמשך הזמן ביחד עם אנגליה), הודות לכוח המחץ האטומי. מערב-אירופה קפיטליסטית זו תטפח אז את הקשרים הכלכליים והתרבותיים עם מזרח-אירופה, אשר מאוחר יותר יתרמו להחזרת הקפיטליזם לאזור זה.
דה-גול מתעלם, כנראה, מן הסכנה שעזיבתה של צרפת את נאט"ו תגדיל את משקלה היחסי של גרמניה, תתרום לחימושה האטומי ותגרום ליצירת ציר בון-וושינגטון המכוון נגד המזרח. הוא דבק, כנראה, בתפישה לפיה "מאזן הפחד" הגרעיני ביחד עם האופוזיציה המשותפת נגד סין תביא את וושינגטון ומוסקבה לידי "שותפות" אשר ממנה לא תרפה ארצות הברית למען בון.
ייתכן כי דה-גול זוכר שבזמנו עשתה הבורגנות האנגלית יד אחת עם כוחות פיאודליים באירופה נגד המהפכה הבורגנית הצרפתית (בהעדיפה בכך אינטרסים לאומיים על אינטרסים מעמדיים). הוא מסיק בדומה בדבר התפתחות המצב בתחרות שבין ברית המועצות-ארצות הברית-סין. לרוע המזל, ההנהגות הלאומיות במוסקבה ובסין רק לעיתים רחוקות עושות לאי עידודם של שיקולים כאלה.
התוגשם תפישתו של דה-גול בדבר אירופה עצמאית (שתשתרע ביום מן הימים עד האורל) בהנהגה צרפתית? הצעד הראשון – "אירופה המערבית" – נתקל כבר במכשולים רציניים. לא בגרמניה המערבית ולא בבריטניה נראים כוחות העלולים לערער בקרוב על ההגמוניה האמריקאית ולתמוך בדה-גול.
אך אין לשכוח שדה-גול מבסס את עצמו על מגמות אמיתיות ונוכחיות של ההתפתחות. הכרזותיהן החגיגיות של שאר חברות נאט"ו, כי ימשיכו לקיים את הצבא האחיד, אינן מכסות על העובדה שהסרת הקורה הצרפתית הותירה מסגרת מזועזעת.
השאלה אם ללכת בעקבות דה-גול תישקל בכובד ראש בנורבגיה, מקום שם מחזיקה המפלגה השמאלית בעמדת מפתח למרות חולשתה המספרית. ידוע היטב כי יוון ותורכיה, השותפות של דרום מזרח אירופה, נמצאות בסכסוך, ושתיהן כועסות על ארצות הברית. באיטליה, בלגיה ודנמרק הדרישה לצאת מנאט"ו תישא יותר מאשר הד.
אפילו במערב-גרמניה נראים "אותות וסימנים", כמו תגליתו הפתאומית של אדנאור שברית המועצות חפצה בשלום, או האשראי שניתן לסין העממית, בניגוד בוטה לעמדת ארצות הברית, בכדי להקים מפעל פלדה ענקי.
לנוכח אי האפשרות לפרוץ לשוקי מזרח אירופה בכוח הנשק, מתחדדת ההתחרות הבין-קפיטליסטית, ומהווה בהכרח גורם מפצל בנאט"ו. זה מביא למגמות אנטי אמריקאיות ולתחרות על חדירה בדרכי שלום לשוקי הארצות הלא קפיטליסטיות.
מצב זה פותח אפשרויות לפעולה עבור השמאל הסוציאליסטי. באנגליה ובגרמניה יש מקום למאבק גובר נגד המגמות הפרו-אמריקאיות של הלייבור ושל המפלגה הסוציאל דמוקרטית, ולמען מדיניות עצמאית של אגף שמאלי. בצרפת יכול להצליח מאבק על עזיבתה המושלמת את נאט"ו ועל פירוק "כוח המחץ האטומי", וכמו כן מאבק כללי באירופה למען עזיבת נאט"ו, פירוזה של אירופה מנשק גרעיני וחתירה לארצות-הברית של אירופה.
אם ייכשל השמאל במאבק זה, אזי ההתפתחות שקיבלה דחיפה על ידי צעדו של דה-גול מאיימת לחזק את הכוחות הנציונל-קפיטליסטיים במערב אירופה (ובמיוחד במערב גרמניה) וכוחות נציונל-ביורוקראטיים במזרח אירופה, ולגרור לתוצאות שאין לשערן.